כאשר נח יצא מן התיבה אומרים חז"ל: "עולם חדש ראה". זה היה עולם חדש לא רק מבחינה גשמית, לאחר שכל מה שהיה קיים קודם לכן נמחה והוכחד – אלא בעיקר מבחינה רוחנית: העולם שלאחר המבול שונה במהותו מן העולם שלפני המבול.
העולם שלפני המבול השחית את דרכו ובכך הביא את קיצו. התורה מדגישה: "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", ומכאן אנו למדים שהשחתת הדרך לא הייתה מנת חלקו של האדם בלבד, אלא של כל היצורים. לכן נגזרה על כולם כליה, והעולם ההוא כולו עבר מן העולם.
טיהור הארץ
בראייה פשוטה המבול היה עונש על חטאי העולם. אולם תורת החסידות מגלה בו משמעויות עמוקות יותר, הקשורות להכנת העולם למתן התורה ואף לגאולה העתידה. הבנת המבול כפשוטו מעוררת שאלות רבות. למה היה הקב"ה צריך להביא מבול על הארץ אם רצונו היה למחות את היצורים החיים בלבד? כמו-כן לשם מה הוריד מבול במשך ארבעים יום, עד שהמים גברו ועלו חמש-עשרה אמה מעל ההרים הגבוהים?
מסבירה תורת החסידות שהמבול הוא בבחינת מקווה טהרה. תפקידו העיקרי היה לטהר את הארץ מטומאתה. העולם שלפני המבול השחית את הארץ וטימא אותה, כפי שנאמר: "מלאה הארץ חמס". העולם היה רווי כוחות טומאה רבי-עוצמה, שטימאו את הארץ והשחיתו אותה. השמדת החיים כשהיא לעצמה לא הייתה פותרת את בעיית הקלקול והטומאה שהם יצרו בעולם. העולם הושחת ונטמא עד שלא היה יכול עוד להתעלות על-ידי תשובה.
טהרתו של העולם נעשתה על-ידי המבול. הוא ירד ארבעים יום – בדוגמת מי מקווה המטהרים בארבעים סאה. המבול שטף והעביר את רוח הטומאה שהייתה בארץ וטיהר את העולם. הוא סילק ממנו את ה'קליפות' (כוחות הטומאה) העזות, שהתבצרו בו בעקבות מעשי בני-האדם. כך טוהר העולם והוכשר לקיים עליו חיים חדשים.
רמז לכך אנו מוצאים גם בנביא. את הפסוק (יחזקאל כד) "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם", פירשו חז"ל על ארץ ישראל, שלא ירד עליה המבול. הרי שהמבול – עניינו טהרה.
ההכשרה הראשונית
מוסבר גם-כן שהמבול טיהר במידה מרובה את הטומאה שירדה לעולם בעקבות חטא עץ הדעת, ובכך שימש הכנה והכשרה למתן התורה. הוא עשה את העולם ראוי שאור התורה והמצוות ייקלט וייאחז בו. העולם שלפני המבול לא היה כלי ראוי להשראת הקדושה האלוקית, אך על-ידי המבול נעשתה ההכשרה הראשונית, שכאשר יהודים ילמדו תורה ויקיימו מצוות, תוכל הקדושה להיתפס גם בתוך המציאות הגשמית.
כמו כן היה המבול הכנה לגאולה. אחד מייעודי הגאולה הוא: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא,ט). המים מסמלים את הכוח האלוקי המחיה ומקיים את הבריאה, ולעתיד לבוא יכסו ה'מים' את כל המציאות, עד שכל הבריאה תחוש שקיומה נובע מהחיות האלוקית, כשם שיצורי המים מרגישים שקיומם תלוי במים שהם חיים בתוכם. הכנה לכך הייתה המבול. אז היה העולם כולו מכוסה מים, מעין השלמוּת שתהיה לעתיד לבוא.
לכן נקרא המבול (ישעיה נט,ד) "מי נח", מלשון "נייחא דרוחא" (נחת רוח), ונאמר פעמיים "נח", רמז ל"נייחא דעילאי ונייחא דתתאי" – נחת לעליונים ונחת לתחתונים, כי המבול טיהר את העולם ועשאו כלי להשראת השכינה ולגילויי הגאולה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
