כפרות

בערב יום-הכיפורים, או בעשרת ימי תשובה, מקיימים את מנהג ה'כפרות'. כוונת המנהג הזה להעביר מעל ראשנו כל גזירה רעה. נהוג לקיים את המנהג בתרנגול לכפרה לגבר (ובנים) ובתרנגולת לכפרה לאשה (ובנות). אפשר להסתפק בתרנגול אחד לכל בני הבית ותרנגולת אחת לכל בנות המשפחה. יש הנוהגים לעשות זאת עם דג או בכסף שתורמים לצדקה.

עוגת דבש

נוהגים לבקש זה מזה פרוסת עוגת-דבש, ומאחלים עם נתינתה שנה טובה ומתוקה. טעם המנהג: שאם נגזר על האדם להזדקק למתנת בשר-ודם - ייצא ידי חובתו בבקשת פרוסת העוגה.

צדקה

רבות הן מעלותיה של מצוות הצדקה. בין השאר נאמר על מצוות הצדקה כי "צדקה תציל ממוות", וכן: "חטאך בצדקה פרוק". לפיכך מרבים בצדקה בערב יום הכיפורים. סגולה מיוחדת לצדקה בנוגע ליום הכיפורים, שכן מצוות הצדקה היא מצווה שבין אדם לחברו וענייה עשיית חסד עם הזולת. הבעש"ט אמר: "מקול קישקוש המטבעות בקערות [הצדקה], מתפרדים הקליפות" (= המנגדות לקדושה).

סעודה מפסקת

בערב יום- הכיפורים מרבים באכילה ובשתייה, בשיעור כפול, דהיינו שמוסיפים סעודה חגיגית, וכל האוכל ושותה בערב יום-הכיפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. באכילת הלחם ביום זה, טובלים ממנו בדבש. כמו-כן נוהגים לאכול 'קרעפכין' (כיסני-בצק ממולאים בשר). לפני כניסת הצום אוכלים סעודה נוספת והיא נקראת 'סעודה המפסקת'. אוכלים בה מאכלים קלים בלבד, ומסיימים אותה מבעוד-יום, לכל המאוחר חצי שעה לפני שקיעת החמה. אוכלים ביום זה מאכלים קלים להתעכל, כגון עופות ודגים.

טבילה ו'מלקות'

הגברים (מגיל בר מצווה) נוהגים לטבול במקווה בערב יום הכיפורים. לפני הטבילה נוהגים ללקות 39 מלקות קלות ברצועה של עגל. הנלקה - מוטה, ופניו לצפון. סדר ההלקאה: על כתף ימין, על כתף שמאל ותחתיהם באמצע (על הגב), וחוזר חלילה. המלקה והנלקה שניהם אומרים שלוש פעמים פסוק "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו", בכל הלקאה אומרים תיבה אחת, סך הכול 39 מילים. אחרי המלקות יש לבדוק שלא יהיה על הגוף שום חציצה של לכלוך, וטובלים שלוש פעמים. הטעם לטבילה זו - משום תשובה, כגר המתגייר.

ברכת הילדים

ראש המשפחה נוהג לברך את ילדיו לפני שהולכים לבית- הכנסת. הוא מניח את ידיו על כל אחד מהם, בתורו, ומברכם. הרבי מליובאוויטש היה נוהג לברך את תלמידיו בברכת כהנים "יברכך ה' וישמרך" וכו'. נוסח הברכה לבנים: "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה... ולבנות אומרים: "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה, וה' ישפיע עליכם שפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם, ויכתוב ויחתום אתכם לחיים טובים וארוכים, בתוך כל הצדיקים ובתוך כל ישראל. אמן".

נר-זכרון

בערב יום הכיפורים מדליקים נר-זכרון שידלק במשך כל היממה של יום- הכיפורים. נוהגים להדליק נר-זכרון גם בבית-הכנסת (אך להיזהר לא לטלטלו ולא להדליקו לאחר זמן התקדש החג). במוצאי יום-הכיפורים, ב'הבדלה', מברכים "בורא מאורי האש" על נר זה, אם הוא עדיין דולק.

