המלחמה שהכריזו החשמונאים על היוונים מעוררת שאלה הלכתית לא-פשוטה. הם היו מעטים וחלשים, ומולם עמדו היוונים הרבים והחזקים. מבחינת יחסי הכוחות לא היה לחשמונאים, בדרך הטבע, שום סיכוי לנצח. כיצד היה מותר להם לצאת למלחמה כזאת, שיש בה סיכון ודאי של חיי כל הלוחמים?

בפשטות אפשר להשיב, שזו הייתה 'שעת השמד', כאשר היוונים ביקשו לבטל את הדת ולעקור את התורה והמצוות בעם-ישראל, ובמצב כזה חלה חובה על האדם ליהרג ולא לעבור אפילו על מצוות שבמצב רגיל אין האדם חייב למסור נפשו עליהן.

בלי שיעור

אולם תשובה זו אינה עונה על השאלה. 'שעת השמד' משמעותה, שאם כופים יהודי לעבור על מצווה כלשהי, עליו למסור את נפשו ולא לעבור; אבל גם ב'שעת השמד' אין חובה לצאת למלחמה נגד השלטון, ובפרט לא מלחמה אבודה מראש בדרך הטבע!

אלא זו גדולתם של החשמונאים, שפעלו מתוך מסירות-נפש שאינה יודעת גבולות. יש מסירות-נפש מוגבלת ומדודה. אמנם האדם מוכן למסור את נפשו, אבל יש לו הגבלות ומידה למסירות-הנפש; יש דברים שעליהם ימסור את נפשו ויש דברים שלא ימסור את נפשו עליהם. החשמונאים היו מלאים מסירות-נפש שאין לה מידה ושיעור, ולכן מבחינתם לא היה מקום לשאלות כלשהן.

"כוהניך הקדושים"

דבר זה רמוז בנוסח תפילת 'הנרות הללו', שבו מודגש שהניסים שעשה הקב"ה באו "על-ידי כוהניך הקדושים". גם הרמב"ם מדייק בלשונו וכותב: "גברו בני חשמונאי, הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם". מדוע חשוב לציין שהניסים נעשו ל"כוהניך הקדושים" ו"לבני חשמונאי, הכוהנים הגדולים"?

משום שכאן מקור ההיתר ההלכתי לצאת למלחמה כזאת, שאין לה שום סיכוי. ההלכה היא, שיש דברים שאסור לאדם למסור את נפשו עליהם. אולם "אם הוא אדם גדול וחסיד וירא-שמים, ורואה שהדור פרוץ בכך, רשאי לקדש את השם ולמסור עצמו אפילו על מצווה קלה". החשמונאים עמדו בדרגה זו של "אדם גדול וחסיד", שרשאים למסור את הנפש בלי גבול ומידה, למעלה גם ממגבלותיה של התורה עצמה.

חתום בחותם

מכיוון שהחשמונאים התעלו לדרגה של מסירות-נפש שלמעלה מכל מידה ושיעור, זכו שנעשו להם ניסים שלמעלה מגדרי הטבע. בראש ובראשונה הניסים של המלחמה עצמה, שמעטים וחלשים ניצחו את הרבים והגיבורים, ועד הנס של פך השמן.

פך השמן הטהור, החתום בחותמו של הכוהן הגדול, מסמל את ההתבטלות המוחלטת לקב"ה, עד כדי מסירות-נפש שלמעלה מכל מידה ושיעור. החשמונאים התעלו לדרגה רוחנית גבוהה זו, ועל-כן היה בהם הכוח לנצח את היוונים ולהביא ישועה והצלה לעם-ישראל.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מעובד על-פי 'לקוטי שיחות' כרך לה, עמ' 172)