נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1155 - כל המדורים ברצף
	התבטלות מוחלטת מעוררת המשכה בלי גבול
	הנבואה ש"לאלתר לגאולה"
	מפעל 200 שנות חב"ד בארץ-הקודש
	פרשת שופטים
	כל האומר דבר בשם אומרו
	חודש שבו נפתחים שערי הרחמים

גיליון 1155, ערב שבת-קודש פרשת שופטים, ו' באלול ה'תשע"ו (09.09.2016)

  דבר מלכות

התבטלות מוחלטת מעוררת המשכה בלי גבול

על-ידי התשובה בחודש אלול משלימים כל מה שהחסירו בי"א חודשי השנה * אין לשאוף ולחפש 'מדרגות' – דווקא כאשר מונח אצלו שהוא "על הארץ", אז הוא במדרגה נפלאה * בעבודת התשובה שתי המעלות, הן של "שמיעה" הן של "ראייה" * צריכה להיות העבודה ב"מקל" לרדות היצר-הרע, וגם "מקל נועם" בהשפעה בעולם מתוך אהבת-ישראל * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כל יהודי הוא שליח של הקב"ה – לעשות את העולם דירה לו יתברך. בחודש אלול יכולים לתקן ולהשלים כל מה שהחסירו במשך י"א החודשים שעברו – על-ידי התשובה, והרי תשובה מועילה גם על תיקון למפרע.

צריכים אפוא לפעול על-ידי תשובה וגם על כל י"א החדשים שעברו – שימלאו את השליחות, ובמדריגה כזו שכל מציאותו היא מציאות האדון.

* * *

ב. ישנו ביכל עם מאמרים קצרים, תורות או אמרות של אדמו"ר הזקן, שנאמרו לפני פטרבורג, ובעיקר בשנים הראשונות לנשיאותו. במאמרים הנ"ל לא נרשם זמן כלל, כך, שאי-אפשר לדעת באיזה שנה נאמר או נרשם המאמר. ובכל אופן, המאמר דלהלן שנרשם על-ידי אחד החסידים, נרשם כנראה בחיי אדמו"ר הזקן, שהרי מופיע שם התואר "שליט"א" או "נ"י", שכותבים על צדיק בהיותו בעלמא דין.

וזה לשון המאמר בביכל הנ"ל¹:

ואני [כו'] בהמות הייתי עמך כו'², פירוש התנהגתי כבהמה לא נחשב למאומה בכל הדברים החשובים לא חשקה נפשי בגדולות ונפלאות ממני³, כי-אם רצון בוראי עשיתי, כמשל הסוס שעושה רצון בעליו אינו דואג על אכילתו אם יחטוף אחר ממנו, כי יודע שהדאגה על בעליו על אכילתו והוא אינו מוכן אלא לעבודה כו'. והנמשל מובן שאין לאדם לדאוג על גדולות ונפלאות כו'. וזהו ועל הארץ תישן⁴, אם השפיל בעצמו עד לארץ בכל הדברים, ממה ייפול, וממילא הוא בשקט, אבל אם לאו אינו בהשקט כלל כו' וד"ל.

בביכל הנ"ל לא נמצא ביאור נוסף על תורה זו, וגם במקום אחר לא מצאתי ביאור על תורה זו, וכנראה, שאין צורך בביאור נוסף, כיוון שמובן מעצמו.

ג. ונקודת הדברים:

אין לרצות ללכת בגדולות ונפלאות, לחפש "מדריגות" כו' – כיוון שבעניינים של מדריגות שייך נפילה; אלא "על הארץ תישן", ששם לא שייך נפילה.

כלומר: אין הכוונה לשלול מדריגות נעלות, כי-אם, שצריכה להיות אצלו ההנחה ש"על הארץ תישן", היינו, שנמצא על הארץ, וכאשר יש אצלו הנחה זו, אזי נמצא הוא במדריגות נפלאות – שהרי עומק רום קשור עם עומק תחת⁵, וכל הגבוה ביותר יורד למטה יותר⁶.

וזהו גם מה שכתוב⁷ "ונפשי כעפר לכל תהיה פתח ליבי בתורתך":

"ונפשי כעפר לכל תהיה" – הוא-עניין תכלית הביטול כעפר, והרי "הכל היה מן העפר"⁸, שזוהי גם מעלת שורש המלכות שמגעת בבחינת עתיק, כי, אף שמצינו שז"א בעתיקא אחיד ותליא⁹, הרי ידוע שהכוונה היא לבחינת אריך, מה-שאין-כן ספירת המלכות מושרשת ברדל"א¹⁰.

וזהו שעל-ידי הביטול של "נפשי כעפר כו'" נעשה "פתח ליבי בתורתך" – פתיחת הלב בתורה, שזהו על-דרך מאמר רז"ל¹¹ "פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם", והיינו, שנעשית פתיחת הלב בתורה כפתחו של אולם שהיה גבוה ארבעים אמה¹², שמורה על דרגה שלמעלה מהשתלשלות¹³.

ויש להוסיף שפתיחת הלב בתורה הוא-עניין הראייה בתורה, כידוע¹⁴ שאינה דומה שמיעה (דהיינו השגה) לראייה¹⁵, כיוון שבשמיעה שייך קושיות וסתירות, וכללותה הוא בהגבלה, מה-שאין-כן בראייה שהיא באופן של בלי גבול, וזוהי מעלת  תורתו של משיח¹⁶.

וכאמור,  בכדי לבוא לפתיחת הלב בתורה צריך להיות "ונפשי כעפר לכל תהיה", שזהו-עניין ביטול במציאות לגמרי – ובלשון התורה הנ"ל: "על הארץ תישן", ועניין זה מתבטא בכך ש"אינו דואג על אכילתו אם יחטוף אחר, כי יודע שהדאגה על בעליו כו'", והיינו, שאינו מציאות לעצמו, אלא כל מציאותו היא מציאות האדון; וכאשר מתבטל ממציאותו לגמרי אזי ממשיך אמיתית המציאות.

וזהו "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך", בחינת בהמה רבה כו'¹⁷.

* * *

ד. בפרשת השבוע נאמר¹⁸ "על-פי שני עדים או על-פי שלושה עדים יקום דבר", ועל-פי הידוע שבני-ישראל נקראים עדים, כדברי הקב"ה לבני-ישראל "אתם עדי"¹⁹, נמצא, ש"שני עדים" או "שלושה עדים" הם ב' וג' אופני עבודה.

