פרוטוקול וסיכום מרשים ביותר של 'ההתוועדות הארצית' לכללות אנ"ש על-ידי צעירי אגודת חב"ד בשנת תשכ"ב * כך החלה מסורת ההתוועדויות, בליווי הנחיותיו והוראותיו של הרבי * "מדוע לא ביקשו בקבוק 'משקה'?", תמה הרבי באחת השנים * רשימה מיוחדת לרגל הכינוס הארצי ה-63 של חסידי חב"ד בארה"ק
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
החל משנת תשי"ד מארגנים צעירי-אגודת-חב"ד "כינוס ארצי שנתי של חסידי חב"ד" באה"ק. כינוס זה נערך בסמיכות לכ"ף במרחשוון, יום ההולדת של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע. הכינוס נועד גם לשמש קבלת פנים לשבים מחצרות הקודש בחודש תשרי. בכינוס זה הותוו דרכי הפעולה של חסידי חב"ד באה"ק לשנה החדשה, לאור הדברים שהשמיע הרבי בחודש תשרי.
קנקן משקה עבור הכינוס
בחודש תשרי תשמ"ז שהה אחד מצוות צאגו"ח בחצרות הקודש, ובמוצאי שמחת-תורה ביקש מהרבי בקבוק משקה עבור הכינוס הארצי. הרבי נתן לו בקבוק, ובצאגו"ח סברו שכבר אין צורך לבקש שוב 'משקה' בשבת שלפני הכינוס. אולם הרבי הביע את תמיהתו על שלא ביקשו גם בשבת זו: משיחת ש"פ וירא, כ"ף מרחשון תשמ"ז. תורת מנחם התוועדויות תשמ"ז כרך א, עמ' 517 - הנחה בלתי מוגה:
ישנו ענין נוסף שמתקיים בסמיכות לשבת זה, שהיה מן הראוי שיכניסו קנקן משקה בקשר לכך – הכנס השנתי של צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש, שמתקיים בכל שנה בסמיכות לכ"ף מרחשוון, שבו מתאספים רבים כדי לקבל החלטות טובות בקשר לפעולות דהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה במשך כל השנה כולה.
ולמרבה הפלא, לא עלה על דעתו של אף אחד ממארגני הכנס לבקש ממישהו (מצעירי אגודת חב"ד כאן, ידידים או קרובים, או מישהו ששייך לפעולות של צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש שנמצא עדיין כאן) להכניס קנקן משקה לקראת התוועדות זו בקשר לכנס השנתי, על מנת לשלוח עם מישהו שנוסע מיד לאחרי השבת, כדי שיוכלו לחלק מהמשקה בין משתתפי הכנס.
אמנם, לקחו משקה עבור הכנס בחודש תשרי, אבל נוסף לכך שלא הכריזו ופרסמו ברבים כראוי, אלא קיבלו את המשקה ביחד עם חלוקת משקה עבור כמה וכמה ענינים נוספים, הרי אינו דומה פעולת המשקה שנתקבל לפני משך זמן, כמה שבועות, לפעולת המשקה שנתקבל בסמיכות זמן ממש לכנס, מההתועדות דשבת קודש כ"ף מרחשון.
ומכיון שכן, מדוע היה קשה כל כך לבקש ממישהו להכניס קנקן משקה עבור הכנס?!
קבלת "מברק" לקראת הכנס – הרי זה אצלם דבר הכי חשוב, ואם יתאחר המברק, "חס ושלום", מתפרש הדבר אצלם כאי הכרה בגודל חשיבותו של המאורע.
וכל זה – בה בשעה שהמנהג לשלוח "מברק" אינו אלא חידוש שנתחדש לאחרונה, ולא ראו מנהג זה אצל רבותינו נשיאינו, שישה דורות של נשיאי חב"ד, ורק לאחרונה, כשחוגים אחרים התחילו לשלוח "מברקים", הונהג כן גם כאן.
ולעומת זאת – לקיחת משקה עבור מסיבה והתוועדות וכיוצא בזה, הרי זה מנהג החסידים, שחפצים לקשר את המסיבה וההתוועדות שעורכים במקומם עם התוועדות של רבים מישראל שנערכת בד' אמותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל.
