הנשיא יחליט
"וידבר משה אל ראשי המטות" (במדבר ל,ב). ההכרעה אם לנדור חייבת לבוא מנשיא דווקא, מ"ראשי המטות". הנודר מפריש את עצמו מדבר מסויים מתוך חשש שההתעסקות בדבר זה עלולה להורידו מדרגתו. עניין זה אינו שווה לכל נפש, ולכן ההחלטה צריכה לבוא מנשיא דווקא, שבכוחו לקבוע בבירור אם עבודה זו מתאימה לאדם זה.
(לקוטי שיחות)
כלל יסוד
"זה הדבר אשר ציווה ה'... לא יחל דברו" (במדבר ל,ב-ג). כל התורה תלויה בכלל הזה, שאדם לא יעבור על מה שקיבל עליו בנדר, בשבועה ובקבלת דברים. אם לא-כן, אין יסוד לכל התורה שקיבלנו בברית, באלה ובשבועה.
(חתם סופר)
מילים מקדשות
"איש כי ידור נדר לה'" (במדבר ל,ג). האומר פירות אלו עליי קרבן... הרי אלו אסורים עליו, מפני שאפשר שיִדור אדם קרבן ויעשה בהמה שהייתה חול קרבן ותיאסר.
(רמב"ם)
כוח הדיבור
בוא וראה עד היכן מגיע כוחו של דיבור – הוא מסוגל להפוך את החול לקודש, להחיל קדושת קרבן על בהמה של חולין. מובן אפוא שאסור לזלזל בכוח הדיבור ויש להקפיד להשתמש בו אך ורק לדברים רצויים.
(שיחות קודש)
הפרת הנדר
"איש כי ידור נדר לה'" (במדבר ל,ג). מעשה באחד שנדר מבת אחותו שלא יישאנה לעולם. הכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה. אמר לו רבי ישמעאל: בני, מזו נדרת? אמר לו: לאו. והתירה רבי ישמעאל. באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן.
(נדרים סו)
הקב"ה יקיים
"לא יחל דברו" (במדבר ל,ג). מי שאינו עושה דיבוריו חולין ואינו משנה בדיבורו לעולם, "כל היוצא מפיו יעשה" – ה' יתברך יעשה כדבריו. זהו שאמרו: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".
(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)
המותר – מיותר
"נדרים סייג לפרישות" (אבות ג). יש האומרים: מה שמותר הרי הוא מותר, ומה שאסור יש לחפש עליו היתר. ואילו אצל חסידים צריך להיות ההפך: מה שאסור הרי אסור, ומה שמותר – מיותר...
(ספר השיחות תש"ב)
נדרים על תנאי
בירושלמי (נדרים ט) נאמר: "דייך מה שאסרה לך תורה", ואילו במשנה בפרקי אבות נאמר "נדרים סייג לפרישות". אלא שהירושלמי מדבר באדם ההולך ישר, שמחובתו לפעול עם הדברים הגשמיים ולבררם, ולכן אין הוא רשאי לנדור. לעומתו, המשנה מדברת במי שחושש שהעיסוק עם הגשמיות יורידו ממדרגתו, ולכן מחובתו לפרוש ממנה.
(הרבי מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