ובהקדמה – שבעניין העדות בכלל נאמר²⁰ "והוא עד או ראה או ידע", שהם ב' אופני העבודה של שמיעה ("ידע" – על-ידי שמיעה – שהוא עניין ההשגה) וראייה, וכנ"ל שאינה דומה שמיעה לראייה, כיוון שהשגה היא בהגבלה, ושייך לסתור אותה, מה-שאין-כן העבודה שמצד ראייה היא בלי גבול, כי מכיוון שרואה אלוקות, שאלוקות הוא בלי גבול, לכן גם עבודתו היא ללא הגבלה.

ועל-דרך המדובר לעיל²¹ בהבדל שבין "בכל לבבך ובכל נפשך" ל"בכל מאודך"²², שהעבודה "בכל לבבך ובכל נפשך" היא בהגבלה, כיוון שבאה מצד השגה, והעבודה "בכל מאודך" היא בלי גבול, שזהו מצד הראייה שבנפש.

וכל עבודה פועלת עניין מיוחד והמשכה מיוחדת – כמדובר לעיל בעניין "שוהם וישפה", שעל-ידי העבודה "בכל לבבך גו'" נעשית עליית וזיכוך העולמות, ועל-ידי העבודה "בכל מאודך" נעשית ההמשכה מלמעלה למטה.

והנה, לעתיד-לבוא יהיה "כדין וכדין"²³, שאז יהיו שני העניינים (מלמטה למעלה ומלמעלה למטה) גם יחד, שזהו האופן שכולל שניהם ביחד שהוא למעלה משניהם, כידוע²⁴ בעניין הלכה כדברי המכריע.

וכיוון שכל הגילויים לעתיד-לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות²⁵ – הרי מובן שגם אופן הג' (הכולל שניהם) ישנו גם עכשיו בעבודה.

וזהו עניין עבודת התשובה, שיש בה ב' המעלות, שמיעה וראייה, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, – שהרי התשובה אינה בדרך גילוי מלמעלה למטה, אלא היא מצד האדם, ולכן יש בה מעלת הפנימיות והיא באופן של ייחוד גמור כו'; ולאידך גיסא, עניין התשובה הוא שינוי המהות, שזהו עניין של בלי גבול. ולכן על-ידי עבודת התשובה יהיה לעתיד-לבוא "כדין וכדין".

ה. והנה, בעניין העדות ישנם ב' אופנים²⁶:

א) עדי בירור – כמו בדיני ממונות ובכמה עניינים בדיני נפשות, שהעדים אינם פועלים את הדבר עצמו, שהרי הדבר עצמו ישנו גם בלעדם, ופעולת העדות אינה אלא עניין של בירור, גילוי הדבר.

ב) עדי קיום – שהעדות פועלת את הדבר עצמו, כמו העדי קידושין, שלדעת רוב המפרשים העדים הם חלק מהתהוות הקידושין.

ומה שנאמר על בני-ישראל "אתם עדי" – הרי לא זו בלבד שבני-ישראל מגלים אלקות (כאופן הא'), שעניין זה ישנו גם בכללות העולם, שהבריאה מגלה את מציאות הבורא, כמו שכתוב²⁷ "השמים מספרים כבוד א-ל", אלא עוד זאת, שמעלת בני-ישראל בעניין העדות היא גם (כאופן הב'), שהם פועלים כביכול את העניין.

והעניין בזה – שאצל בני-ישראל ישנן כמה מדריגות: "אחותי רעייתי גו' תמתי"²⁸, ועד לפירוש "תמתי" – "תאומתי"²⁹, והיינו, כמו שנתבאר לעיל במאמר²¹ שלולי מציאותם של ישראל חסר כביכול בו יתברך, שזהו תוכן עניין ברית בין הבתרים, שכל אחד בפני עצמו הוא חצי דבר, ושלימות מציאותו נעשה על-ידי החצי השני, ועל-דרך זה בנידון-דידן, מכיוון ש"למעשה ידיך תכסוף"³⁰, והוא ורצונו אחד, נמצא, שנשמות ישראל משלימים כביכול מציאותו יתברך.

ו. וזהו גם עניין בניין המלכות בראש-השנה, כמאמר רז"ל³¹ "אמרו לפני מלכיות בראש-השנה כו' כדי שתמליכוני עליכם":

ידוע³² שסילוק המלכות בראש-השנה הוא במדריגות הכי עליונות, עד לעצמותו יתברך ממש.

וכיוון שבני-ישראל מעוררים וממשיכים ממקום זה – הרי מוכח שהם במדריגה עליונה יותר, כידוע הכלל³³ שהדבר הממשיך הוא נעלה יותר מההמשכה, שהרי הוא הפועל את ההמשכה.

ועניין זה נעשה על-ידי "אמרו לפני מלכיות" – קבלת-עול וביטול במציאות לגמרי, וכמודגש גם בעניין תקיעת שופר על-ידי קרן של בהמה דווקא³⁴, שמורה על העדר ההשגה, קבלת-עול וביטול לגמרי, והיינו, שכאשר האדם אינו מציאות לעצמו כלל, וכל מציאותו אינה אלא עניין "אמרו לפני מלכיות", אזי מגיע גם למעלה בדרגה זו שהקב"ה עצמו אינו מציאות לעצמו כביכול ללא נשמות ישראל.

וזהו גם תוכן אמירת המזמור "לדוד ה' אורי" בכל ימי חודש אלול³⁵, שבו אומרים הפסוק³⁶ "אחת שאלתי וגו'", היינו, שאינו מציאות לעצמו כלל, וכל עניינו חפצו ורצונו אינו אלא להיות "שבתי בבית הוי' גו' לחזות בנועם הוי'"³⁵ – הוי' דווקא, שרומז על כללות עניין העבודה: י-ה – אהבה ויראה, "הנסתרות (להוי' אלקינו)"; "והנגלות (לנו ולבנינו)" – ו"ה, לימוד התורה וקיום המצוות³⁷.

ועל-דרך מה שכתוב³⁸ "כי אם ליראה גו'" – שעל-ידי זה נעשית כללות העבודה בכל ענייני התורה והמצוות.

* * *

ז. עומדים לקרוא עתה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך גו'"³⁹, שתוכנה, שהאדם צריך לשפוט עצמו בכל העניינים.

והרי זהו תוכן עבודת חודש אלול⁴⁰, כפי שמסר לנו כ"ק מו"ח אדמו"ר⁴¹, שחודש אלול הוא חודש החשבון, שבו יש לערוך את חשבון הנפש על כל העניינים שהיו בי"א החדשים שלפני זה, ובשנת העיבור – גם על חודש העיבור.

וזהו "שופטים ושוטרים גו' ושפטו את העם גו'" – דקאי על כל איברי הגוף, כדאיתא בגמרא⁴² "עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו אברים", שכל אבר צריך לקיים בו מצוה מיוחדת, וכפי שמצינו בספרי מוני המצוות⁴³ שמונים פרטי המצוות השייכים לכל אבר, וכללות רמ"ח מצוות עשה הם כנגד רמ"ח איברי הגוף⁴⁴. ובעניין זה צריך להיות המשפט – "משפט צדק" – כיצד ניצל האדם כל אבר במשך השנה, האם קיים בו את העניינים והמצוות שעליו לקיים בו.

