על שבט לוי קובע הרמב"ם שהם "הובדלו מדרכי העולם (ולכן) לא עורכין מלחמה כשאר ישראל". בני שבט לוי נבחרו להתמסר לעבודת המקדש ולהקדיש את עצמם לגמרי לעבודת ה', ולכן לא השתתפו במלחמות ישראל.

אולם הייתה מלחמה אחת שבה השתתפו גם בני לוי – מלחמת מדיין, שעליה מספרת פרשתנו. לקראת המלחמה הזאת ציווה משה רבנו: "לכל מטות ישראל תשלחו לצבא", ומכאן למדו חז"ל: "להביא את שבטו של לוי". מה המיוחד במלחמה זו, שבה נצטוו גם בני לוי להשתתף?

מלחמה באויבי ה'

מלחמת מדיין הייתה שונה מכל המלחמות האחרות. היא לא נועדה לצורכי כיבוש ארצות, אלא מטרתה הייתה "לתת נקמת ה' במדיין". המדיינים התייצבו כנגד הקב"ה והחטיאו את ישראל, והמלחמה בהם נועדה להכרית את אויבי ה'. במלחמה כזאת נדרשו גם בני לוי להשתתף, שכן זה חלק מתפקידו של 'חיל השם' - למלא את "נקמת ה'".

לכן קיבלו גם בני לוי את ה"מכס" משלל המלחמה. בכך בא לידי ביטוי ייחודה של המלחמה הזאת, שאינה ככל המלחמות (שבהן אין בני לוי מקבלים מהשלל), אלא היא "נקמת ה'", ולכן נדרשו בני-ישראל להרים "מכס" מהשלל ולתיתו לאלעזר הכוהן וללוויים, בהיותם "חיל השם".

לא להסתגר

מכאן יש ללמוד הוראה בעבודתו של כל יהודי. הרמב"ם קובע שעניינו המיוחד של שבט לוי – היותו "חיל השם" – שייך לכל יהודי: "לא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש... אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' ולעובדו... הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו".

יכול אפוא יהודי לחשוב, שהואיל והוא מובדל מענייני העולם והוא מקדיש את עצמו לעמוד לפני ה' ולשרתו, מה לו ולעולם שסביבו! הוא יסתגר בד' אמות של תורה ותפילה ולא יהיה לו עסק עם העולם ובעיותיו.

ביטול סיבת הגלות

אומרים ליהודי: בדיוק להפך, דווקא משום שאתה שייך ל"חיל השם" מוטלת עליך חובה מיוחדת להיות שותף ל"נקמת ה' במדיין" – לנצח ולבטל את מי שעומדים נגד הקב"ה.

עניינו של מדיין הוא מדון ומריבה, פירוד-לבבות ושנאת-חינם. המדון הזה הוא נגד ה' ממש, והוא שגרם את חורבן הבית ואת הגלות המרה הנמשכת עד ימינו אלה. כל מי שרואה את עצמו חלק מ"חיל השם" חייב לעמוד נגד 'מדיין' ולהביא בין יהודים אהבת-ישראל, אהבת-חינם, שהיא המקשרת כל יהודי עם ה' אחד. בכך מחישים את ביטול הגלות, ומיד באה הגאולה האמיתית והשלמה, בביאת משיח-צדקנו בקרוב ממש.

 (לקוטי שיחות כרך כג, עמ' 209)