ראש השנה לאילנות מפנה את תשומת ליבנו אל עולם הצומח. גם האדם, נזר הבריאה, זקוק ללחם הבא מהצומח לצורך קיומו. מה יש בצמח שאין בנו עצמנו?
מעניין שככל שאנו יורדים בסולם הבריאה, עולה החשיבות התזונתית של הדברים. הבשר (שהוא מסוג ה'חי') אינו משביע את האדם כמו הלחם (שהוא מסוג ה'צומח'); והלחם חשוב לאדם פחות מהמים, שבלעדיהם אין האדם יכול להתקיים אפילו זמן קצר (ומים הרי הם 'דומם'). נמצא אפוא שהאדם זקוק לצורך קיומו למזון הלקוח מהסוגים הנמוכים ביותר של הבריאה. למה זה כך?
רעב לניצוצות
מוסבר בתורת הקבלה והחסידות שההזדקקות של האדם למזון נובעת מהימצאות ניצוצות אלוקיים באותו מזון. נשמת האדם שואפת לקבל את הניצוצות הללו, ולכן האדם זקוק למזון.
רעיון זה מרומז בפסוק (עקב ח,ג): "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". לא הלחם לבדו, החומריות של הלחם, הוא המחיה את האדם, אלא "מוצא פי ה'", היינו הניצוץ האלוקי שבלחם – הוא המעניק לו את החיוּת. כשהאדם אוכל או שותה, נשמתו 'רוכשת' את הניצוצות האלוקיים שהיו חבויים באותו מאכל או משקה, ובכך נסגר מעגל: הניצוצות הללו נגאלים על-ידי התכללותם בנשמת האדם, וכך הנשמה 'ניזונה' מהם.
כאן, מתברר, יש יתרון לברואים הנחותים דווקא. הניצוצות האלוקיים הטמונים בסוג ה'דומם' גבוהים מן הניצוצות שבסוג ה'צומח'; ואלה החבויים בסוג ה'צומח' נעלים מן המצויים בסוג ה'חי'. עניין זה מוסבר על-פי משל 'החומה'. כאשר חומת אבנים מתמוטטת, האבנים שהיו בתחתיתה נופלות קרוב ואינן מתרחקות כל-כך. דווקא האבנים שהיו בראש החומה הן הנופלות רחוק ביותר. כאשר אנו מוצאים אבן במרחק גדול מהחומה, אות הוא שבמקור היא הייתה בראש החומה, ולכן נפלה רחוק כל-כך.
גם בבריאה שולט אותו עיקרון: הניצוצות האלוקיים הגבוהים ביותר נפלו לברואים הנחותים ביותר. לכן הניצוצות ב'דומם' גבוהים יותר (מבחינת שורשם) מהניצוצות שב'צומח' וב'חי', וכך הלאה. נשמת האדם רוצה להשיג את הניצוצות הללו, ולכן האדם זקוק למזון, הלקוח דווקא מהברואים הנחותים יותר. וכפי שפירש הבעש"ט את הפסוק (תהילים קז,ה) "רעבים גם צמאים, נפשם בהם תתעטף": מדוע הם רעבים וצמאים? מפני ש"נפשם תתעטף" – נשמתם היא הרעבה לניצוצות האלוקיים שבמזון.
השינוי העתידי
מציאות זו אמורה להשתנות לעתיד לבוא. תהליך בירור הניצוצות יגיע לסיומו, ולא יהיה עוד צורך להזין את הנפש בניצוצות הקדושה הטמונים במזון. הנפש תחיה אז מגילוי עצמותו של הקב"ה שיאיר בגוף הגשמי, מכיוון שאז תתגלה מעלתה של המציאות הגשמית.
בזמן הגאולה הקב"ה בכבודו ובעצמו יתגלה בעולם, וממילא תתגלה עליונותו של הגוף הגשמי. שורשו של הגוף נעלה לאין ערוך מזה של הנשמה. בעוד הנשמה נלקחה מאורו של הקב"ה, הגוף הגשמי שורשו מעצמותו יתברך, שרק בכוחו ויכולתו לברוא יש גשמי מאַין ואפס.
בימינו מוסתרת עליונות זו של הגוף ושל הגשמיות, ולהפך, הגשמיות נחותה מהרוחניות; אולם לעתיד לבוא, לאחר שהעולם יזדכך ויהיה כלי לגילוי האמת המוחלטת – תתגלה המעלה העצומה של הגשמיות, עד שהרוחניות תשאב את חיוּתה ממנה. לכן באותו זמן תחדל הנשמה מלהחיות את הגוף, אלא היא עצמה תקבל את חיוּתה מהגוף הגשמי. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