ונוסף על עניין המשפט שעל-ידי ה"שופטים", יש צורך גם ב"שוטרים" – "הרודין את העם . . במקל"⁴⁵, שזהו המקל שבו רודים את היצר הרע, כמאמר רז"ל⁴⁶ "כשם שדרכו של כלב ללקות במקל כו'".

[וזהו הטעם שמונה במדרש⁴⁷ את מספר הכלבים שהיו ליעקב אבינו – דלכאורה למאי נפקא-מינה? – כי כלבים הם עניין הפכי כו', ויעקב הפכם לטוב, על-ידי עבודת ה"מקל"].

ח. והנה, בהמשכים של כ"ק אדמו"ר מהר"ש⁴⁸ מבואר בארוכה שישנם ב' בחינות מקל: א) מקל הנ"ל שבו רודים את היצר-הרע, ב) "מקל נועם"⁴⁹ שיהיה לעתיד.

ומה שכתוב "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" – הרי זה (לא רק על-ידי המקל שרודין בו את היצר-הרע, אלא) גם על-ידי "מקל נועם".

והעניין בזה:

ענינו של "שער" ("שעריך") – שיש בו כמה אופנים: שער של בית, שער של חצר, ועד לשער של עיר, דקאי על כללות העולם, שנתהווה מבחינת "עיר אלקינו"⁵⁰ – שהוא משמש לכניסה ויציאה.

כלומר: צריך לדעת שלא די בכך שהאדם מקבל מהעולם את העניינים שהוא זקוק להם ("יציאה"), ומלבד זה אין לו קשר עם העולם, אלא עליו גם להשפיע השפעת וגילוי אלקות בעולם ("כניסה").

יש צורך לפתוח "שער" ולעשות "דרך" – "ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט"⁵¹, וכפי שמבאר אדמו"ר האמצעי⁵², שעניינה של "דרך" הוא שעל-ידה מקשרים אפילו פינה נידחת עם "עיר הבירה", ועד ל"היכל המלכות", ועד לחדר לפנים מחדר, ששם נמצא המלך בעצמו.

וזהו תוכן העבודה של "שער" ו"דרך" – לקשר גם פינה נידחת שבקצה העולם עם מלך מלכי המלכים הקב"ה, בב' האופנים של "כניסה" ו"יציאה" – העלאה והמשכה.

ועבודה זו צריכה להיות באופן של "מקל נועם", דהיינו שההשפעה בעולם היא על-ידי נועם ואהבת-ישראל, שצריכה להיות לכל אחד ואחד מישראל, כמאמר הבעל שם טוב⁵³ שאהבת-ישראל צריכה להיות גם ליהודי הנמצא בקצווי תבל.

ט. וזהו "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך":

לכל לראש צריך להיות עניין המשפט ("שופטים"): כשם שבגשמיות, כשעוברים את גבול המדינה מבקרים ובודקים מה מותר להביא למדינה זו – כן הוא ברוחניות, שכאשר נוסעים בשליחות לאיטליא, לאוסטרליא, לאנגליא או לארץ הקודש ת"ו, צריך להביא לשם את העניינים שעל-ידם בונים ומחזקים את היכל כ"ק מו"ח אדמו"ר, ש"אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא"⁵⁴, ו"יפתח בדורו כשמואל בדורו"⁵⁵, ששמואל שקול כנגד משה ואהרן⁵⁶.

ואופן העבודה צריך להיות על-ידי עניין ה"שוטרים", ובאופן של "מקל נועם", שעל-ידי דרכי נועם מקרבים אפילו פינה נידחת (כנ"ל).

ובפרט בחודש אלול, שבו ישנו גילוי י"ג מדות הרחמים, שהם כנגד⁵⁷ י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן⁵⁸.

(קטעים מהתוועדויות ש"ק פרשת שופטים, ה'תשט"ז ופרשת ראה ה'תשי"ט.

 תורת מנחם כרכים יז עמ' 183-192; כו עמ' 217-219 – בלתי מוגה)

____________________________

1)    נדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז הקצרים עמ' רכ. וראה גם מאמרי אדה"ז כתובים ח"א ס"ע סח.

2)     תהילים עג,כב.

3)     שם קלא,א.

4)     אבות פ"ו מ,ד.

5)     ראה שערי-תשובה לאדהאמ"צ שער-התפילה פ"א (כג,א) ובהנסמן שם (עמ' 310).

6)     ראה לקו"ת ע"פ הנסמן במפתח ערך "כל הגבוה כו'".

7)     נוסח תפלת "אלוקי נצור כו'" (ברכות יז,א).

8)     קוהלת ג,כ.

9)     ראה זח"ג רצב,א.

10)   ראה סה"מ תרנ"ט ע' יא.

11)   ראה שהש"ר פ"ה, ב [ב]. וראה גם לקו"ש ח"א עמ' 191 הערה 17. וש"נ.

12)   מידות פ"ג מ"ז.

13)   ראה לקו"ת שה"ש לה,ג. ובכ"מ.

14)   ראה ד"ה פדה בשלום תשי"ג פ"ג ('תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ז עמ' 199). וש"נ.

15)   מכילתא יתרו יט,ט.

16)   ראה לקו"ת צו יז,א ואילך. ובכ"מ.

17)   ראה תניא ספמ"ו.

18)   יט,טו.

19)   ישעיה מג,י. שם,יב. וראה זח"ג פו,א.

20)   ויקרא ה,א.

21)   ד"ה ושמתי כדכוד דש"פ ראה (תורת מנחם חי"ז עמ' 158 ואילך).

22)   ואתחנן ו,ה.

23)   ב"ב עה,א.

24)   ראה לקו"ש חכ"א ס"ע 111 ואילך. וש"נ.

25)   תניא רפל"ז.

26)   ראה "רשימות" חוברת קס עמ' 5 ואילך. קעג עמ' 7 ואילך. אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ה עמ' רלד. לקו"ש חי"ט עמ' 188 ואילך. וש"נ.

27)   תהילים יט,ב.

28)   שה"ש ה,ב.

29)   שהש"ר עה"פ (פ"ה, ב).

30)   איוב יד,טו.

31)   ר"ה טז, סע"א. וש"נ.

32)   ראה סידור (עם דא"ח) שער התקיעות רמו,א ואילך. ובכ"מ.

33)   ראה המשך וככה תרל"ז פט"ו.