ואף-על-פי-כן, לא עלתה על דעתם, כאמור, לבקש ממישהו להכניס עבורם קנקן משקה, כדי שיהיה להם משקה טרי מההתועדות דכ"ף מרחשון!
הסיבה שלא ביקשו ממישהו להכניס קנקן משקה היא – מפני שלא חשבו על זה! ומדוע לא חשבו על זה – מפני שהדבר לא נוגע להם!
ועל דרך מה שכתוב "כי פנו אלי עורף ולא פנים": הם יודעים אמנם שצריך להיות הענין ד"פנו", מלשון פנימיות, שהרי למדו בתומכי תמימים וכו', וכמו כן יודעים שצריך להיות "פנו אלי", ואף על פי כן, בנוגע לפועל, הרי זה באופן ד"פנו אלי עורף ולא פנים".
אמנם, לאחרי כל זה, אין שום ענין לעשות "ברוגז", ולכן, אתן קנקן משקה עבור הכנס באופן של "אתערותא דלעילא", על ידי אחד שהגיע במיוחד להתוועדות דשבת קודש כ"ף מרחשון, וחוזר לארץ הקודש ביום ראשון, מוצאי שבת (אף-על-פי שלא ביקשו ממנו ולא עשאוהו שליח לקבל משקה עבור הכנס).
וכרגיל – ייגש ויאמר "לחיים", ויכריז אודות הכנס, המקום והזמן כו', ויחלק מהמשקה בין המשתתפים בהתוועדות כאן, והשאר – עבור מארגני הכנס על מנת לחלק בעת הכנס.
ויהי רצון שמכאן ולהבא לא יצטרכו לדבר אודות ענינים כגון דא, מכיון שתיכף ומיד יבוא משיח צדקנו, והוא, "יסתדר" עם כל ענינים אלו באופן הטוב ביותר, בדרכי נועם ודרכי שלום.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן משקה להרב טובי' שי' פלס – עבור הכנס של צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש. אחר כך התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן "והריקותי לכם ברכה"].
בהתוועדות שבת קודש פרשת וירא כ"ף מרחשון תשמ"ז ('התוועדויות תשמ"ז' כרך א' עמ' 517) אומר הרבי בין השאר:
ישנו עניין נוסף שמתקיים בסמיכות לשבת זה.. הכנס השנתי של צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש, שמתקיים בכל שנה בסמיכות לכ"ף מרחשוון, שבו מתאספים רבים כדי לקבלת החלטות טובות בקשר לפעולות דהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה במשך כל השנה כולה.
חביבות רבת שנים
אחת השלוחות, שכתבה לרבי בשנת תשמ"ח על הקשיים שהיא נתקלת בהם בעבודת השליחות, קיבלה מענה מופלא, והרבי מביע את תקוותו שהיא ובעלה השליח ישתתפו בכינוס כ"ף מרחשוון:
בודאי יודעת שלכל שליח ובני ביתו שיחיו היו בעיות בהתחלת עבודת הקודש דומות לאלה שכותבת אודותן, וסוף סוף התגברו עליהם והצליחו, וגם מוסיפים בעבודת הקודש והשם מוסיף בברכותיו בזה וגם בעניניהם הפרטים.
כן תקותי ששניהם ישתתפו בהכינוס דכ"ף מרחשוון הבא עלינו לטובה וישמעו פנים אל פנים על דבר כל זה מכמה מהשלוחים ובני ביתם שי'
ויהי רצון שמקויים בהם הבטחת תורת אמת לפום צערא אגרא.
פחות לדבר, יותר לעשות
הכינוסים הראשונים הארציים של צא"ח התקיימו דווקא בחול-המועד פסח (ראה לדוגמה אגרות-קודש כרך ח' עמ' שמ. שם כרך ט' כט; כרך ח"י עמ' שכז). רק בשנת תשכ"ב התקיים הכינוס בחודש מרחשוון, ואז גם קיבל הכינוס מימד ארצי.
לקראת הכינוס שיגר הרבי מכתב בכ"ג במרחשוון להנהלת צא"ח ובו נאמר:
מאשר הנני קבלת המכתב, טופס הזמנות לכנוס התוועדות ארצית לחסידי חב"ד וכו'.
