זיכרון זה יעורר אצל כל אחד את כוח המסירות-נפש שלו

כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל השמחה די"ב וי"ג תמוז, אמר לאחד החסידים, שיזכור כיצד ראה אותו (את הרבי) עומד מאחורי סורגי ברזל...

ולכאורה: מה נוגע לזכור כיצד נשיא בישראל היה מאחורי מחיצות ברזל, והיתה להם שליטה עליו לפי שעה?

והענין הוא:

כאשר הרבי היה מאחורי מחיצות הברזל, הנה אף ש"אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים", מכל-מקום, היה הפסק לשעה קלה בינו ובין מושפעיו, שלפי שעה לא היה יכול להשפיע להם. ואף-על-פי-כן, ראה החסיד הנ"ל את הרבי דרך המחיצות, והרי ראייה היא ההתקשרות היותר גדולה, התקשרות עצם בעצם.

וכשם שראייה זו פעלה ביטול המחיצה בינו ובין נשיא הדור - הרי זה צריכה לפעול גם ביטול המחיצה שבין עצם נשמתו לכוחותיו הגלויים.

וכל אלו שיודעים אודות סיפור זה, הרי זה שייך אליהם:

עליהם לזכור שהרבי היה מאחורי מחיצות הברזל - בגלל מסירת נפשו בפועל על התורה ומצוותיה, אשר, בתנועה זו של מסירות-נפש בפועל, עמד כל משך זמן נשיאותו.

וזכרון עניין זה צריך לפעול על כל אלו שיש להם שייכות אליו - לעורר את כוח המסירות-נפש ועצם בחינת היחידה שבהם, ולהמשיכה בפנימיות, דהיינו שימשיכו את תנועת המסירות-נפש בחיים היום-יומיים, ויבטלו את כל ה"מחיצות של ברזל" המפסיקות בין העצם להגילויים, שכן, הנהגתו של הרבי באופן זה היא נתינת כוח לכל ההולכים בעקבותיו, שגם הם יוכלו להמשיך את עניין המסירות-נפש בחיי היום-יום.

ועל-ידי המשכת עצם בחינת היחידה שלמעלה מההשתלשלות שבנפש בפנימיות, הרי זה גם כלי להמשכת האור שלמעלה מהשתלשלות בהשתלשלות באופן פנימי - "להווי כדין וכדין", שעניין זה יתגלה בגאולה השלימה העתידה לבוא על-ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת פינחס, מברכים החודש מנחם-אב ה'תשח"י - בלתי מוגה; יוצא-לאור על-ידי ועד הנחות בלה"ק)