34)   ראה סידור (עם דא"ח) שם רמב,א. ובכ"מ.

35)   מטה-אפרים סתקפ"א ס"ו. וש"נ. וראה בארוכה שער-הכולל פי"א סקכ"ח. וש"נ.

36)   תהילים כז,ד.

37)   ראה שיחת י"ב תמוז סל"ג (לעיל עמ' 73). וש"נ.

38)   עקב י,יב. וראה מדרש תהילים עה"פ. סה"מ מלוקט ח"ב עמ' שכו. וש"נ.

39)   ר"פ שופטים.

40)   ראה שיחת ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול תשי"ד סט"ז ואילך (תו"מ חי"ב ע' 183 ואילך). וש"נ.

41)   ראה סה"מ תרצ"ו ס"ע 141. וש"נ.

42)   נדרים לב, ריש ע"ב.

43)   ספר חרדים (וראה גם תו"מ חכ"ב ריש ע' 256. חכ"ג ס"ע 59).

44)   ראה מכות כג, סע"ב. זח"א קע, ב.

45)   פרש"י עה"פ.

46)   שמו"ר פ"ט, ב.

47)   ב"ר פע"ג, יא.

48)   המשך וככה תרל"ז פקט"ו ואילך.

49)   זכרי' יא, ז. וראה סנהדרין כד, א.

50)   תהלים מח, ב.

51)   וירא יח, יט.

52)   ביאוה"ז ר"פ וישלח (יט, ב ואילך).

53)   ראה כש"ט (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקל"ג. וש"נ (נעתק ב"היום יום" טו כסלו. וראה שם ג אד"א).

54)   תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).

55)   ר"ה כה, רע"ב.

56)   ברכות לא, ב. תנחומא קרח ה. פרש"י קרח טז, ז.

57)   ראה או"ת להה"מ ס"פ בהעלותך. ובכ"מ.

58)   חסר סיום הענין (המו"ל).

 משיח וגאולה בפרשה

הנבואה ש"לאלתר לגאולה"

הנבואה העיקרית

הלימוד שישנו לכל אחד בעמדנו בשבת פרשת שופטים בדורנו זה ובפרט בזמן האחרון, הרגעים האחרונים דהגלות – שצריכה להיות עבודה בהתאם, מידה כנגד מידה למצב הגאולה:

לפרסם אצל עצמו ואצל אלו שאליהם אפשר להגיע – שצריכים לקבל על עצמם (ביתר חוזק) את ההוראות ועצות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו – "מאן מלכי רבנן" בכלל, ובפרט נשיא דורנו – הבא בהמשך לרבותינו נשיאינו שלפניו – שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו...

ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני-ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל ענייני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום-יום הכללית, גם ב"כל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)",

עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא".

(משיחת ש"פ שופטים תנש"א. התוועדויות שם כרך ד' עמ' 201-202)

כוח התורה פועל במציאות העולם

...ויש להוסיף, שאף שעיקר החיוב ד"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" הוא בארץ-ישראל, כפסק-דין הרמב"ם "אין אנו חייבין להעמיד בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר אלא בארץ-ישראל בלבד . . שנאמר תיתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך", מה-שאין-כן בחוץ-לארץ, ועל-אחת-כמה-וכמה בזמן הגלות ובחוץ-לארץ, שגם כשנמצאים בחסדי ה' במלכות של חסד, צריכים לקבל רשות ממלכות המדינה (שיש לה תוקף על-פי תורה – דינא דמלכותא דינא) למנות דיינין (ואין זה באופן ד"שופטים ושוטרים תיתן לך"), מכל מקום, כשעומדים בתוקף המתאים בכוח התורה, נעשית הנהגת המדינה כולה (ועד להנהגת המדינות שבכל העולם כולו) בהתאם לפסק דין דישראל על-פי התורה – "שופטים ושוטרים תתן לך", על דרך סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו אודות הנהגת הצמח-צדק, שבהיותו בעיר ליובאוויטש עשה "סדרים" בפטרבורג, עיר הבירה של כל מדינת רוסיה.

ועוד ועיקר – שבכוח התורה פוסקים בני-ישראל שהגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו צריכה להיות תיכף ומיד, ונעשה כן במציאות העולם בפועל ממש...

ובסגנון דחודש אלול (מלך בשדה) – שהמלך בא לשדה, דיש לומר ש"שדה" קאי בפרט על מקום הגלות, שבו נעשית כללות ה"מלאכה" ד"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" בל"ט מלאכות דעובדין דחול לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, ועד שמהפכים הגלות לגאולה על-ידי המשכת האל"ף (המלאכה ה"אחת"), אלופו של עולם, שעל-ידי זה נעשה מ"גולה" "גאולה", ועד ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".

(משיחת שבת פרשת שופטים, ד' באלול ה'תש"נ; התוועדויות שם כרך ד, עמ' 202-200)

 ניצוצי רבי

מפעל 200 שנות חב"ד בארץ-הקודש

בשנים תש"ל-תשל"ג עודד הרבי מפעל לתיעוד איסוף והוצאה לאור של חומר הקשור בתולדות חב"ד באה"ק * עבודה חרוצה על ידי מומחים מאנ"ש הביאה כמעט להשלמת כרך ראשון ועוד – אך לא הושלם עקב בעיות תקציב * דו"חות מקוריים מאותה תקופה * ספרים שנעזרו בחומר

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

השתתפות במימון

בספר 'ימי-תמימים' (כרך וא"ו עמ' 123) מצוטטת שיחה טלפונית מב' ניסן תשל"ג בה נמסרה הוראת הרבי כדלהלן:

"למסור להר' גליצנשטיין ור"ט בלוי בענין הפגישה אצל הרב זוין בקשר לעטינגער על דבר צאצאים 200 שנה, שכ"ק אדמו"ר שליט"א ישתתף בזה, להודיעו שזה נכון שכ"ק אדמו"ר שליט"א ימנה [=יממן] שכרו תוך 6 חדשים, [ש]באם לא יאוחר הוצאת הספר יותר מ-6 חדשים אז כ"ק אד"ש ישלם שכרו בעד 6 חדשים"...

כחודש לאחר-מכן במכתב מיום ג' אייר תשל"ג (אג"ק כרך כח עמ' קצה-ו) כותב הרבי למר דוב עטינגער (צאצא של רב"מ מבאברויסק):

לפלא שאין במכתבו כל זכרון לאוסף החומר וההו"ל שלו בקשר עם 200 שנות חב"ד באה"ק ת"ו. והרי כבר עבר חלק חשוב מהמועד של ששה חדשים שנדברנו אודותו. ובראותי עירנות מר לענין זה, אולי בהזדמנות הקרובה יודיעני ג"כ פרשת הענין.