ויהי רצון שבכל הפעולות שלהם יתוסף כהנה וכהנה ומתוך שמחה וטוב לבב הפורצים כל הגדרים מניעות ועכובים.
והרי עומדים אנו בערב חדש כסלו חדש הגאולה, ועל פי המבואר באגה"ק סי' ד' גם גאולת כל אחד ואחד מענינים המעלימים ומסתירים בעבודתו לקונו, שזהו תכלית בריאתו, וכדברי חז"ל במסכת קדושין בסופה.
בברכה לבשורות טובות ומפורטות.
ערב הכינוס ממש שיגר הרבי מברק (אגרות קודש כרך כב, עמ' כ"ט):
בעמדנו ערב חדש הנסים והגאולה, יהי רצון שכינוסכם יהי' וגם יוסיף בטוב להמתכנסים ולהעולם, טוב לשמים טוב לבריות טוב העושה פירות על ידי ההגברה בהפצת המעינות והיהדות בכלל ובאופן דהולך ומוסיף ואור. בברכת הצלחה.
בז"ך בכסלו (אגרות קודש כרך כב עמ סז-סח) כותב הרבי עוד מכתב ובו הוא מאשר את קבלת החוברת "התוועדות ארצית – דכללות אנ"ש יחיו באה"ק ת"ו" וקורא, בין השאר, לעמוד על קיום ההחלטות:
מאשר הנני קבלת - הנדפס - דו"ח מההתוועדות ארצית וכו',
וכיון שעברו שלשים יום מקבלת ההחלטות, עלי לעורר, אשר מהנכון ביותר וביותר לעשות סיקור וסך הכל מהנעשה במשך שלשים יום הראשונים.
כי אפילו אם תמצי לומר שנעשה ככל הדרוש, בהחלטות האמורות, הרי בודאי אשר חשבון וסך הכל מזמן לזמן - יוסיף במרץ וכו'. ועל אחת כמה וכמה אם אצל מי שהוא חסר בנוגע לקיום ההחלטות. וד"ל.
ויהי רצון אשר בהחלטות האמורות תהיה ההנהגה מתאים לפתגם והוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל (הועתק גם בדו"ח הנ"ל) פחות לדבר, יותר לחשוב ועוד יותר לעשות.
אשר בוודאי שהפחות לדבר הכוונה בעיקר בערך העשייה שלאחרי זה.
למה "התוועדות ארצית"?
להלן קטעים מאותו אירוע מיוחד, שנפתח ונוהל בידי הרה"ח ר' שלום חסקינד (ע"ה), וכה אמר בדברי הפתיחה:
ברשות הרבנים והמשפיעים וברשות ההנהלה של אגודת חסידי חב"ד וצעירי אגודת חב"ד באה"ק, אני פותח התוועדות ארצית זו של אנ"ש באה"ק ת"ו ומברך את כל המשתתפים בברכת ברוכים הבאים.
פותחים בדבר מלכות – בהקראת מברק כ"ק אדמו"ר שליט"א שהגיע הערב במיוחד להתוועדות זו – (הקהל עומד בשעת קריאת המברק):
התוועדות חב"ד: – בעמדנו ערב חדש הניסים והגאולה יהי רצון שכינוסכם יהיה וגם יוסיף בטוב להמתכנסים ולעולם, טוב לשמים וטוב לבריות, טוב עושה פירות על ידי הגברה בהפצת המעינות והיהדות בכלל ובאופן דמוסיף ואור – בברכת הצלחה (חתימת כ"ק אד"ש).
בהמשך עמד על משמעות ההזמנה ל"התוועדות ארצית", שלכאורה סותרת היא למטרה הפשוטה בהתוועדות שהיא הידברות בין הנוכחים. אך למרות זאת יש להתוועדות הארצית שלוש מטרות:
א) קבלת פנים לקבוצת אנ"ש יחיו, שחזרו מביקור אצל הרבי בחודש השביעי. לשמוע מהם פרישת-שלום חיה ממה שראו ושמעו.
ב) חיזוק כללי בקביעות עיתים לתורה לתפילה ולהפצת המעיינות.
