נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1103- כל המדורים ברצף
	לדון את הגוף לפי ההתעוררות ב'ראש'
	פתיחת הספרים..
	הלכות ומנהגי חב"ד

שמות גדולי ישראל רמוזים בספריהם * פרסום שם המחבר * מקיים הרבה ודורש מעט * כיצד מתפרש מאמר חז"ל 'הלומד תורה לפרקים' – ההוראה מכך וההשפעה מזה גם בגשמיות * גימטריות שבשולחן-ערוך * להיות שוטר – מותר או אסור לפי משנת חסידים * רשימה נוספת בסדרת יסודתו בהררי קודש

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

תועלת טעימת שחרית

במספר מקומות הובא הפירוש החסידי למעליותא למאמר חז"ל "הלומד תורה לפרקים" (סנהדרין צט, ב) – היינו שהתורה שלומד 'מפרקת' אותו; דברי התורה לוקחים אותו בכל חלקיו ואבריו וחודרים את כל מציאותו.

מסיבה זו גם לשון חז"ל לגבי חובת לימוד התורה בכל יום היא – "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית" (מנחות צט,  ב),  שגם כאן הוא מלשון מפרק,  גם במובן של פירוק,  פירוק החומריות מן הגשמיות,  שמתבטל החומר מן הגשם – ולימוד כזה יהיה ניכר על פניו במשך כל היום (ראה היום יום – י"א אלול; תורת מנחם כרך ג' עמ' 202 וש"נ בהערה 81; התוועדויות תשמ"ט כרך ג' עמ' 292; מפתחות הרמ"א זעליגסאהן עמ' 1485 ד"ה פרק).

[יצוין,  כי פירוש זה שונה מהמובא ב'ספר המאמרים תרס"ט' עמ' צה,  ובתורת מנחם כרך לג עמ' 192 – שמפרש את המוסר השכל שבזה לפי משמעו,  היינו שלימודו הוא רק בזמנים מסויימים וקבועים,  ובין שיעור אחד למשנהו נראה כאילו אין התורה קיימת במציאות אצלו...].

ויש לומר,  שבדומה ללימוד נשתלשל מזה גם בגשמיות,  מה שכתב רש"י לגבי אכילה (נדה סג, א – ד"ה התם) "הטועם שחרית נהנה כל היום כולו". ולהעיר מרד"ק ישעי' לג, ב,  עיין שם.

הילשין ח"ו עליהם?

מעשה שהיה,  במנהל קרן עזרה לנצרכים אשר נהג במשך שנים רבות לשלוח תמיכה למשפחות רבות. פעם החליט לשגר אליהם שאלון אודות מצבם הכלכלי של הנתמכים,  כשמטרתו היתה לבחון האם אכן עומדים בקריטריונים שהציבו המנדבים לקרן.

השאלון נשלח לרבי אשר הגיב עליו בתמיהה רבה:

השאלון לאלה המבקשים מנדיבים (בהשתדלותו) – הילשין,  ח"ו,  עליהם שלא ישלחו להם?

ויש לציין למאמר חז"ל (בעל הטורים במדבר א, נ): "אין אדם נעשה שוטר מלמטה,  אלא אם כן נעשה רשע מלמעלה".

מעין זה (אבל לא ממש) יש לציין לירושלמי תרומות פ"ח ה"ד,  כאשר אליהו הנביא אמר לרבי יהושע בן לוי שאין זו משנת חסידים למסור אנשים למלכות גם אם מותר על פי הדין [וראה בבא מציעא פג, ב וברש"י ד"ה בעל הכרם].

ושים זיכרון בספר..

"וכמובא ברוקח (בריש הקדמתו לספרו) שנהגו גדולי ישראל לכתוב או לרמז את שמם בתחילת חיבורם,  כידוע ומפורסם",  כך התבטא הרבי בהתוועדות יום ב' דחג-השבועות תשמ"ז (התוועדויות תשמ"ז כרך ג' עמ' 414).

באחרונים מובא "יתגבר כארי – בהן פותח השולחן-ערוך – כי שתי תיבות אלו עולים בגימטריא יוסף בן אפרים קארו" – שם הבית-יוסף ושם אביו ז"ל.

הרמ"א פותח וכותב "ועל כל פנים לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין",  והתיבות ה'תפלה ש'הצבור מ'תפללין – ראשי תיבות משה.

ועוד רמזו כי ר' יוסף קארו הי"ו בגימטריא שלחן ערוך.

יוסף בהרב אפרים – עולה בגימטריא השולחן ערוך (עם הכולל),  וכמספר הסימנים בשולחן ערוך (תרצ"ז).