פנייה לשז"ר

ידיעות אלו מהוות רקע להבנת המסמך הבא שהוגש למר שז"ר ('נשיא וחסיד' עמ' 350):

מאתיים שנות חב"ד בארץ-ישראל

מכון לחקר תולדות העליה וההתישבות החב"דית בארץ-ישראל

אצל הרב ש.י. זוין

רחוב יונה 5,

ירושלים.

ב"ה. כ"ב סיון תשל"ג

לכבוד מכובדנו הדגול והנעלה

ר שניאור זלמן שי' שזר

הנשיא השלישי למדינת ישראל

אישנו הנכבד!

נתכבד בזה להציג את מפעלנו ומטרותיו:

כל המתבונן, ולו במעט, בתולדות העליות לא"י וההתיישבות בה במאתיים השנים האחרונות – ימצא את תנועת חסידות חב"ד, אדמו"ריה ואישיה, קשורים קשר הדוק למפעל העליה וההתיישבות. חלק מן הפרטים ידוע לכל, אך בחקירות יסודיות וחיפושים אפשר למצוא ולגלות את העובדה המענינת שחלקה של חב"ד בעליה ובהתיישבות הוא גדול מאד, אם בצורה ישירה ואם בצורה עקיפה.

ראוי מאד וחיוני להביא בפני הצבור הרחב את העובדה הזאת על פרטיה הרבים והמסועפים ותוך ציוני מקורות ומחקרים המובילים לגילוי העובדה ההיסטורית. יש בכך משום נתינת כבוד לאוהבי ארץ ישראל ומחוגגי בנינה הנמנים על חסידות חב"ד ונושאים דגלה, ויש בכך תרומה רצינית למחקר של תולדות ארץ ישראל בכלל.

המקורות המוליכים לגילוי הדברים האמורים הם רבים ומגוונים, ויש לחשפן על ידי חיטוט רציני בכל ספרי ההיסטוריה ומחקריה (של 200 השנים האחרונות) בכתבי יד, גניזות, עדויות, בעל פה וכו' וכו'.

צוות מיוחד בהרכב (לפי סדר א"ב): הרב טוביה בלוי, הרב חנוך גליצנשטיין, הרב שמואל שניאורסאהן הקדיש ומקדיש זמן ועמל לחיפוש עקבות הנ"ל, מיונם והעלאתם על הכתב, וכבר נצטבר בידם חומר רב ומגוון. בראש המפעל עומד כב' הגאון רבי שלמה יוסף זוין שליט"א אשר על פיו ישק דבר.

על פי הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א עלינו לגשת בהקדם – תוך חדשים ספורים – להדפסת הכרך הראשון מבין סדרת כרכי תוצאות המחקר. כרך א' יוקדש לראשית העליה וההתיישבות החב"דית בא"י, בתקופת מייסד חב"ד כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע.

הבעיה העיקרית העומדת לפנינו היא בעייה תקציבית. כ"ק אדמו"ר שליט"א הבטיח השתתפות כספית במפעל, וכן קבלנו ממשרד הדתות סכום מסויים, אך מרבית ההוצאות – במיוחד בקשר להדפסה – אינן ממומנות עדיין ולא ידוע לנו לעת עתה מקור להן. מדובר בתקציב משוער של 20 אלף לירות לכרך הראשון (כולל איסוף חומר, עריכה הדפסה וכריכה).

מבקש את מכובדנו, אשר ודאי הרעיון קרוב אל לבו, להואיל ולפרוש חסותו על המפעל על ידי עמידה לימינו בעצה והדרכה, ובעזרה להשגת מקורות כספיים למימון המפעל.

בטוחים אנו שתהא זו זכות גדולה למכובדנו להיות האיש אשר הודות לו יונצח דף יקר בהיסטוריה של ארץ ישראל ובתולדות חסידות חב"ד.

בכבוד ובהוקרה

חנוך גליצנשטיין

טוביה בלוי

ש. מ. שניאורסאהן

בנייר עבודה מסכם מתקופה מוקדמת ישנו הסיכום דלהלן (צילום 2 עמודים):

דו"חות מְסַפְּרִים...

בדו"ח על הנעשה והנשמע בסניף צעירי אגודת-חב"ד בירושלים ת"ו בתקופה: א' חשון – ט"ו בשבט תש"ל סעיף ז' נאמר: בהמשך לנאמר בדו"ח קודם על-דבר חיפוש דרכים למימון הכנת סדרת ספרי "200 שנות חב"ד בארץ ישראל", נתקבלה, בעזרת מר דב אטינגר ובהשתדלות הרב זוין, הבטחת שר הדת על השתתפות כספית של משרדו בסך – 2.000 ל"י.

לצורך הבקשות לגורמים ממשלתיים וצבוריים הוכן (ע"י ר"ט בלוי) תזכיר המפרט את המפעל ותכניותיו.

בפגישות בעניין זה השתתפו ר"ח גליצנשטיין ור"ט בלוי.

בדו"ח אייר – מנחם-אב תשל"א ישנו סעיף קטן ובו נאמר:

"עבודת איסוף החומר ל"200 שנות חב"ד בא"י" נמשכה בתקופה הנדונה על ידי ר"ש שניאורסאהן והר"י מונדשיין בריכוזו ובפיקוחו של הר"ט בלוי...".

בדו"ח ד' טבת – ל' ניסן תשל"א:

...גם באיסוף החומר למפעל "200 שנות חב"ד באה"ק" חלה התקדמות ניכרת במשך התקופה הנסקרת, טיפל בזה ר' שמואל שניאורסון, בעזרתו והכוונתו של ר' טובי' בלוי.

המצב עתה הוא כזה שיש כיום חומר במדה מספיקה למדי (לעת-עתה) באופן שהשלב הדרוש עתה הוא הכנת כרטיסיה מעודכנת לפי תאריכים, שמות אנשים ושמות מקומות.

הבעי'ה עתה היא להשיג תקציב להמשך העבודה. בעניין זה נתבקש הרש"י זוין, בהתאם למוסכם בכמה ישיבות שהתקיימו (בהשתתפות ר' טובי' בלוי, ר' חנוך גליצנשטיין ומר דב אטינגר), לפנות למר שז"ר, למשרד הדתות ולמשרד החינוך, שיקציבו סכומים מתאימים. כפי שנודע נתקבלה ממשרד הדתות הקצבה נוספת של אלפיים ל"י (נוסף לאלפיים שניתנו בשנת הכספים הקודמת). נידונת גם הצעה להקמת "נשיאות" או "ועד עליון" מאנשי ציבור מפורסמים.