ג) להביע ולחזק את מעלת האחדות בין אנ"ש המודגשת כאשר מתאספים הרבה יותר מעשרה שעליהם "שכינתא שריא".
ליד הצדיק לא מתקררים
הר"ש חסקינד מזמין את רבו של כפר-חב"ד, הרב שניאור גרליק (ע"ה), להשמיע את ברכתו, ולהלן תוכן מדבריו – לאחר שהתנצל על נאומו בנוכחות רבנים גדולים, ושרק מפני כבודו של כפר חב"ד אשר זכה להימנות כרבו, מוכרח הוא לדבר:
חז"ל אמרו כינוס לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם. מדוע כינוס רק לצדיקים? – אלא הכוונה היא לכינוס לכבודו של צדיק, כי 'כל המחובר לטהור – טהור', והרי ההתוועדות היא לכבודו של הצדיק כ"ק אדמו"ר, לקבל פרישת שלום מאלו שזכו להסתופף בצלו בחודש השביעי.
רמז מעניין לכך בנאמר 'וישמע יתרו – מה שמועה שמע ובא – קריעת ים סוף ומלחמת עמלק'. יתרו אכן שמע את הניסים והנפלאות של קריעת ים סוף, אולם הספיק להתקרר על ידי (מלחמת) עמלק, ובכן – לא היתה עצה אחרת, כי אם לבוא בעצמו אל מנהיג וצדיק הדור, שלידו שוכחים לגמרי את הקרירות, הספקות ואת העניינים הגשמיים בכלל.
כשבאים לכאן יש לבוא עם משהו...
לאחר דברי הרב גרליק ניגנו את הניגון "אנעים זמירות", שלימד הרבי בשמחת תורה לאחר ההקפות של אותה שנה (תשכ"ב). הרב חסקינד חזר על ההקדמה והסיפור שסיפר הרבי בטרם לימד את הניגון, ובסיום הניגון הוזמן הר' יצחק גנזבורג למסור קטעים משיחות הרבי במשך חודש החגים.
הר' גנזבורג ציין כי הבריח התיכון מתוך ריבוי כמות השיחות וההתוועדויות הוא, הרעיון ש"אתם ניצבים היום כולכם", כל הדרגות יחד, אשר גם אם יחסר פרט קטן בכל השיעור קומה, או אם יחסר המעשה בפועל, הרי שיחסר בכל השיעור קומה.
בתוך דבריו הביא את שני המשלים בעניין תקיעת שופר שעליהם דיבר הרבי בשיחותיו, והמסקנה כי דורנו הוא דור "הרגל" מצד אחד, היינו יהודים שאינם בעלי מוחין כבדורות עברו, אולם מאידך – הינם בעלי מסירות נפש בפועל.
נקודה נוספת שהביא הר' גנזבורג בנאומו, כי באחת השיחות כיוון הרבי את דבריו אל אלה שבאו מכאן לשם, ואליהם מופנית השאלה: באיזה אופן ועל מנת מה באתם? – כי ודאי כשבאים, צריך לבוא עם דבר מה.
בעניין זה ביאר הרבי, על פי תורת אדמו"ר הזקן, כי גם לגבי עשרת ימי תשובה צריכים האורחים לקבל על עצמם 'חומרי המקום שהלכו משם ושבאו לשם', ושכולם יקבעו עיתים לתורה ולתפילה כנדרש. ועל כך סיפר הרבי, כי פעם אחת נכנס המהר"ש, בהיותו ילד, אל אביו ה'צמח-צדק' לאחר יחידות, והצמח-צדק, בהיותו עייף מהיחידות, פנה אליו ואמר: וואָס וויל מען פון מיר? [=מה רוצים ממני?], והאריך בכך שבשעות אלו היה יכול ללמוד תורה וכו'. המהר"ש ניגש אל ארון הספרים והצביע על שלושים כרכי החסידות של הצמח-צדק ושאל: און דאָס וואָלט אויך געווען? [=האם כל זה גם היה אז?], ואמר לו הצמח-צדק: יישר כוח!
יש להכין עוד כפר חב"ד עבור אלו שיתווספו...
