שאלה: האם אפשר למכור לגוי ב'מכירת חמץ' גם חמץ גמור, לחם, בירה וכדומה?
תשובה: המושג 'מכירת חמץ' עבר כמה שלבים. המשנה והתלמוד מדברים על מכירה רגילה, שהיהודי שנותר לו חמץ מוציאו מרשותו ומוכרו לגוי קודם זמן איסור החמץ. בתוספתא כבר מדובר על "ישראל וגוי שהיו באים בספינה, וחמץ ביד ישראל – הרי זה מוכרו לגוי... וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח".
לפני כארבע-מאות שנה, בתקופות שיהודים עסקו בייצור ובמסחר בחמץ גמור (כמו משקאות חריפים), שלא היה אפשר להעבירו פיזית לרשות גוי, פסקו למכור אותו רשמית לגוי (על-ידי מעשה קניין: כסף, חליפין ועוד), ולקבל ממנו רק חלק משווי החמץ, ועל השאר לקבל עירבון. באותה תקופה החלו לחזק את הצד הרשמי על-ידי כתיבת 'שטר מכירה'. אדמו"ר הזקן דרש להעמיד 'ערב קבלן' על יתרת הסכום.
למעשה, אילו לא היו מוכרים חמץ גמור במכירת החמץ הציבורית, לא היה בנמצא קמח כדי אפיית לחם מיד אחרי הפסח, ולכן הדבר נהוג ומקובל בכל תפוצות ישראל.
יש אנשים פרטיים המחמירים בזה, ואינם מוכרים חמץ גמור שלהם (ומהם שאינם קונים אחרי פסח חמץ בעין שנמכר לגוי. אבל בקמח גם הם מקילים). לעומת זה, אדמו"רי חב"ד נהגו במפורש למכור גם חמץ גמור לגוי, כנראה מפני שבזה מדגישים כי המכירה איננה 'הערמה' אלא מכירה גמורה ושלמה.
דווקא בדורנו רואים כי מכירה איננה כרוכה בהעברה פיזית של סחורה. באמצעי המסחר הבין-לאומיים מוכרים כיום מגוון סחורות, באמצעות חתימה בלבד, והמכירה תקפה לחלוטין.
מקורות: פסחים כא,א. טושו"ע סי' תמח, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם, ובסידורו (נדפס בסוף השו"ע, במהדורה הישנה חלק ג-ד עמ' 1399, ובחדשה ח"ג עמ' תנג). 'המועדים בהלכה' עמ' רמה. פסקי תשובות סי' תמח ס"ק י. 'אוצר מנהגי חב"ד' ניסן-סיוון עמ' פ-פב. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