בסעיף יח של דו"ח מנחם-אב תשל"א – תשרי תשל"ב נאמר:

עבודת איסוף החומר נמשכת, הוחל גם בהכנת כרטיסיה מעודכנת (על ידי ר"י מונדשיין). ברם, ישנה בעיה תקציבית כיון שההקצבה השנתית (השניה) של משרד הדתות עומדת לפני ניצול מוחלט. קוימו דיונים בדבר המשך המפעל.

ב'דו"ח על מהלך הביקורים בביתן חב"ד ביריד הספרים' תשל"א (שחלקו פורסם בגיליון א'קמג) נאמר בין השאר:

"9) הסופר והחוקר ג. קרסל הזמין את "התמים", ושאל אם מתכוננים להו"ל גם מהדורה נוספת של "האח". הבטיח לסייע בחומר לתולדות חב"ד בארץ-ישראל לצורך המחקר שלנו.

10) הביבליוגרף נפתלי בן מנחם הזמין את "התמים"... אף הוא הבטיח לסייע בחומר לתולדות חב"ד בארץ-ישראל כנ"ל".

החומר הופיע בחלקו

החומר שנאסף בשנות תש"ל-תשל"ג סייע לפרסומים רבים כדלהלן:

בספר תולדות חב"ד בארץ הקודש (אה"ק תשמ"ח) עמ' סט כותב רש"ד לוין:

"בחורף תשל"א עבר ר' שמואל שי' שניאורסאהן על כמה מכרכים אלו ורשם ציונים לאגרות השייכות לעדת חב"ד שבחברון. נעזרתי ברשימותיו" (וראה גם בעמ' קצח-ר. רה).

לא פירש רש"ד לוין לאיזה צורך עבר ר"ש שניאורסאהן על הכרכים? ורק באגרות-קודש כרך כח (שנדפס בשנת תשס"ו) עמ' קצה-ו – בקשר למה שמזכיר הרבי למר עטינגר לגבי "200 שנות חב"ד בא"י", ניאות רש"ד לוין לגלות כי החומר הנאסף מאז נכלל בסופו של דבר בספרו "תולדות חב"ד באה"ק", כפי שכתב: "החומר שנאסף אז נמסר אחר-כך לעריכת ספר תולדות חב"ד בארץ-הקודש (קה"ת תשמ"ח)"...

מסתבר שהרבי היה רגיש מאד להשגת גבול, ובשנת תשמ"ח כתב לרש"ד שי' לוין (בספר 'עבודת הקודש' נ.י. תשנ"ד עמ' פד): "במקום להכנס לגבולו של מהר"ש שי'... "הגיוני" יותר להתדבר אתו".

וכאן מגלה רש"ד לוין כי "היה זה ר' שמואל שי' שניאורסאהן שעסק בשנים שעברו בחיפוש מסמכים הקשורים לתולדות חב"ד בארה"ק, ועבודתו עזרה לי הרבה בעריכה".

 ממעייני החסידות

פרשת שופטים

פרשת שופטים

פרשתנו נקראת לעולם בחדש אלול.

מבואר בספרים ש'שעריך' רומז לגוף, שנקרא 'עיר קטנה' (נדרים לב), ו'בכל שעריך' רומז לשבע שערי הגוף (ב' עיניים, ב' אוזניים, ב' נחירים והפה), ובאמצעות 'שופטים ושוטרים' עושים מהגוף 'עיר אלוקינו' (תהילים מח). והרי זוהי עבודת חודש אלול – 'משפט' וחשבון צדק בנוגע לכל העניינים דמחשבה דיבור ומעשה שהיו ב'עיר קטנה' במשך כל השנה כולה.

זהו גם הקשר למה שנאמר בתחילת פרשת תצא "ובכתה . . ירח ימים", שקאי על חודש אלול, כידוע: ה'משפט' מעורר בכייה של תשובה.

(שיחת ר"ח אלול תשמ"ו. התוועדויות תשמ"ו כרך ד, עמ' 348)

שופטים ושוטרים תיתן לך (טז,יח)

שופטים, דיינים הפוסקים את הדין. ושוטרים, הרודין את העם אחר מצוותם, שמכין וכופתין במקל וברצועה (רש"י)

בראש ובראשונה יש 'לפסוק את הדין' – על האדם להתבונן בהשגה אלוקית השייכת לאחד מחסרונותיו, הן בצד השלילי (גודל החסרון) והן בצד החיובי (העילוי שיהיה לו עם תיקון החסרון). אולם אם אין התבוננות זו משפיעה על יצר הרע, צריכים 'להכותו במקל', כמאמר (ברכות ה) "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע".

(ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 247)

שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך (טז,יח)

"שעריך" – רומז לכוח הבינה שבנפש, כמאמר (ראש השנה לא) "חמישים שערי בינה נבראו בעולם". כשם ששער גשמי משמש הן לכניסה והן ליציאה, כן גם כוח הבינה: כניסה – השגת המוח חודרת אל הלב ומעוררת את המדות. יציאה – התעוררות המידות מביאה לזיכוך הגוף ובירור המידות הטבעיות.

"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" – כשם שיש חמישים שערים בקדושה כך יש חמישים שערי טומאה, ולכן יש צורך ב"שופטים ושוטרים", כלומר: להכיר כל דבר לאמיתותו ולדעת אם אין בו מעצת היצר ותחבולותיו.

(ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 247)

שום תשים עליך מלך (יז,טו)

כשם שבזמן הבית נצטוו ישראל למנות להם מלך, כך בזמן הזה ישנו הציווי "עשה לך רב" (אבות פ"א), וכמאמר חז"ל (ראה גיטין סב) "מאן מלכי רבנן".

כל יהודי צריך שיהיה לו 'רב', שיקרא לפניו את הפרשיות שהיה המלך קורא בהקהל: "שמע" – ה'רב' יפעל בו קבלת עול מלכות שמים, "והיה אם שמוע" – הוא יסביר לו ש"ואספת דגנך" תלוי ב"שמוע תשמעו".

וציווי זה שייך במיוחד לזמננו, ערב ביאת משיח צדקנו, שיהיה הן רב (ילמד תורה את כל העם) הן מלך ("מלכא משיחא").

(לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 105)

ראשית דגנך (יח,ד)

עין יפה אחד מארבעים, עין רעה אחד משישים, עין בינונית אחד מחמישים (רש"י)

עין יפה אחד מארבעים – אדם ששוקד בתורה שניתנה לארבעים יום זוכה להתקשר לחכמה עילאה.

עין רעה אחד משישים – מי שמברר את המידות הרעות של הנפש הבהמית מתקשר לשש המידות העליונות, כפי שכל אחת כלולה מעשר.

עין בינונית אחד מחמישים – מי שמתבונן בגדולת ה' מגיע לחמישים שערי בינה.