כאן פנה הר' גנזבורג בדברי התעוררות הנוגעים ללב:
צריכים לעשות ולא לסמוך על האחר. העיקר הוא המעשה בפועל, לימוד והפצת המעיינות, כי כולם חייבים בעבודתו של הרבי, היא הפצת המעיינות. וסיפר סיפור מהרבי מהר"ש בדווינסק, שהוציא מכתב והראה לראש הצבא, והלז נחרד והרשה להמשיך באמירת חסידות. – "כל חסיד יש לו מכתב מהרבי, ולא צריכים להתפעל מאף דבר ומשום מונע ומעכב, אלא לעשות ולעשות בכל הכוחות והמאמצים"...
הזכיר את דברי הרבי בעניין כפר חב"ד, שהוא כעין מצוות מילה שהיתה צריכה להיות בגשמיות לפני וכהכנה למתן תורה, וכך גם ההכנה לביאת משיח צדקנו בקרוב ממש היא ייסוד כפר חב"ד על ידי הרבי הריי"צ, וכל אנ"ש הם בעצם בכפר חב"ד אלא שיצאו כשלוחים ממנו להפיץ את המעיינות במקום מגוריהם.
ציין גם את דברי הרבי, שעל כל אחד שהיו כאן ושישנם ושיבואו, צריכים להכין עוד כפר-חב"ד ועוד כפר חב"ד ועוד ועוד, כי לי הארץ ומלואה ומשם יפוצו מעיינות החסידות. וסיים בדברי הרבי – שאלה שהיו שם וחזרו לארץ הקודש "זאָלן זיי זיך נעמען צו די אַרבעט מיט אַ שטורעם" [=יתמסרו לעבודה בתנופה].
אחר-כך ניגנו את הניגון שלפני אמירת המאמר, ואחריו חזר הבחור התמים שלום דובער ליפסקר (מעשרה התלמידים שנשלחו על ידי הרבי ללמוד בישיבה בלוד) – את המאמר "טוב טעם" שנאמר בראש-השנה תשכ"ב. בטרם אמירת המאמר הדגיש הר"ש חסקינד את מעלת התלמידים השלוחים שגלו למקום תורה.
למאמר הקשיבו כל הנוכחים בקשר רב ובריכוז מלא. במשך ההתוועדות ניגנו קבוצת מנגנים ניגונים שונים, ובשעת מעשה חילקו לכל קהל הנאספים מן המשקה שמסר הרבי עבור צעירי חב"ד.
החסידים מוסיפים ברבי
בסיום השירה לאחר המאמר, כובד הגאון הרב זוין לשאת דברים, ולהלן קטעים מנאומו המיוחד:
אלו שנסעו, גם אם לא היו מודעים לכך, מטרת נסיעתם היתה כדי למסור לנו ממה שהיה שם, וכך מוסיפים הם בנו בקהל החסידים, וכאשר מוסיפים בחסידים מוסיפים גם ברבי. כאן נתן פירוש תורני עמוק לדבריו:
נאמר "קודש ישראל . . ראשית תבואתה", היינו שבתרומה, מלבד הראשית, בהכרח שיהיה לכך שיריים והתפשטות הקדושה הלאה, וכשאין שיריים אין ראשית. הנה רואים בדיני תרומה שלושה אופנים: א) האומר כולו תרומה אין זה תרומה, כי אין שיריים. ב) היכר – יש לקבוע מקום לתרומה, ואם לאו אין זו תרומה. ג) היתר – אם הפריש תרומה וקבע לה מקום, אלא שהיא אסורה כחמץ בפסח, לדוגמה, אין התרומה חלה.
והלימוד בזה אלינו:
בכנס של חסידי חב"ד מכל הארץ, בכוונה לקבל התקשרות חיה עם כ"ק אדמו"ר, להשפיע גם עלינו ולהמשיך את האורות והגילויים דשם גם עלינו, הרי יש בזה את שלושת התנאים שבתרומה:
א) הרבי 'אתפשטותא דמשה בכל דרא', עליו נאמר 'וירא ראשית לו', אולם בהכרח שתהיה לזה המשכה ושיריים מהרבי אל החסידים.
