מתברר שעל-אף עוצמתו היתרה של כוח-ההרס יש לכוחות הבניין יכולת לגבור עליו. אף שהרע קודם לטוב, הטוב מסוגל לנצחו ולהכריעו

החיים בעולם הזה הם עימות מתמשך בין הטוב לרע, בין כוחות היצירה והבניין לבין כוחות ההרס והחורבן. לכאורה נראה המאבק מוטה מראש לצד אחד, שכן כוח ההרס גדול לאין-שיעור מכוח הבניין, והרע נראה חזק פי כמה וכמה מהטוב.

כדי לבנות בניין יש לעמול חודשים ואף שנים. נדרשת עבודת-נמלים אדירה להניח אבן על אבן, לייפות, לשכלל ולהגיע בסופו של דבר לבניין מושלם. בשביל להרוס די באדם אחד שמטמין מטען-חבלה תחת הבניין, וברגע אחד הוא נהפך לעיי-חורבות.

גם בחיים הרוחניים נראה כי כוחו של הרע גדול מכוחו של הטוב. לצנות אחת דוחה אלף תוכחות. עבודה רוחנית גדולה יכולה לרדת לטימיון על-ידי רגע אחד של נפילה. התעוררות רבה לעבודת ה' עלולה להתפוגג מנימה אחת של קרירות.

ניתנים הכוחות

גם בחיינו הציבוריים רואים בנקל תופעה זו. לא-קל לעם לעמוד בלחצים קיומיים מבית ומחוץ. המלחמה המתמדת בגורמי הטרור ובאויבי ישראל סוחטת את הכוחות ומחייבת משאבי-נפש חזקים. ההתמודדות בזירה הבין-לאומית דורשת כושר עמידה ונחישות. קוראים לזה מוראל, אמונה, הכרה בצדקתנו.

והנה עינינו רואות כמה קל להרוס את כושר-העמידה ולערער את תחושת הצדק. די באדם אחד שרוחו נופלת והוא מקרין סביבו תחושה של 'אין ברירה', ותנועה שלמה מתחילה לקרוס כמגדל קלפים. רבים תוהים איך תנועה ציבורית יכולה לאבד בבת-אחת את דרכה ואת האידאולוגיה שבה האמינה שנים רבות, אבל הפלא הוא איך בכל-זאת נמצאים בה חלקים גדולים כל-כך שלא נפלו במפולת ושנשארו דבקים בדרכם ובאמונתם.

מתברר שעל-אף עוצמתו היתרה של כוח-ההרס יש לכוחות הבניין יכולת לגבור עליו. אף-על-פי שהרע קודם לטוב, הטוב מסוגל לנצחו ולהכריעו. הקב"ה נותן לאדם כוחות מיוחדים להתגבר על היתרונות המוקדמים של הרע ושל כוחות ההרס, כדי להשליט בעולם את הטוב ולבנות את ה'דירה' לו יתברך.

הדבר הזה נרמז בתחילת פרשתנו: "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו". בפסוק זה טמונה תמצית זירת הקרב בין הטוב לרע, בין האור לחושך. קודם שהאדם יוצא לקרב, אכן יש לרע יתרון וכוחו נראה גדול לאין-שיעור מכוחו של הטוב, אבל ברגע שהאדם יוצא למלחמה, התמונה מתהפכת, ואתה כבר עומד "על אויבך" – מעל האוייב.

הקב"ה מבטיח לאדם שאם יהיה נחוש להילחם ברע, יצליח לנצחו – "ונתנו ה' אלוקיך בידך". יתרה מזו, הוא אף יצליח לרתום את כוחות הרע לשירות הטוב ואת כוחות ההרס לבניין וליצירה. זה הפירוש "ושבית שביו" – אתה תיקח את האוייב בשבי, ומעתה הוא ישרת אותך.

לא לפחד מחושך

רק במבט חיצוני נראה הטוב נחות מהרע, אולם במהות הדברים הוא חזק ממנו. הטוב נמשל לאור והרע לחושך. במבט ראשון נראה החושך גדול וחזק, מאיים וקודר. מאין יימצאו המשאיות שיצליחו לפנות כל-כך הרבה חושך? אבל כשמופיע האור הוא אינו צריך כלל להיאבק בחושך – החושך נמוג מעצמו. וגם "מעט אור דוחה הרבה חושך".

זה לקח חשוב הן בחיי הפרט הן בחיי הכלל. בחיי הפרט לפעמים אנו נבהלים מה'חושך' הפנימי. בעיות, טרדות, כאב, עצב, דכדוך – כל אלה נראים הר שאי-אפשר לגבור עליו. זו אשליה. יש בנו הכוחות לסלק את ה'חושך', על-ידי האור הפנימי – אמונה, תקווה, שמחה, ביטחון בה'. האדם צריך להתעשת ולהאיר את נפשו, והחושך יתפוגג מעצמו.

גם בחיים הציבוריים אין להיבהל מהסקרים ומהרוח הרעה הנושבת ממנהיגות שאיבדה את דרכה, רוח המועצמת על-ידי התקשורת. יש בעם-ישראל די והותר כוחות שלא נפלה רוחם ולא אבדה אמונתם, ואם אך נצא למערכה – ננצח.