בחצרות חסידות חב"ד יש שלושה מועדים שבהם נהוג להכריז "ויעקב הלך לדרכו" - במוצאי יום-הכיפורים, במוצאי שמחת-תורה ובשבת בראשית. משמעותה של הכרזה זו לומר, שעכשיו, לאחר שאנו יוצאים מאווירת הקודש של יום-הכיפורים, שמחת- תורה וחודש תשרי בכללו והולכים לדרכנו, דרך של חיי יום-יום אפורים ושגרתיים, אנו הולכים בכוחו של יעקב אבינו, שמשמש סמל ודוגמה להשכנת הקדושה בתוך חיי החולין.
וכך מספר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ (איגרות-קודש שלו כרך א, עמ' קצד) על הנהגתו של אביו, כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "בהיותו בארצנו ליובאוויטש, בקרב אחינו התמימים... אחר הסעודה הגדולה [=של שמחת-תורה]... היה מתחיל לומר, הנה עתה הגיע עת 'ויעקב הלך לדרכו', דאחרי העבודה דחודש השביעי, היה יעקב - יו"ד עקב - הולך לדרכו בעבודה דתורה ומצוות דכל השנה".
לפרוק את הסחורה
למעשה, המקור הראשון לשימוש בפסוק "ויעקב הלך לדרכו" בהקשר זה, הוא במאמר של רבנו הזקן (המצוטט ב'המשך' 'וככה' תרל"ז עמ' קנג), וזה לשונו: "הנה העבודה שאחר התשובה דיום-הכיפורים, על זה נאמר 'ויעקב הלך לדרכו'. פירוש, שהלך לדרכו בדרך התורה והמצוות להיות בבחינת סור-מרע ועשה-טוב, שזהו דרך ה'".
כ"ק אדמו"ר הריי"צ מביא (ספר המאמרים תש"ט עמ' 173) את פתגמו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "עתה צריכים לפרוק את חבילת הסחורה שרכשו בימי המועדים - 'ויעקב הלך לדרכו', בעבודת התורה והמצוות בלוויית דרכי החסידות. ואלוקי הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע יצליח לנו ושתהא שנת ברכה בגשמיות וברוחניות".
כלומר, התקופה של חודש תשרי היא בבחינת 'יריד', שבו קונים סחורה לרוב. אנו מצטיידים בשפע של סחורה, מקבלת עול מלכות שמים בראש-השנה, דרך התעוררות תשובה ביום- הכיפורים, שמחה של מצווה בחג-הסוכות ואהבת התורה בשמחת-תורה. וכל זה ספוג באחדות ישראל ובאהבת-ישראל. עתה, כשאנו חוזרים מה'יריד' איש- איש לביתו ולחיי היום-יום, צריכים 'לפרוק את הסחורה' ולהתחיל ליישם את הדברים במשך השנה כולה.
שלושה שלבים
וכך כותב הרבי מליובאוויטש באחת מאיגרותיו (כרך ד, עמ' יח): "כן הוא בכל אחד ואחת מישראל: בחודש השביעי, שהוא משובע בכל טוב, נותנים להם ולנו 'סחורה' במה להתפרנס כל השנה כולה, אבל צריך לפתוח האמתחות, לפרוק את החבילות ולעשות בסחורה את מה שצריכים לעשות.
"בחתימת ימי המועדים - ראש-השנה, יום-הכיפורים, חג-הסוכות, שמיני-עצרת ושמחת-תורה - ואיש הישראלי צריך להיכנס בימי החול, ונוסף על זה - בימי החול דימי החורף, כחצי שנה בלא רגלים - הרי צריך הוא לקחת עמו 'צידה לדרך' - כוחות והמשכות אשר ייתנו לו היכולת כי בקיימו הציווי 'ויעקב הלך לדרכו', יוכל ללכת לבטח דרכו, אף כי כל הדרכים בחזקת סכנה".
כאמור, יש שלושה תאריכים שבהם נוהגים להכריז הכרזה זו, כי כל אחד ואחד מהם מציין שלב נוסף בירידה מפסגת ההתעלות של חודש תשרי אל תוך חיי החולין. השלב הראשון הוא במוצאי יום-הכיפורים, שאז יוצאים מאווירת הימים הנוראים לימי השמחה של חג-הסוכות. השלב השני הוא במוצאי שמחת-תורה, שאז מסתיימת תקופת החגים ומתחילים ימי החול. אולם עדיין אין אלה ימי חול ממש, שכן אין אומרים תחנון ועדיין אווירת החגים אופפת אותנו. בשבת בראשית אנו מברכים את חודש מרחשוון ויוצאים ממש לחיי החולין של כל ימות השנה, ולכן זה הזמן להכריז שוב "ויעקב הלך לדרכו". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
התקופה של חודש תשרי היא בבחינת 'יריד', שבו קונים סחורה לרוב. אנו מצטיידים בשפע של סחורה, מקבלת עול מלכות שמים בראש-השנה, דרך התעוררות תשובה ביום- הכיפורים, שמחה של מצווה בחג-הסוכות ואהבת התורה בשמחת-תורה. וכל זה ספוג באחדות ישראל ובאהבת-ישראל. עתה, כשאנו חוזרים מה'יריד' איש- איש לביתו ולחיי היום-יום, צריכים 'לפרוק את הסחורה' ולהתחיל ליישם את הדברים במשך השנה כולה.
