כך סיפר הרבי מליובאוויטש:
"פעם נכנסתי למורי וחמי – מי שהיה הרבי הקודם - בעיר לנינגרד בתקופת הרדיפות והגזירות נגד הדת. זה היה שעה קלה לפני שהי' עליו לצאת מביתו לתחנת הרכבת בדרכו לעיר הבירה, מוסקבה. בכל פעם כשהיה הרבי יוצא לנסיעה, היו אנשי השלטון בודקים אחריו בשבע עיניים, הם ידעו שהוא עוסק בהפצת היהדות, וסבלנותה של הממשלה פקעה מזמן. מובן אפוא, שמסע זה הי' קשור בסכנת נפשות ממשית, וראה זה פלא הרבי ישב במנוחה גמורה ולא היה'' ניכר עליו כלל שום מתח ודאגה ! ולא עוד, אלא שעסק אז בענין מסוים שדרש עיון ושימת לב.
לא יכולתי להתאפק, מספר הרבי, ושאלתי אותו : עד כדי כך ?!
ענה לי הרבי ואמר, ששמע (כנראה מאביו) שאדם צריך לעבוד על עצמו, שכאשר הוא עוסק בענין מסוים, הנה כל ענין אחר – הן ענין שנעשה בעבר והן ענין שצריך להתבצע בעתיד – כאילו אינו קיים כלל בעולם. ואז, אף שאין לו אלא זמן קצר, ביכולתו לנצל זמן זה במילואו, וזה נקרא ''הצלחה בזמן''. זה נקרא "לספור את הזמן". באותה שעה קלה הרבי לא היה מוטרד מהנסיעה המסוכנת – היא פשוט לא הייתה קיימת במציאות אצלו.
אי אפשר להוסיף זמן ולהאריך את היום והלילה, אבל אפשר בהחלט, לפעול בזמן הקיים שינוצל במילואו.
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