(אור התורה במדבר עמ' קנה)

ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תיתן לו (יח,ד)

דגן תירוש ויצהר, שהם מיני אוכל, מסמלים את הכוחות הפנימיים, השכל והמידות; ואילו ראשית הגז, שממנו עושים בגדים, מסמל את הכוחות המקיפים, כוח הרצון וכוח התענוג. את הראשית והמובחר של שני הסוגים יש להקדיש ל'כוהן' שבאדם, הנפש האלוקית.

(לקוטי שיחות ב, עמ' 326)

תמים תהיה עם ה' אלקיך (יח,יג)

"תמים תהיה" – תהיה תמים ושלם על-ידי שתתאחד עם כלל-ישראל מתוך אהבת-ישראל. שכן כל ישראל הם כגוף אחד גדול, וכשם שאיברי הגוף כלולים זה מזה (שלכן אפשר לרפא איבר אחד על-ידי רפואת איבר אחר) כמו-כן כל הנשמות כלולות זו מזו ומשלימות אחת את השנייה. הרי שאדם ששונא את חברו הוא 'בעל מום', שכן חסרה לו השלמות של נשמת חברו, ורק על-ידי אהבת-ישראל לכל ישראל ניתן להגיע לתמימות.

"עם ה' אלקיך" – רק אז תוכל להתחבר עם ה' בעת התפילה, שכן תפילה חשובה כקרבן, ובעל מום אסור להקריב קרבן.

לכן נהוג לומר קודם התפילה "הריני מקבל עלי מצוות-עשה של ואהבת לרעך כמוך".

(אור התורה דברים עמ' תתלט)

תכין לך הדרך (יט,ג)

מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים (רש"י)

המצב של העם היהודי בזמננו מחייב כל יהודי להתייצב ב'פרשת דרכים', שם נמצאים יהודים שאינם יודעים באיזה דרך ללכת, ולהפנותם לדרך התורה, שהיא מקלט רוחני מפני 'גואל הדם', השטן המחטיא והמקטרג. כמאמר רז"ל (מכות י) "דברי תורה קולטין".

(לקוטי שיחות ב עמ' 365)

כי האדם עץ השדה (כ,יט)

וכי אדם עץ שדה הוא?! אלא... אם תלמיד-חכם הגון הוא – ממנו תאכל ואותו לא תכרות (למוד הימנו, רש"י); ואם לאו – אותו תשחית וכרת (סור מעליו, רש"י) (תענית ז)

בחסידות מבואר שהאותיות הן בחינת 'דומם' שבנפש; המידות – 'צומח' שבנפש; השכל – 'חי' שבנפש; ושורש כוח הדיבור – 'מדבר'. לאור זאת נשאלת השאלה:

"וכי אדם עץ שדה הוא" – וכי גדולתו וחשיבותו של האדם הוא בבחינת ה'צומח' שבו, היינו מידותיו, והלא ייחוד האדם הוא בהיותו 'מדבר', דהיינו בשכלו?!

והתשובה היא:

"אם תלמיד-חכם הגון הוא" – אמנם מעלת האדם היא שכלו, 'תלמיד-חכם', אבל השכל אינו מושלם אלא כאשר הוא משפיע על הלב ועל המעשה, "תלמיד-חכם הגון".

(ליקוטי-שיחות, כרך ד, עמ' 1115)

* * *

אדמו"ר הזקן אמר לאחד האברכים, שהיה למדן מופלג, ב'יחידות' הראשונה שלו:

"כי האדם עץ השדה". אילן שאינו עושה פירות הוא אילן סרק. אפשר להיות בקי בש"ס ולהיות אילן סרק ח"ו. מה התועלת בתורתך ועבודתך, אם לא הארת אור ביהודי אחר?

והרבי סיים: "דרחים רבנן", מי שעושה מיודע-תורה אוהב-ה' ומראה לו דרך בעבודת הבורא, "הוויין ליה בנין רבנן" (שבת כא).

(ליקוטי-דיבורים חלק א, עמ' קלב)

 פרקי אבות

כל האומר דבר בשם אומרו

הא למדת, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי

(פרק ו, משנה ו)

...יש לבאר הנהגת רבותינו נשיאינו, שלמרות החיוב לומר דבר בשם אומרו, ו"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", ובפרט על-פי מה שכתב המגן-אברהם בסימן קנו "כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו", מכל-מקום, לא הקפידו רבותינו נשיאינו על כך:

רבינו הזקן בספר התניא – אף שכתב כמה עניינים ששמע מרבותיו, כמו שכתב ב"דף השער": "מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים", אף-על-פי-כן, רק ב' פעמים מזכיר את הבעש"ט (בשער היחוד והאמונה ובאגרת הקודש), וב' פעמים את הרב המגיד (בח"א ובאגרת הקודש).

וכן אדמו"ר האמצעי – אף שכתב בהקדמתו לספריו שהם עניינים מרבינו הזקן עם ביאורים, אף-על-פי-כן אינו מציין בכל עניין מה אמר רבינו הזקן ומה הביאור שלו.

וכן הצמח צדק – אף שמעתיק כמה-פעמים מדברי אדמו"ר הזקן ומסיים "עד כאן לשונו", מכל-מקום, משמע שלא ציין זאת אלא בכתיבת המאמר, ולא באמירת המאמר, שהיה אומר כל העניינים יחד, מבלי לציין איזה עניינים הם מרבינו הזקן, איזה עניינים מאדמו"ר האמצעי, ואיזה עניינים הם משלו...

וכן בנוגע לאדמו"ר מהר"ש ולרבותינו נשיאינו שלאחריו – אף שיש במאמריהם כמה וכמה עניינים מרבותינו נשיאינו שלפניהם, לא מצינו שיקפידו לציין המקור על כל עניין.

על-פי נגלה יש לבאר עניין זה בשני אופנים:

א) החיוב על אדם לומר דבר בשם אומרו אינו חל על תלמיד שחוזר דבר הלכה שקיבל מרבו, כיוון שהכול יודעים שעיקר תורתו היא ממה שקיבל מרבו. ואפילו מי שקיבל משני רביים, הנה אם אחד מהם הוא רבו מובהק, הרי אותו דבר הלכה שקיבל מרבו המובהק אינו צריך לומר בשמו.

ב) ישנו עוד אופן שאין אדם חייב לומר דבר בשם אומרו – באם אחרי ששמע ההלכה משיגה בשכלו הוא ונתעצמה עמו. כלומר: אף שאין זו המצאה שלו, אלא שמע זאת ממישהו אחר, מכל-מקום, לאחר ששמע הדבר, התייגע בזה עד שנתעצם בשכלו. וכיוון שעכשיו אומר זאת (לא מצד שמיעתו, אלא) מפני שכך מתקבל בשכלו – אינו צריך לאומרו בשם אומרו.

