רבי שמעלקה מניקלשבורג נכנס פעם לבית-הכנסת בראש-השנה לפני תקיעת שופר, ומתוך סערת- נפש קרא את הפסוק (באיכה) "כל עמה נאנחים מבקשים לחם", ופירש: "הכול נאנחים, בוכים ומתחננים, אבל על מה הם בוכים? - 'מבקשים לחם' - על צרכים גשמיים וחומריים"...

למחרת, ביום השני של ראש-השנה, נכנס שוב לבית-הכנסת לפני תקיעת שופר, ומתוך בכי זעק את הפסוק (בשמואל) "מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם", ופירש: "'מדוע לא בא בן-ישי?' - למה עדיין לא בא משיח בן-דוד? - משום ש'גם תמול גם היום אל הלחם' - גם ביום א' של ראש-השנה וגם היום, ביום ב' של ראש- השנה, הם מתפללים רק 'אל הלחם' - על הדברים הגשמיים, ולא על גלות השכינה ועל הצרכים הרוחניים".