את המילים הראשונות של התורה מפרש הבעל-שם-טוב כך: "בראשית" – ראשית עבודתו הרוחנית של יהודי, היא "ברא" – להבריא, את שם "אלוקים". כידוע, השם אלוקים מייצג את כוח ההסתרה של הקב"ה, המסתיר את עצמו בתוך הטבע הגשמי של העולם, עד שאין הוא נראה ומורגש. תפקידו של האדם לגלות כי בתוך ההסתר מצוי הקב"ה.
אך הדבר מעורר שאלה גדולה: אם הקב"ה ברא את העולם על-ידי שם אלוקים, שעניינו הסתרה, איך יוכל האדם לשנות את סדרי בראשית, להסיר את ההסתר ולגלות את הקב"ה המסתתר בתוך הבריאה?
מי קדם למי?
לכאורה אפשר לשאול שאלה זו גם על העבודה מול יצר הרע: איך מטילים על יהודי להילחם עם יצר הרע ולסלקו מקרבו, בשעה שיצר הרע קדם ליצר הטוב והוא קיים באדם מרגע לידתו, בעוד יצר הטוב נכנס באדם רק בהגיעו לגיל מצוות?
על כך משיבים שאמנם באדם למטה, בעולם הזה, יצר הטוב קדם ליצר הרע, אבל בשורשם הרוחני המצב הפוך, ויצר הטוב קודם במעלתו ליצר הרע. לכן יש לאדם הכוח לגבור על יצרו הרע ועד שהוא יכול לבטלו לגמרי.
התכלית נקבעה
אולם הסבר זה אינו יכול להסביר את השאלה על הבריאה. הלוא בסדר הפסוקים אנו מוצאים תחילה את שם אלוקים ורק אחר-כך מופיע שם הוי'ה, המציין את הגילוי. מכאן שהבריאה נבראה מלכתחילה בצורה שההסתרה היא חלק מובנה בה, ואיך ייתכן שהאדם יסלק את ההסתר ויגלה את הקב"ה שבתוך הבריאה?
יש לומר שפירושו של הבעל-שם-טוב בא לתת מענה לשאלה זו. אמנם העולם נברא על-ידי שם אלוקים, שעניינו הסתרה, אבל "בראשית", כבר מלכתחילה, נקבע שהתכלית היא "ברא אלוקים" – להבריא את שם אלוקים ולגלות את האור המסתתר בו. הואיל וזו תכליתה של הבריאה ולשם כך נברא ההסתר – יש בכוחו של האדם למלא תכלית זו.
תשובה בהתחלה
רמז לכך יש בפירוש רש"י הראשון לתורה: "בראשית... בשביל התורה שנקראת ראשית... ובשביל ישראל שנקראו ראשית". הלוא רש"י בא לפרש בעבור "בן חמש למקרא", ומדוע הוא מערב כאן דברים שאינם פשוטו של מקרא?
אלא שרש"י בא לענות על תמיהה המקננת בליבו של הלומד המתחיל, התוהה איך אפשר לשנות את העולם ולקדשו, בשעה שהעיניים רואות שהעולם מסתיר ומעלים את אור הקדושה. מבהיר אפוא רש"י בפירושו הראשון: העולם לא נברא אלא בשביל התורה ובשביל ישראל. התכלית היא שבני ישראל יקדשו את העולם, על-ידי התורה, ויגלו את האור האלוקי המסתתר בבריאה.
(תורת מנחם כרך מח, עמ' 167) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
