נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1124 - כל המדורים ברצף
	אדר-ראשון מסוגל להמשכת העצמות
	הקב"ה ממתין לזעקת "עד מתי!"
	נדירות חרובים ביקטרינוסלב
	פרשת משפטים
	הלכות ומנהגי חב"ד

הציווי 'להתנאות במצוות', האם גם בתפילין? * לאיזה רבנות צריך לשאוף? * למדים שפלות מהנהגת אברהם אבינו * על חסיד שרצה מה'משקה' שהועיד הרבי לארץ ישראל * לזהותו של הצדיק מפולין שראה "הדר" באתרוגו הודות לריבוי המברכים עליו * רשימה נוספת בסדרת 'יסודתו בהררי קודש'

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

תפילין שחורות דווקא!

כך נכתב ב'ליקוטי שיחות' כרך ג' עמ' 921-922 [ובתורת מנחם כרך כה עמ' 110]:

האותות של אינם-יהודים – מתגאה ומתפאר בהם, אם הוא... רואה יופי וכו'. לעומת זאת, זה שיהודי מתפאר בתפילין – הרי זה דוקא כשהם עור של בהמה, ושחורות דוקא [היפך מ"ונאוה" – ראה שה"ש ה, א].

והנה איתא במסכת שבת קלג,ב: זה א-לי ואנוהו התנאה לפניו במצוות. עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה כו' בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורך בשיראין נאין כו'.

ותמהו באחרונים אמאי הושמטו תפילין נאים (שו"ת בנין שלמה או"ח סימן וא"ו. הובא – ושקו"ט בארוכה – בשדי חמד כללים מערכת ז' כלל יב)?

אך לפי מה שנתבאר בהשיחה הרי אין מקום לתמיהה כלל שכן הדגש בתפילין (למרות שנקראים "פאר" וכו') הוא אכן על שחורות דווקא. וק"ל.

משים עצמו כשיריים

לגבי אברהם אבינו, מבאר ב'ליקוטי שיחות' כרך כה עמ' 80-81, כי מחמת שהרגיש עצמו קטן מכולם "משים עצמו כשיריים", לכן העניק והשפיע חסד לכולם, עיין שם בפנים השיחה ובהערות – בהרחבה.

ואולי מזה נשתלשל מה שכתב הרמב"ן באיגרתו המפורסמת לבנו ד"ה שמע בני: "וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך".

"שומר פיו ולשונו"

בעבר הקדשנו רשימה שלימה לבירור דו-שיח שניהל הרבי עם הגאון – לימים האדמו"ר – רבי פינחס מנחם אלתר (זצ"ל) מגור, אודות דברי הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ד' הלכה טו) לגבי הפסוק "שומר פיו ולשונו" (משלי כא, כג), בשני אופנים: 1) "שומר פיו – מלאכול מאכל רע או מלשבוע"; 2) "ולשונו – מלדבר אלא בצרכיו";

ויש לציין כי כך (בערך) כותב הגר"א באיגרת המוסר שלו:

שומר פיו מאכילה ושתיה יתירה ולשונו מדברים בטלים...

שומר סוד!...

"אין מענייני לספר מה שמספרים לי מחדר", כך התבטא הרבי באחת מאגרותיו (ז' מנחם-אב תשי"ח – נדפסה ב'מענה מלך' א עמ' 58).

השווה ל'ספר חסידים' סימן תתקעג: ולא יהיה לך אדם אוהב שתגלה לו נסתרות שגילו לך אחרים, כי לך האמינו סוד שלהם ולא להם.

וראה בתשובות מהר"י אסאד (יהודה יעלה) ח"א יו"ד סימן שיט שאיסור גילוי סוד הוא גם בכתב.

וכבר בצוואת התנא ר"א הגדול אות לה נאמר: "הוי נאמן רוח אצל כל אדם ואל תגלה סודו כו'".

ומפורש בחז"ל יומא ד,ב: מנין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור. וכן הפסק-דין להלכה (מג"א סימן קנו. וראה גם סנהדרין לא, א. שע"ת לרבינו יונה שער ג' סרכ"ה. ועוד).

