"אין לך בן-חורין, אלא מי שעוסק בתלמוד-תורה" (אבות ו, ב)
מצוות לימוד התורה היא אחת ממצוות-היסוד ביהדות. אולם יש להבחין בשני היבטים שבמצווה זו, זה לפנים מזה.
ההיבט הראשון הוא, כמובן, ראיית התורה כדרך לחדור אל היהדות. אין אפשרות להגיע אל היהדות בלי לדעת אותה. התורה היא בבחינת המדריך של היהודי כיצד לחיות, מה לעשות ומה לא לעשות, וכיצד לעשות את הדברים. בתורה גם מקופלת השקפת-עולמה של היהדות. אדם הרוצה להיות יהודי במלוא מובן המלה, חייב ללמוד את התורה כדי לדעת איך לחיות כיהודי ואיך לדעת לחשוב כיהודי.
אולם ישנו היבט פנימי יותר למצוות לימוד התורה: לימוד התורה אינו משמש רק כאמצעי שמסייע ליהודי לחיות כיהודי. לימוד התורה מהווה עניין לעצמו ומצווה בפני-עצמה. אדם הלומד תורה יודע, שלא תמיד חייב העניין הנלמד בתורה להיות מציאותי-אקטואלי; הוא גם יכול לעמוד בזכות עצמו.
התורה איננה חכמת-אנוש. היא עומדת גבוה הרבה מפרי-הגותם של בני-האדם. התורה היא חכמתו של הבורא. הדרך היחידה שבה גילה האלוקים את "מחשבותיו" לבני האדם - היא באמצעות התורה. כשיושב יהודי ולומד את התורה - הוא לומד, איפוא, את חכמתו ודעתו של הקב"ה.
זו גם הסיבה לאין-סופיות של התורה; להיקף הבלתי-נתפס של הדברים שבהם היא עוסקת; ללשון התמציתית, החדה והמדוייקת, האוצרת בקירבה אין-סוף רמות של הבנה בתורה. דורות של גאונים יושבים זה אלפי שנים ומעמיקים בתורה והם עצמם אומרים בלב שבור, כי עדיין לא הגיעו להתחלתה. כי כשם שהבורא הוא אין-סופי ובלתי מוגבל - כך גם תורתו הינה כים רחב ידיים שאין לו קץ לא בשטחו ולא בעומקו.
את חכמתו זו גילה לנו הבורא בעת מעמד הר-סיני. במעמד יוצא-דופן זה מסר הבורא לעם ישראל את התורה שבכתב - התנ"ך - וכן את פירושה - הלא היא התורה שבעל-פה. במשך דורות רבים שיננו יהודים את התורה שבעל-פה במוחם ובליבם, ועם ירידת הדורות כתבוה - תחילה רק את ה"משנה" ולאחר מכן גם את ה"גמרא".
אלה הם גם חלקיה היסודיים והבסיסיים של התורה, ולהם נוספו מאוחר יותר מפירוש רש"י, ספר ה"יד החזקה" של הרמב"ם, ה"שולחן-ערוך" ועוד ועוד. במקביל החל להכתב, בצורה בדרך שבהלכה והתרחבה והוסברה יותר ויותר, חלק ה"סוד" שבתורה - הלא היא ה"קבלה", ובדורות האחרונים נתגלתה תורת ה"חסידות", ובייחוד תורת חסידות חב"ד המעמיקה והרחבה, שבה מוגשת ומוסברת השקפת-עולמה הפנימית והחובקת-עולם של היהדות.
כשיהודי לומד, איפוא, את התורה - הוא מאחד את שכלו עם שכלו של הבורא. הוא מצליח לחדור בשכלו לרזי הבריאה. והוא גם מזין את נשמתו בחכמה האלוקית הטהורה של התורה. הנשמה שבקרבנו זקוקה לדברי-התורה כשם שגופנו זקוק ללחם ולמים. אלה הם חייב ומהם היא יונקת את כוחה.
לכן חשוב מאוד ללמוד מידי יום יום את דברי התורה. זה יכול להיות מקרא, משנה, גמרא, הלכה, חסידות ועוד - העיקר הוא לרענן את הנפש מידי יום בדברי-תורה. כדאי גם לפתוח כל כינוס, פגישה ואסיפה בדברי-תורה.
* כל יום. ישנה חשיבות מיוחדת לשינון דברי-תורה בעל-פה. זה לא צריך לבוא על חשבון הלימוד העיוני, אולם בעת ובעונה אחת יש להשתדל גם לשנן משהו בעל-פה. על-ידי כך הופך האדם את עצמו ל"ספר-תורה מהלך", כשבכל מקום שבו הוא נמצא, יש ברשותו מזון רוחני מן המוכן.
* הלכה למעשה. בנפרד יש לשים דגש על לימוד הלכה - למעשה. כל יהודי משתדל לקיים מצוות, אם מעט אם הרבה. אולם רבים אינם מקיימים את המצוות הללו כראוי רק בשל חוסר ידע מספיק. לכן לחשוב ללמוד הלכה - למעשה, כדי לדעת כיצד לקיים את מצוות התורה בשלימות. לימוד זה יתן טעם למצוות רבות ולמנהגים שונים, אשר מתוך חוסר-ידיעה נראים כבלתי-מובנים.
* שיעורי-תורה. כדי ללמוד תורה אין הכרח ברב או במורה, אם כי יש בכך כדי לעזור. ישנם ספרים רבים המסבירים את דברי-התורה בשפה קלה ושווה לכל נפש. יש רק לדעת לבחור את חומר הלימוד המתאים. ברם, ההתקדמות באמצעות הלימוד העצמי תהיה, ברוב המקרים, איטית למדי. שכן, לא רבים הם האנשים שניחנו במשמעת-פנימית מספקת שתאפשר קביעות ראוייה לשמה. לפיכך כדאי למצוא דרך להגיע לידי לימוד קבוצתי. כיום ישנם שיעורי-תורה רבים כמעט בכל מקום, וכמעט תמיד ניתן למצוא שיעור מתאים שאליו אפשר להצטרף.
* תורה לנשים. מצוות תלמוד-תורה חלה גם על נשים. עליהם ללמוד לפחות את ההלכות אודות המצוות שבהן הם חייבות, ובוודאי שכל ענייני התורה הקשורים לביסוס האמונה שייכים גם לנשים. (במקומות רבים ישנם גם שיעורי-תורה לנשים).
* לימוד הרמב"ם. במגמה לאחד את העם באמצעות לימוד התורה, קרא הרבי מליובאוויטש לכל יהודי להצטרף ללימוד ספר הרמב"ם, לפי חלוקה שנתית של 3 פרקים ליום או לפי חלוקה של 3 שנים בלימוד פרק אחד ליום. גם הנשים נקראות להצטרף לכך כל-ידי לימוד "ספר המצוות" של הרמב"ם. קיים מדריך מיוחד המפרט את חומר הלימוד לכל יום.
להרחבה בנושא התורה - הקש כאן | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
