מאמרים נוספים בנושא
	חד-צדדיות בנושאי דת
	מוטב להיות "משעמם" ובלבד שלא לפגוע בזולת
	לשאול את השאלות הנכונות

התשובות חשובות מאוד אבל עוד יותר - השאלות

ניסיון ההתנכלות לערוץ 7 (בעל האוריינטציה הימנית) העלה על סדר-היום הציבורי את נושא התקשורת, וכרגיל היינו עדים לחגיגת הצביעות הגדולה. אבירי 'חופש הביטוי' התגייסו לחסום את הערוץ שדרכו יכולה יותר ממחצית העם להתבטא בחופשיות. האנשים שסייעו לאייבי נתן לעבור על החוק ולשדר מהחוף חיפשו עכשיו סעיפים משפטיים שיצדיקו את סגירת התחנה שמשדרת מחוץ למי החופים של ישראל.

אנו נעסוק כאן בצד העקרוני של כלי-התקשורת הישראליים. אין ספק שלכלי- התקשורת יש השפעה רבה על חיי העם בארץ. הם מחוללים סערות, יכולים להביא לידי הקמת ועדות חקירה ואף לפיטורי אישים בכירים. כלי-התקשורת יוצרים 'גיבורים', שהמוני בני-נוער מחקים אותם ומזדהים איתם. אך בעיקר, התקשורת יוצרת אקלים חברתי-תרבותי שקשה מאוד להתחמק ממנו.

אקלים שלילי

זו, למעשה, הנקודה החשובה בהתייחסות לכלי-התקשורת - האקלים שהם יוצרים. אנשי התקשורת אוהבים להיתמם ולטעון שהם נותנים ביטוי גם לאנשי ימין ומראיינים גם את נציגי הציבור הדתי. זה נכון (אם-כי אפשר להתווכח על המידה ועל האיזון), אבל אין זה העיקר. הזעם בציבור אינו על השאלה את מי מראיינים, אלא על הדרך שבה מוגשות החדשות ונערכים הראיונות.

מראיין מקצועי אמור להיות נציג הציבור שליד המיקרופון. הוא צריך לשאול את השאלות שאתה, המאזין, היית רוצה לשאול את המרואיין. אבל המראיינים רובם ככולם שואלים רק את השאלות שאנשי מרצ מבקשים לשאול. להם הם משמשים פה. הם אינם שואלים כלל את השאלות שאתה מבקש לשאול. מכאן התסכול והתחושה שהתקשורת אינה מייצגת את העם.

למשל, בימים האחרונים, כשמראיינים את נציגי הממשלה, שומעים שוב ושוב את השאלה: "האם הפגנות המתנחלים אינן סכנה לשלטון החוק בישראל?". מדוע אין שומעים שאלה כגון: "האם התעקשות הממשלה להכריע בשאלות כה גורליות על-ידי רוב זעום, אינה יוצרת קרע בעם?". זו שאלה שלפחות מחצית העם מבקשת לשאול שוב ושוב את נציגי הממשלה, אך המראיינים אינם שואלים אותה.

איפה יש "הסתה"

גם עריכת החדשות מגמתית. השוו יומן חדשות ברדיו הממלכתי ליומן ערוץ 7. אותן חדשות אך ההגשה שונה לחלוטין. טוענים שהגשת החדשות בערוץ 7 'ימנית'. אולי. אך אין ספק שהגשת החדשות בקול-ישראל ובגלי-צה"ל היא 'שמאלנית'.

למשל, הביטוי 'תהליך השלום'. עצם השימוש בביטוי זה הוא נקיטת עמדה. הלוא בדיוק על כך חצוי העם בישראל: אלה סבורים שהתהליך יביא שלום ואלה משוכנעים שהוא יביא מלחמה וטרור. ערוץ 7 לפחות נוהג באובייקטיביות ומכנה אותו 'התהליך המדיני'.

דוגמה נוספת: פרשת ייעוד וסגן-השר גולדפרב. אילו היו נציגי מרצ פורשים מסיעתם ומצטרפים לימין, קל לשער איך התקשורת הייתה מטפלת בהם. כל כינויי הגנאי האפשריים היו מוטחים כלפיהם. אך כאן מדברים על 'אומץ-לב', מראיינים את האשה 'שוחרת השלום' ומלווים את סגן-השר במסעו ברחובות ישראל, ולמרבה הפלא שומעים רק תגובות חיוביות על מעשהו הנאצל...

וכאשר עולה על הפרק נושא דתי - או-אז משתחררים גם אחרוני המעצורים ואנו עדים להשתלחות חסרת-רסן בכל הקדוש והיקר לנו. אבל זה רק 'חופש הביטוי' ולא 'הסתה'. 'הסתה' יש רק בערוץ 7...

ברוסיה קראו לזה 'פראוודה'. תכניסו את זה טוב-טוב לאוזניים.