חובת לימוד התפלה

בגיליון התקשרות דש"ם בא עמ' 10, נשמט בעניין חשיבות ידיעת פירוש המילות בתפילה הקטע הבא:

ויש לציין ל'יוסף אומץ' סימן כ"ו:

"לכן פשוט דחל חובת ביאור התפילה על כל אדם בטרם ילמוד שאר לימוד בעולם".

בליקוטי שיחות (כרך וא"ו עמ' 49 הערה 16) הובא הכלל "קודשא-בריך-הוא לא עביד ניסא למגנא".

והעיר אחד הלומדים מדוע לא הובאו בשיחה דברי רש"י (תענית כד, ב – ד"ה אמר להו) "ובמה דאפשר להתרחק ממעשה ניסים יותר טוב ונכון".

והמענה לכאורה:

שם מדובר ברב מרי שאמר לבני אדם "מהא לא תיזבון [=משם אל תקנו] דמעשה ניסים הוא", ואילו בשיחה מדובר על השם-יתברך שאין דרכו לעשות ניסים שלא לצורך.

בהפצת יהדות - קדימה לרבנות

רבות פעל כ"ק אדמו"ר לחינוך צעירים לצאת לפעול בשדה הרבנות, והאריך בזה בשיחתו בכ"ד אייר תשל"ז עם כב' קדושת האדמו"ר מגור שליט"א – ראה 'בצל החכמה' עמ' 33 ואילך. פרדס חב"ד גליון 18 עמ' 9 ושם-נסמן (הערות 14-16).

ויש לציין לדברי הרשב"ץ ב'מגן אבות' על פרקי אבות במאמר המשנה (אבות פ"א משנה יו"ד) ושנא את הרבנות: "וחלילה מלמנוע לאדם שלא ישתדל לבוא לידי רבנות של תורה".

ומה שדיברו חז"ל בשלילת הרבנות (ברכות נה,א. פסחים פז,ב. וראה גם רע"ב אבות שם) – ביארו גדולי ישראל שהכוונה להנהגה בשררה ושלא מרצון הציבור וכו'. – ראה מהרש"א ברכות שם. ובנאסף ב"ילקוט מעם לועז" לפרקי אבות עמ' לז-מ.

משקה מ'ארץ ישראל'

מספר הרה"ח ר' טובי' שי' פלס:

"בהתוועדות שבת חזון תש"ל הורה לי הרבי כי בשובי לארץ-הקודש אסע לכל החזיתות (סואץ, גולן וכו'), אבקר שם את חיילי צה"ל, ואמסור להם את איחוליו הלבביים וברכתו להצלחה רבה. בנוסף לכך ביקש הרבי, שאמסור 'בקשה נפשית' להתחזק ולדייק בהנחת תפילין בכל יום חול, ומה טוב לתרום בכל יום לצדקה בלי-נדר, וכן ללמוד בכל יום שורה אחת ממשניות בלי נדר.

"הרבי מסר לי בקבוק משקה עבורם ('לחלק מהמשקה להרוצה בזה'), וציין, שאדגיש שהרבי שלח זאת בהתוועדות בה השתתפו כמה וכמה בני ישראל המברכים אותם – ראה פרטי ההוראה בשיחות-קודש תש"ל כרך ב' עמ' 553.

"עוד הדגיש הרבי כי המשקה מיועד רק לארץ ישראל ולא לנוכחים בהתוועדות.

"והנה, כשפניתי לשוב מהרבי, ניגש אלי המשפיע הרה"ח ר' שמואל הלוי לויטין וביקש לקבל מהמשקה. אמרתי לר' שמואל כי הרבי הועיד את המשקה לארץ ישראל בלבד.

"המשכנו לעמוד כך מספר שניות בשתיקה. לפתע פנה אלי הרבי ושאל "מה רצונו [של ר' שמואל]"? ועניתי לרבי. הרבי פנה לר' שמואל ואמר: "זה משקה לארץ ישראל". ר' שמואל ביקש: 'אני רוצה מהמשקה של ארץ ישראל'. הרבי נטל מהגביע שלו ושפך לכוסו של ר' שמואל".