שבת שבתון

יום הכיפורים הוא אחד מחמשת המועדים שבתורה שהמלאכה אסורה בו, ככתוב בספר ויקרא (פרק כ, פסוקים כב-כג): "כל מלאכה לא תעשו, חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם; שבת שבתון הוא לכם...". יום הכיפורים שונה מיתר מועדי ישראל והאיסורים בו הם כאיסורי המלאכה ביום השבת. ביתר המועדים מותרת עשיית מלאכת 'אוכל נפש' (הכנת מאכלים לצורך המועד עצמו, כולל בישול, אם כי לא בהבערת אש חדשה, אלא בהעברה מאש שכבר דולקת), אך ביום הכיפורים אסור לבשל ואסור להדליק בו אש, גם לא מאש שכבר בוערת ולא לעשות מלאכה לצורך מוצאי היום.

עינויים

התורה (ספר ויקרא פרק כג פסוק כז) ציוותה אותנו: "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא, מקרא קודש יהיה לכם, ועיניתם את נפשותיכם". חז"ל קבעו חמישה איסורים במהלך היממה של יום הכיפורים, כדי לקיים את המצווה האמורה, והם: איסור אכילה ושתייה, איסור רחיצה, איסור סיכה, איסור נעילת הסנדל (אסור לנעול נעלי/סנדלי עור, אך מותר העשויים מבד, גומי וכל שאינו מעור) ואיסור תשמיש המיטה (=יחסי אישות).

צום

הצום, אחד מחמשת העינויים, לא בא רק כדי לכפר על עוונות. יש לו משמעות נוספת: ביום-הכיפורים, כאשר אצל כל יהודי מתגלה נקודת היהדות הפנימית, צריך להתנתק לחלוטין מעולם החומר. האכילה והשתייה, צרכים טבעיים של הגוף, מפריעות לנו בשעה שהנפש מתגלה ופורצת החוצה. לכן אנו צמים, מתנתקים מעולם החומר, לובשים לבן ודומים למלאכים.

קיטל – בגד לבן

בעדות רבות, ובכלל זאת ברוב קהילות האשכנזים, נוהגים הגברים הנשואים ללבוש 'קיטל' (גלימה לבנה) ביום הכיפורים, כדי להיות דוגמת מלאכי השרת.

מחזור

'מחזור' הוא ספר התפילה שעל-פיו מתפללים בראש-השנה וביום-הכיפורים. הוא נקרא 'מחזור', כי התפילות שבו באות במחזוריות מדי שנה בשנה. ספר התפילה של כל השנה נקרא 'סידור', כי בו מסודרות כל התפילות.

וידוי ו'על חטא'

כשאדם מבקש לשוב בתשובה על חטאיו, הוא נדרש לשני דברים – חרטה בלב ואמירת וידוי על המעשים הלא-טובים. חכמי ישראל חיברו נוסח על-פי אותיות הא-ב, שבו נכללים כל החטאים האפשריים "אשמנו, בגדנו, גזלנו..." ולאחריו ממשיכים בתפילה שנפתחת במילים "על חטא שחטאנו לפניך". ביום-הכיפורים אנו מתוודים על חטאינו, מקבלים עלינו שלא לחטוא עוד, ומבקשים מהקב"ה לסלוח לנו.

סליחה

על עבירות שבין אדם לחברו לא די להתפלל בבית-הכנסת. צריך לגשת לנפגע ולבקש את סליחתו. אם נגרם לזולת נזק כספי - יש לפצותו. לעומת זאת, על עבירות שבין אדם לבוראו - מועילים החרטה, התפילה והווידוי וצום יום- הכיפורים.

חמש תפילות

יום-הכפורים הוא היום היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות: ערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה. ביום חול רגיל מתפללים שלוש תפילות (שחרית, מנחה וערבית), בשבת, בראש חודש ובמועדי ישראל מוסיפים על השלוש הנ"ל – תפילת מוסף. ביום הכיפורים מוסיפים גם את תפילת 'נעילה'.

כל נדרי

עם כניסת היום הקדוש מתפללים בבית-הכנסת את תפילת 'כל נדרי'. היא כתובה בשפה הארמית, ובה אנו מצהירים כי אמירות והצהרות שהשמענו בעניינים שבין אדם למקום לא ייחשבו נדרים, אלא אם כן תהיה לנו כוונה מפורשת לנדור באמת ובתמים. אנו מכריזים בתפילה כי כל האמירות מהסוג הזה שנאמר בשנה הבאה בטלות ומבוטלות מראש. לאחר תפילה זו מתפללים את תפילת 'ערבית'.

נעילה

התפילה המסיימת את תפילות יום-הכיפורים נקראת 'נעילה'. זו שעת נעילת השערים, ובה אנו מתאמצים לבקש מחילה על חטאינו ושנזכה לחתימה טובה. על-פי תורת החסידות, שעה זו נקראת 'נעילה' משום שאז הקב"ה נועל את עצמו כביכול עם עם-ישראל, ומבטא את אהבתו העצומה לעמו. האהבה הזאת מעוררת בלב כל יהודי את הניצוץ האלוקי.

