השמחה בחג-הסוכות היא ביתר שאת משמחת הרגלים האחרים, פסח ושבועות. דווקא בחג-הסוכות התורה מצווה שלוש פעמים על השמחה, בעוד בחג-השבועות מופיע ציווי אחד בלבד, ואילו בחג-הפסח אינו מוזכר עניין השמחה.
חז"ל מסבירים בפשטות, שהדבר נובע מההבדלים במצבה של תבואת השדה בכל אחד ואחד משלושת הרגלים: בפסח, "חודש האביב", התבואה עדיין אינה בשלה, ולכן עדיין אין שמחה, כי בשלב זה אין יודעים בוודאות אם התבואה תצמח כראוי. בשבועות, "חג הקציר", התבואה כבר מוכנה לקצירה, ולכן מתחילה שמחה, אך עדיין אין היא שלמה, שכן התבואה נמצאת בשדה ועדיין אי-אפשר ליהנות ממנה. דווקא בחג-הסוכות, "חג האסיף", היבול כבר אסוף בבית ואפשר ליהנות ממנו, ולכן השמחה שלמה – שלוש פעמים שמחה.
תבואה רוחנית
התורה היא נצחית וענייניה שייכים לכל יהודי, בכל מצב ובכל זמן. שלושה שלבים אלה בהתפתחות השמחה קיימים לא רק אצל החקלאים בימי-קדם, אלא גם בעבודתו הרוחנית של כל אדם מישראל.
ה'תבואה' הרוחנית היא התורה והמצוות (התורה מכונה 'לחם' ו'תבואה' והמצוות הן בבחינת 'פירות'). ובעניין זה יש שלושה שלבים בעבודתו של יהודי בקיום התורה והמצוות: חג-הפסח מציין את השלב הראשון, חג-השבועות – השלב השני, ובחג-הסוכות מגיעה העבודה לשלמותה, ולכן גם השמחה שלמה.
האמונה היא היסוד
חג-הפסח הוא הזמן של יציאת מצרים, שבו התחולל בעם-ישראל עניין האמונה ("וירא ישראל... ויאמינו בה'"). האמונה היא היסוד של עבודת ה', אבל עם זה אין היא אלא יסוד בלבד. יכול אדם להאמין ולנהוג שלא על-פי האמונה, שכן האמונה היא כוח כללי ועליון מכדי לנתב את החיים בפועל.
השלב השני הוא חג-השבועות – "זמן מתן תורתנו". כאן עבודת ה' עובדת לפסים מעשיים של קיום התורה והמצוות. הקב"ה נותן לנו את תורתו ומצוותיו, ואנו, מצידנו, מכריזים "נעשה ונשמע". שלב זה נמשל לקציר התבואה – היא כבר קצורה ומוכנה, אבל עדיין לא הוכנסה הביתה. כך בני-ישראל מקבלים עליהם את התורה והמצוות, אבל עדיין לא קיימון בפועל.
יש 'יבול'
השלב השלישי והשלם הוא חג-הסוכות. מחג-השבועות ועד חג-הסוכות עסקנו בקיום התורה והמצוות בפועל, ועל-כן עכשיו אפשר 'להכניס הביתה' את היבול הרוחני של העשייה בתורה ובמצוותיה. היהודי כבר הגיע לשלב השלישי של קיום התורה והמצוות בפועל ממש, ועכשיו הוא יכול לשמוח על דרגתו הרוחנית.
דבר זה מסביר את גודל השמחה של חג-הסוכות. שמחה זו נובעת מ'איסוף' התבואה הרוחנית. ובפשטות – השמחה בחג-הסוכות היא שמחה של מצווה – שמחת הלולב ושמחת הישיבה בסוכה. השמחה הרוחנית הזאת מביאה שפע של שמחה לעבודת ה' כל ימות השנה.
(מתוך 'שלחן שבת', 'שיחת השבוע' 820, מאת הרבי מליובאוויטש, מעובד עפ"י 'לקוטי שיחות' כרך כט, עמ' 232) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