אין לך "הדר" מזה...

ומסופר על אחד הרבנים הצדיקים (כמדומה מפולין) שהתנהג כן בקביעות – לתת לכמה וכמה לברך בהאתרוג שלו – וכששאלוהו, והרי על-ידי משמוש נוגעים בהענין ד"הדר", ענה, אין לך "הדר" מזה שכמה וכמה מבני-ישראל יקיימו בו מצווה נעלית זו...

סיפור זה כתב הרבי בשנת תשח"י – אגרות-קודש כרך טז עמ' לח-לט, ללא אזכור שמו של הצדיק. אך מיהו אכן "אחד הרבנים הצדיקים מפולין"?

מסתבר שהיה זה הרה"ק החוזה מלובלין, כפי המובא בספר 'נזר הקודש' (מנהגי בית ראפשיץ – סימן ט בהערה אות קלט):

"ובהגהות מבעל 'ברכת יצחק' מביא שאביו (הרה"ק רבי נפתלי ממעליץ זצ"ל) סיפר, שאצל החוזה הקדוש מלובלין היה שחור האתרוג אחר שברכו עליו, כיון דכל העיר ברכו על הד' מינים של רבם, ואף השפחות, ולובלין היתה כרך גדול".

[למה שכתב "ואף השפחות" – ראה אוצר מנהגי חב"ד תשרי אות צו (עמ' רצג-ד), אבל על של כ"ק אדמו"ר בירכו נשים רק בהושענא-רבה (ראה שם אות קב (בעמ' רצו)].

וכך סיפר הרה"צ ר' אהרן מבעלזא לאחיו הרה"צ מבילגורייא בשם אביו-זקנו הרה"צ ר' שלום מבעלזא בשם רבו הרה"ק החוזה מלובלין זצוקללה"ה, שאתרוג שנעשה מראהו מטושטש על ידי רוב המישוש של אנשים מבני ישראל בשעת נטילתו למצוה אינו פסול, ואדרבה, הידור מצוה יש באתרוג זה כי רוב המישוש לצורך מצוה זו גורם לאורות מיוחדים המאירים על אתרוג זה ('אור הצפון' קובץ יד תשרי תש"ע עמ' כז).

[עוד מדברי-תורה "בשם החוזה מלובלין" – הובא בתורת מנחם כרך וא"ו עמ' 15 (שיחת ש"פ שלח תשי"ב), ושקלא-וטריא בדבריו ובכמה וכמה שיחות].

כך גם אירע בשנת תש"ד אצל הרה"צ ר' אהרן מבעלזא, כי באותה שנה נעשה האתרוג שלו שחור מחמת רוב מישוש הידיים של אלפי האנשים שבירכו עליו, ושמח בזה הרב-הצדיק הנ"ל מאוד כיון שזהו בכלל הידור מצוה כשנעשה האתרוג שחור על ידי שקיימו בו יהודים הרבה מצות נטילת לולב, והתבטא אז: "זהו הדר אמיתי!" (אור הצפון שם עמ' כו); וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' רצו (אותיות קא,קג).

נדירות חרובים במדינתינו

בהתוועדויות תשמ"ב כרך ג' עמ' 1395:

זכורני שבבית אבא היו נוהגים לאכול חרובים בל"ג בעומר. פרי זה היה יקר ונדיר, ורק בל"ג בעומר היו אוכלים אותו...

וטעם מנהג זה – נתבאר שם לפני זה – לזכר החרובים שמהם ניזונו רשב"י ורבי אלעזר בנו במשך זמן היותם במערה (שבת לג,ב ובמדרשי חז"ל נוספים).

לדברי הרבי על יוקרו ונדירותו של החרוב – יש לציין לדברי אדמו"ר הזקן "שאינם גדלים במדינתינו" (לוח ברכות-הנהנין פ"ט ה"א. סדר ברכות הנהנין פ"ו ס"א) וראה גם לוח שם יא ס"ג בהגהה: "שאינם מצויים במדינתינו קודם תשלום גידולם". וראה סימן רב סעיף ג.