מאבנים קטנות נבנה בסוף בניין גדול

היהדות יש בה פאראדוכס מסויים: מצד אחד היא תובעת הכול ושוללת בתכלית כל פשרה וכל ויתור בעקרונותיה, ומצד שני, דרישותיה הן כה קשות, עד שהמציאות היא, שרוב-רובם של בני-האדם אינם מצליחים לעמוד בהן, ואיש מהם אינו יכול לטעון לשלימות בקיום התורה והמצוות.

המציאות היא, ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". לכל יהודי, גם המדקדק ביותר במצוות, יש מה לתקן ועל מה להתחרט. היהדות חובקת את כל חייו של האדם, את כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו, עד הרגשות הפנימיים הכמוסים ביותר, ורק בודדים מצליחים להגיע לאידיאל זה בצורתו השלמה.

על רקע זה אפשר להבין עד כמה חסרת-טעם היא הסיסמה: "הכול או לא-כלום". זו סיסמה שפשוט אינה מציאותית. אין 'הכול' ואין 'לא-כלום'. אין אדם שהגיע לשיא השלימות, ואין אדם שהוא בבחינת 'לא-כלום'. כל יהודי, ירצה או לא ירצה, מקיים מצוות, והשאלה היא רק כמה ואיך.

מכירים במגבלות

אך היצר-הרע, שהוא "אומן במלאכתו", מצליח מאוד הודות לסיסמה זו של "הכול או לא- כלום". לאחד יאמר: "אי-אפשר להיות חצי-חצי; או שאתה נהיה דתי עד הסוף, או שאתה נשאר כמו שאתה". לשני יאמר: "אתה רוצה להתחיל לחיות כמו יהודי? בסדר! אז עד הסוף! תעזוב הכול ותשב כל היום בבית-הכנסת". הוא עוטה על עצמו 'איצטלה של משי' ומושך לקיצוניות, מתוך כוונה להביא את האדם לידי משבר ולנפילה מוחלטת.

צריך תמיד לזכור את שני הקצוות שצויינו לעיל - מצד אחד היהדות לעולם אינה מרוצה ותובעת תמיד עוד ועוד; ומצד שני היא יודעת להעריך כל מעשה טוב, כל דיבור טוב, אפילו כל מחשבה טובה. אם אינך יכול (או שנדמה לך שאינך יכול) להתפלל את כל התפילה - לפחות הנח תפילין וקרא את פרשיות 'שמע-ישראל'. אינך מוכנה בשלב זה להתחיל לשמור שבת כהלכתה - לפחות הדליקי נרות והביאי לביתך מעט מאווירת השבת. זה לא נותן 'הכשר' לאי- שמירת השבת, אך כלום מוטב להתנתק לגמרי?!

היהדות מוכנה להכיר בחוסר השלימות שלנו ולקבל כל מעשה טוב בפני עצמו. זאת, כל עוד אין הופכים את המגרעות לאידיאל. כל עוד מכיר האדם בעובדה שהמגבלות הן שלו ואינו מנסה ליצור דת חדשה שתתאים לצרכיו - יש לכל מצווה ולכל מעשה טוב ערך רב ועצום. אין כוחו של מעשה טוב אחד נגרע בשל העובדה שמעשה טוב אחר לא נעשה עדיין. כל דבר עומד בזכות עצמו.

מעשה אחד קובע

בימים אלה של חודש אלול, כאשר הקב"ה מתקרב אל כל יהודי כמלך שיוצא אל השדה, אל העם, צריך כל יהודי לעשות את חשבון-נפשו ולראות מה בכוחו לתקן ולשפר. ברור שהטוב ביותר הוא להתהפך מן הקצה אל הקצה ולהגיע לשלימות בקיום התורה ומצוותיה. אך אין להמעיט מערכן של החלטות 'קטנות', חלקיות. עוד מצווה, עוד שעה ללימוד תורה, עוד פעולה לחינוך הילדים. כל אלה הם דברים שערכם לא יסולא בפז. מאבנים קטנות אלה נבנה בסופו של דבר בניין גדול ומפואר!

מורנו הרמב"ם מציב לפנינו כלל גדול: אדם צריך תמיד לראות את עצמו ואת העולם כולו כאילו הם נתונים על כפות מאזניים, כאשר הכפות שקולות. מעשה טוב אחד, דיבור טוב אחד, מחשבה טובה אחת - יש בכוחם להכריע לכף-זכות ולהביא "תשועה והצלה" לו ולעולם כולו.

הקב"ה נתן לנו את התשובה, הפותחת דף חדש ומאפשרת תמיד להתחיל מהתחלה. הוא גם נותן סיוע רב מלמעלה לכל אדם מישראל. צריך רק לעלות על הדרך...