כפרת עוונות

על יום-הכיפורים נאמר: "עיצומו של יום מכפר". כלומר, יום-הכיפורים עצמו יש בו כוח של כפרה. במשך השנה קורה שהאדם חוטא. הוא מכתים את נשמתו בכתמים, ובאמת צריך לנקותם ולתקנם. אבל האמת היא, שהכתמים והפגמים הם חיצוניים בלבד. עמוק בפנים, כל יהודי הוא טוב, זך ונקי. בתוך נפשו הוא טהור וקדוש. יצרו הוא שהחטיאו, בניגוד לרצונו האמיתי והפנימי. אמת פנימית זו מוסתרת בדרך-כלל, ואין היא מתגלה.

ביום-הכיפורים נקלפות השכבות החיצוניות, והנשמה הפנימית מתגלה במלוא זוהרה. הקדוש-ברוך-הוא מתקרב אלינו ביום הזה, והדבר מעורר את הנשמה שבקרבנו להסיר מעליה את כל השכבות החיצוניות ולגלות את מהותה האמיתית.
ואז מתגלה שבעצם אין שום חטא! מתברר, שיהודי בתוך-תוכו הוא יהלום בוהק, אשר שום חטא אינו יכול לפגוע בו. ביום-הכיפורים מתגלה היהודי האמיתי!

כל זה מותנה בדבר אחד: בקיום צום יום-הכיפורים. אם חלילה מפרים את הצום, חל הכלל: "אין קטגור נעשה סנגור". כלומר: הואיל ועל-ידי הפרת הצום נעשה יום- הכיפורים עצמו גורם מפליל - אין הוא יכול לסנגר ולכפר.

בזמן שבית המקדש היה קיים, היה נקשר סרט אדום לפתח אולם בית המקדש, בערב יום הכיפורים. אם בצאת יום הכיפורים היה מלבין הסרט, היה זה סימן שהקדוש-ברוך-הוא סלח על החטאים וכיפר על העוונות.

כהן גדול

בזמן שבית המקדש היה קיים, נהג בו סדר יום מיוחד ביום הכיפורים. זה היה היום היחיד בשנה שבו היה הכהן הגדול נכנס, בבגדי לבן, אל תוך קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר במקדש. רגעים אלה היו רגעי השיא ביום הכיפורים. אם הכהן הגדול לא היה ראוי להיות בתפקיד זה הוא היה יכול למות במקום. לכן גם חיברו לו פעמון וחבל לרגלו, שאם ימות, יפסיק לצלצל ואז ימשכו אותו עם החבל החוצה.

אחת המטרות בעבודת הכוהן הגדול בבית המקדש היתה כפרת עוונותיו, עוונות הכוהנים ועוונות כלל עם ישראל, ככתוב בספר ויקרא (פרק טז, פסוק יז): "וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל". מטרה נוספת הייתה טיהור המקדש, המזבח והכוהנים, ככתוב (שם ט"ז ל"ג): "ויכפר את מקדש הקודש ואת אוהל מועד, ואת המזבח יכפר, ועל הכוהנים ועל כל עם הקהל יכפר".

'סדר העבודה'

תפילת מוסף של יום הכיפורים כוללת את סדר העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים, בבית המקדש. בין שאר העבודות שעשה בבית המקדש, הקרבת קרבנות והזאת הדם, הקטרת קטורת, החלפת  בגדים מיוחדים - בגדי זהב ובגדי לבן, טבילה במקווה, קידוש ידיים ורגליים, וידוי ושילוח ה'שעיר לעזאזל'.

פירוט מקראי על עבודתו של הכוהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים מופיע בספר ויקרא, פרק טז. סדרי העבודה והלכותיה מובאים בשבעה משמונת פרקי מסכת "יומא" בתלמוד.

תקיעה בשופר

בגמר תפילת נעילה, אחרי זמן צאת היום הקדוש, תוקעים בשופר - תקיעה אחת.

חתימה טובה

יום-הכיפורים הוא יום החתימה, שבו נחתם דינו של האדם ושל העולם למשך השנה הבאה. זה יום קדוש, שבזכות הקדושה העצומה שמאירה בו, מתכפרים חטאיו של האדם. אנו, מצידנו, מקבלים את קדושת היום על-ידי הצום, התפילה והתשובה.