כאשר ראש-השנה חל בשבת, אין תוקעים בשופר, אבל אומרים את נוסח התפילה הרגיל, שבו מדובר על חשיבותה של תקיעת שופר בשלושת ההיבטים - 'מלכיות', 'זכרונות', 'שופרות'. וכאן נשאלת השאלה, אם אין תוקעים בשופר, מה הטעם לומר את הפסוקים המדברים על חשיבותו?

הדבר יובן על-פי שני משלים שמופיעים בתורת החסידות על מהותה של תקיעת שופר.¹ משל אחד של הבעל-שם-טוב ומשל שני של רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב.

צעקת בן המלך

משלו של הבעל-שם-טוב: מלך גדול שלח את בנו יחידו למדינות רחוקות, כדי שילמד חכמות ויידע את אורחותיהם של בני-אדם שונים. אולם ברבות הימים שקע בן המלך בחיים חומריים במקומות שהגיע אליהם, עד ששכח אפילו את לשון מדינתו. יום אחד התעורר לחזור לבית אביו המלך. הוא חזר למדינתו, הגיע לפני שער המלך וניסה לרמז לשומרים שהוא בן המלך, אך הם, כמובן, לא שמו ליבם אליו. בצר לו פרץ בן המלך בזעקה גדולה. שמע המלך את קול הזעקה ואמר: "הלוא זהו קול בני צועק", ומיהר לחבקו ולנשקו ולהשיבו אליו.

הנמשל: הנשמה האלוקית ירדה לעולם הזה ונתרחקה ממקור חוצבה, עד ששכחה אפילו את 'לשון המדינה'. אולם כאשר יהודי זועק בתקיעת השופר, מגיע הקול אל הקב"ה והוא מרחם עלינו.

מלך ביער

משלו של רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב: מלך אחד תעה ביער. הוא פגש איש חכם ונבון, שהכיר את המלך ובחכמתו ידע את נתיב היציאה מהיער. הוא הוליכו לארמון והושיבו על כיסא מלכותו. מצא האיש חן בעיני המלך והעלהו בדרגות. יום אחד חטא האיש למלך ונגזר דינו למוות. ביקש מהמלך בקשה אחרונה: שהוא והמלך ילבשו אותם בגדים שלבשו בשעה שנפגשו ביער. נענה לו המלך, ואז נזכר המלך בחסד הגדול שעשה עמו האיש, ריחם עליו, ביטל את עונשו והושיבו על כנו.

הנמשל: תקיעת השופר מעוררת את הזיכרונות על מעמד הר-סיני, שבו קיבלו בני-ישראל את התורה בקול שופר. זיכרון זה מעורר את רחמי ה' עלינו והוא מוחל לנו על עוונותינו.

מעלת הפסוקים

במשל הראשון הדגש הוא על הזעקה, ובנמשל זו תקיעת השופר. לעומת זאת, במשל השני מודגש הזיכרון שמתעורר אצל המלך, ובנמשל זה הזיכרון על מעמד הר-סיני.

לפיכך מובן, שיש מעלה מיוחדת בפסוקי התורה, המדברים על 'מלכיות', 'זכרונות' ו'שופרות', שהם מגיעים לדרגות עליונות אף יותר מתקיעת השופר עצמה.² לכן אומרים את הפסוקים הללו גם בראש-השנה שחל בשבת, מכיוון שהם עצמם מעוררים רחמים רבים אצל הקב"ה על עם-ישראל, ומבואר בתורת החסידות, שהפסוקים הללו מעוררים גילויים אלוקיים שהם מעין הגילויים של ימות המשיח.

(מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות מאת הרבי מליובאוויטש, כרך לד, עמ' 180)

----------

1) בהמשך וככה תרלז (פרק ע). נתבאר בספר המאמרים מלוקט חלק א (עמוד תכו; תלד ואילך). ושם נסמן.

2) המשך תרסו עמוד תקמז.