משה בן ישראל (הרמ"א) – השלחן ערוך ועמו המפה.

משה איסרלש – בגי' – השולחן ערוך ועמו המפה.

– ראה בכל זה ב'ברית יעקב' רח"י סופר (ירות"ו תשמ"ה) עמ' שט.

והנושא עצמו דן בו הרב החיד"א ב'שם הגדולים' מערכת ספרים ס"ק כו – ספר הזכרונות; וראה המובא בסדר דורות בישראל (ר"ש אשכנזי) פי"ב (עמ' 177 – 184).

שם המחבר – לזכותו

בר"ח שבט תשמ"ה כתב הרבי לגב' רחל זמיר,  עורכת הספר 'חגי ישראל ומועדיו' (נדפס ב'היכל מנחם' כרך א' עמ' רפח):

פשוט שטוב עשו שהודיעו שמה בהספר,  שהרבה יותר מעריכה סתם השקיעה בו. ואמ[רו] חז"ל מצוה לפרסם עושי מצוה.

וראה מה שכתבו לבאר בזה ב'היכל מנחם' כרך ג' עמ' רפח-ט.

לגופם של דברים,  אם יש צורך לגלות מי המחבר שימש בעבר נושא לדיון – ראה בהרחבה 'שם הגדולים' לחיד"א מערכת ספרים אות וא"ו סכ"ו (ספר הזכרונות).

ברם מסקנת החיד"א היא כקביעתו של הרבי: "עתה אני רואה דאפשר דצריך להזכיר השם [= של המחבר בספרו] להיות שפתותיו דובבות... כי אין אדם צדיק בארץ כו' ויש קטרוג שלא יזכה להיות שפתותיו דובבות... ועל-ידי שבעולם-הזה מזכירים שמו בתורה... מתעוררים הרחמים ויגדל כח המליצים עליו טובה ושפתותיו דובבות".

ויתכן כי גם מסיבה זו ביקש הרבי שכותבי הערות בקובצי ההערות וביאורים וכו',  לא יסתתרו מאחורי שמות אנונימיים או ישתמשו בכינויים כגון "אחד מאנ"ש",  "אחד התמימים"...

נאה מקיים – ומעט דורש..

פעם התבטא הרבי כי לפני שהוא תובע לפעול בעניינים מסוימים הוא פועל בעצמו באותם עניינים פי כמה וכמה,  ורק חלק קטן מכך תובע מאחרים לעשות (מפי המזכיר הריל"ג שי').

ויש לציין לפירוש רבינו יונה על לשון המשנה אבות פרק א' משנה יז (טו"ב) "לא המדרש עיקר אלא המעשה" – ממנה באה אמרתו הידועה של הרבי "המעשה הוא העיקר":

"לומר שלא ידרוש המצוה לאחרים והוא אינו עושה אותם,  אך יעשה אותם תחילה וילמדם לאחרים,  וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: נאים דברים היוצאים מפי עושיהם".

גימטרייאות בשולחן-ערוך

בהזדמנות מסויימת התבטא הרבי (תוכן הדברים על פי הנחה בלתי מוגהת):

שולחן-ערוך הוא ספר של הלכות ולא של גימטריאות אף שיש בו גם ענינים של גימטריאות.

כדאי להביא כאן כמה דוגמאות:

א) דיני שופר בסימן השוה עם גימטריא שלו (תקפ"ו).

ב) הלכות פדיון-הבן (בסימן שה) חולקו לל"א סעיפים לרמוז שפדיון-הבן צריך להיות ביום ל"א דווקא.

ג) ביורה-דעה סימן רס תחילת דיני מילה – בגימטריא פינחס-אליהו [פינחס = 208,  אליהו = 52 = 260].

ד) סימן ער"ה – דיני פרשיות פתוחות וסתומות,  רע"ה פרשיות בתורה הם פתוחות וסתומות. (פדר"א פכ"א. זוהר פ' קדושים).

ה) סימן רח"צ – דיני כלאים,  על פי דברי חז"ל שקרבנות של קין (פשתן) והבל (צמר) הביאו לרציחה הראשונה בעולם.

ו) יו"ד סימן שנה – הדינים שמשנים באשה יותר מבאיש.

ז) סימן תרעא – דיני הדלקת נרות חנוכה – שמניחים על פתח ביתו מבחוץ,  ופתח בארמית תרעא – תרגום אונקלוס לך ו, ט.

– דוגמאות אלו ורבים נוספים בספר 'ברית יעקב' להגרח"י סופר ירות"ו תשמה סימן מא (עמ' שח-ט).