...על-פי זה יש לבאר גם על-פי נגלה טעם הנהגת רבותינו נשיאינו, שמביאים במאמרים כמה וכמה עניינים מרבותינו נשיאינו שלפניהם, ואינם מזכירים אותם בשם אומרם – שזהו כיוון שנתעצמו עם העניין.

וכידוע הסיפור, שפעם הוצרך כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע לומר מאמר ממאמרי אביו, כ"ק אדמו"ר מהר"ש, והמאמר עדיין לא נתעצם עמו, ונסע על ה"אוהל" של בעל המאמר, כדי להתעצם עם המאמר, ולאחרי כן אמר את המאמר.

ומזה מוכח שאמירת המאמרים אצל רבותינו נשיאינו היא באופן שתחילה מתעצמים עם המאמרים.

(תורת מנחם - תשח"י - כרך כג, עמ' 56-58, בלתי מוגה)

 הזמן גרמא

חודש שבו נפתחים שערי הרחמים

הימים האלה קבועים לתשובה והתעוררות, אשר כל אחד ואחד יעשה חשבון בנפשו מכל אשר עבר עליו במשך שנה תמימה * חשבון צדק של בעלי עסק ויושבי אוהל * מאיגרותיו ושיחותיו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע

נפתחו שערי השמים

היום הזה נפתחו שערי השמים, ושערי רחמים בהיכל הזכות פתוחים המה לכל ישראל אחינו האנשים והנשים, המתעוררים לעשות חשבון צדק בנפשם על התורה שלמדו בעצמם ולימדוה לילדיהם, ועל העבודה הקדושה אשר עשו במשך השנה לטובת החזקת בתי התורה.

(א' באלול תש"ה. אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ כרך ח, עמ' תרמח)

לחשוב ולהתבונן במה שעברה השנה

בחסד א-ל עליון עומדים אנחנו כולנו בהיכל הרחמים - בחודש אלול - שהוא חודש הרחמים שבו מאירות שלוש עשרה מידות הרחמים.

החודש הזה הוא חודש הרחמים, אשר בו נפתחים שערי רחמים לכל הבא לגשת אל הקודש, לעבודת הבורא ברוך-הוא, בתשובה, תפילה ותורה.

החודש הזה הוא חודש האחרון משנה החולפת ועוברת מההווה אל העבר, והוא חודש של חשבון-הנפש, לחשוב ולהתבונן במה שעברה עליו השנה, להתחרט על הלא-טוב בחרטה גמורה, ולקבל על עצמו להית זהיר על להבא בקיום המצוות בהידור, לשקוד בתורה ותפילה ולהתרגל במידות טובות.

החודש הזה הוא חודש ההכנה, לקראת שנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה בגשמיות וברוחניות.

יש סיפור ארוך, מקובל מפי הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע,

אודות אחת התורות אשר אמר הוד כ"ק רבנו הזקן - בעל התניא ושולחן-ערוך - בשבת מברכין חודש אלול שנת תקנ"ה, מה ששמע מפי מורו ורבו הרב המגיד ממעזריטש נ"ע בשם מורנו הבעש"ט נ"ע.

ואלו דברי קדשו: רבנו אמר לנו, מה ששמע מרבנו הבעש"ט נ"ע.

כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמיים, שבנו פעמיים הם שני אופני תשובה, א) תשובה כללית דראש-השנה בקבלת-עול מלכות-שמים. ב( תשובה פרטית דיום-הכיפורים, לפרט חטאיו, לכבסם ולהיטהר. ושתי תשובות הללו תלויות בחשבון-הנפש שהאדם עושה בחודש אלול.

וזהו כי לולא התמהמהנו, לולא אותיות אלול, לולא התמהמהנו, אם האדם מתמהמה ומאריך בחשבון-נפשו בחודש אלול, הנה אז שבנו פעמיים, כלומר לפי אופן זה תהיה העבודה בשני אופני התשובה דראש-השנה ויום-הכיפורים.

(י"ג באלול תרצ"ז. אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ כרך ד, עמ' קלא)

לצחצח את המדים

פעם היו חסידים אומרים, שבראש-חודש אלול צריכים להתחיל לצחצח את ה'מונדיר' [=מדי החיילים ברוסיה], לקראת הכתרת המלך.

(ערב ראש-חודש אלול תרח"צ. אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ כרך ד, עמ' תי)

"במה הוציא כוחו"

אנחנו כולנו בתוך כל אחינו בני-ישראל, עומדים על מפתן שערי רחמים הנפתחים בחודש אלול הבא עלינו לטובה, והימים האלה קבועים לתשובה והתעוררות, אשר כל אחד ואחד יעשה חשבון בנפשו מכל אשר עבר עליו במשך שנה תמימה.

במה הוציא כוחו ויגיעתו, ומה עשה לטובת נפשו ותעודתו הרוחנית בעצמו ובקרב אנשי ביתו, אשר גם פרנסתם ומזונם רוחני מוטל עליו, כי האב מזכה את בניו גם בכוח ונוי המוסרי. ולאור הנר האלוקי השוכן בו יבדוק מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, אשר בתוהו יילך, כי יום ירדוף יום, וחודש יחלוף חודש, ובין כה וכה והנה עוד שנה מימי חייו חלף והלך לו, והוא על עמדו יעמוד, ומה יהיה אחרית דבר זה, ואיפוא מתי יעשה גם הוא המוטל עליו בחובת נפשו המוסרית.

ובהתבוננו היטב בזה ועם זה אשר גם הוא חבר העדה, ובסיבתו יגרום מיעוט דמות ותבנית עדת החסידים, הנה בטח יתעורר בהתעוררות הנכונה ויעשה הסכם חזק בנפשו לשוב אל הוי', לעזוב את דרכיו הלא-טובים, ולהתחזק במעשי הטוב, לקבוע עיתים לתורה ולדאוג לתעודתו הרוחנית בהטבת דרכיו במידות טובות.

תמימים! זיכרו מורכם ורבכם הק' השוכן בארצות החיים, וכל איש ואיש מכם יזכור הימים ההם בזמן הזה אשר זכה לעמוד ולשמוע עבד הוי', אשר דברי קדשו חוצבים להבת אש לאמר, כל אחד ואחד עליו לדאוג לא רק בעדו ובעד אנשי ביתו לבד, כי- אם גם בעד אחיו ויושבי מקום מגורו, לנחותם ולהדריכם בדרכי אור אשר הנחילנו כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ולהזכירם תעודת האדם עלי אדמה, להאיר מחשכי ארץ באור התורה ועבודה שבלב.

(כ"ה מנחם-אב תרפ"ד. אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ כרך א, עמ' תח-ט)