החסידות לא חידשה. מייסד התנועה, הבעש"ט, רק בחש בקדרת הערכים של היהדות, והכניס טעם מופלא בתבשיל. ערכים שנדחקו ונשכחו, הפכו מרכזיים, ואחרים שבלטו מעבר למשקלם האמיתי, שבו למקומם.
החסידות מביטה אל הפנימיות. לדוגמה: מעלתו של יהודי היא, לכל לראש, היותו בעל נשמה מופלאה ובן לעם סגולה. ידענותו, ודרך קיומו את המצוות, הם יתרונות לוואי גם אם הם חשובים והכרחיים. דוגמה זו ממחישה את פעולתה של החסידות על שני המעמדות בעם. הפשוטים, משפרים, ללא הכר את הדימוי העצמי, ושואבים, בהבטה פנימית-אמיתית זו, את תחושת השייכות ואת התקווה להתקדמות. לומדי התורה, שוב אינם יכולים להתנשא, שכן גם אם הם מצטיינים כידענים, הרי זה בבחינת ראשונים בין שווים.
כך יוצרת החסידות, את ה"שטיבעל" החסידי (בית כנסת קטן), ואת חצר האדמו"ר, בהן מתהווה אחדות והתמזגות של לומדי-תורה; אנשי עבודת-השם ברגש ובשמחה; מורי-דרך חסידיים ופשוטי-עם הבאים להתבשם מהאווירה המיוחדת. בחצר החסידית יושבים אלה לצד אלה "אומרי תהילים" נלהבים, לומדי תורה צנועים, ואפילו חבורות של מספרי-סיפור-חסידי לחיזוק "גאוות היחידה.
נמצא אפוא, שהחסידות לא פגעה חלילה בעוצמת לימוד התורה או בחשיבותה. היא רק "קרצפה" את תחושת ההתנשאות של לומדי-התורה, עודדה וקרבה את פשוטי העם לעולמה של היהדות, ולכולם יחד העניקה מבט מעמיק וממוקד שייצר סדר חדש בסולם הערכים היהודי.
בדרך זו שבתה החסידות את ליבם של רבים מבין האינטליגנציה היהודית של אותם ימים. היא פתחה בפניהם אופקים חדשים בלימוד התורה, בתפילה ובכל המערכת הכוללת של עבודת-השם. דברים רבים שהיו קודם לכן מעורפלים או נראים כמופלאים מדי – הפכו לדרך סלולה וברורה שכל אחד יכול ללכת בה.
אולם גם החסידות לא דרכה על מקום אחד במשך כ- 270 שנות קיומה. היא הלכה והתפתחה, הלכה והתרחבה מדור לדור; ובדור השלישי להופעתה קיבלה מפנה חשוב ביותר, עם ייסודה של חסידות חב"ד ע"י רבי שניאור זלמן מליאדי, תלמידו הגדול של המגיד ממזריטש - ממשיך דרכו של הבעש"ט. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