ב) היכר – על חסידים ומקושרים אל הרבי צריך שיהיה ניכר, ש'כל רואיהם יכירום'. וכאשר ישנם שני עניינים אלו, אז אפשר לבוא לעניין השלישי –
ג) היתר – היינו להמשיך את הקדושה בכל מקום ומקום. וכאשר חסיד עושה את המוטל עליו, אזי כבר אינו בבחינת שיריים אלא המשכה ממש מהרבי.
כך ורק על ידי שלושת אופנים אלו, מקבלת התרומה וה'ראשית' תוקף של תרומה. ובענייננו: על ידי שלושת האופנים בעבודת החסידים, הרי הם מוסיפים ב"ראשית" ברבי עצמו. ואל תתמה על כך, כי "כלום לא נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל", ולכל אחד יש ניצוץ משה, ובכוחו להפיץ את המעיינות.
מהו הרמז הנפלא בשאלותיו של עשיו?
ישנו סוג נוסף של מעשר, והוא המעשר של עשיו – כי ציד בפיו. וזאת בשני דברים: כיצד מעשרין את התבן, וכיצד מעשרין את המלח.
עשיו רצה לעשר את התבן, מאכל בהמה, היינו להתיר את הטומאה והזוהמה של העולם שאותם לא ניתן לעשר, כי עליהם נאמר "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" – את כולה. מאידך רצה לעשר את המלח, מלח זו תורה. עשיו רצה לעשות תיקונים בתורה ובקדושה, להוריד את התורה ממעלתה העצמית ולתקנה ולהתאימה לפי רוח הזמן והדור.
שני דברים אלו לא ניתן לעשות. את הטומאה והזוהמה לא יכולים לטהר, ואת התורה לא יכולים להוריד. להפך, צריכים להגביה את העולם לדרגת התורה, להתאים את העולם לקדושת התורה. והרי זוהי עבודת הקודש של צעירי חב"ד לעשר את השיריים ולבוא בכל המקומות הנידחים ולפעול בעניין הנחת תפילין, שבת, טהרת המשפחה, והפצת המעיינות. כך התבטאה פעם הרבנית אשתו של הרבי הרש"ב: "לבעלי היו הרבה חסידים, ולבני יש הרבה יהודים...".
את דבריו סיים בברכה לצעירי חב"ד, שבמקום לעשר את המלח והתבן, מתקנים ומעשרים את בעלי התבן... וכשפועלים אצלם אנחה יהודית פנימית, הרי הדבר שווה כנגד אלפי הפגנות וצעקות סרק, ועל כך יבורכו.
"בואו וצודו נפשות מאיתנו"...
כעת ניתנה רשות הדיבור ליושב-ראש צעירי אגודת חב"ד, הרב ישראל לייבוב:
שלוש נקודות עיקריות שמענו מפי הרבי בהתוועדויות השונות: א) תורה, פנימיות התורה, זיכוך המידות. ב) אחדות ושלילת פירוד לבבות. ג) הפצת המעיינות והשפעה על הזולת. וכולם קשורים זה בזה. כי כאשר לומדים נגלה וחסידות נעשים 'עדינים' יותר, ממילא נותנים מקום לשני ואין פירוד, ואז יכולים לפעול על הזולת בהצלחה רבה.
"במדינתנו מלפנים (ברוסיה), היה לימוד החסידות בשופי, היתה אחדות מופלאה והפעולות עם הזולת היו עם כל האמת. עתה הכול התקרר...". לימוד בכלל ולימוד החסידות בפרט אינו באופן הראוי, ורק בודדים לומדים זה בכה וזה בכה.
לפני עשר שנים יסד הרבי את צעירי חב"ד בארץ הקודש, וצעירים – הכוונה על כל מי שהוא בעל מרץ מבלי להתחשב בגיל... מאז פועלים ב"ה רבות, אורגנו שיעורי חסידות, וצעירי חב"ד מספקים להם ספרים ומאמרים. כמו כן, ישנם שיעורי תורה לנוער, נסיעות לישובים וקיבוצים, הפועלות רושם עמוק על המשתתפים. אנו מוצפים הזמנות ממקומות רבים, לבוא ולבקרם (אפילו מהחוגים של השומר הצעיר אומרים לנו: "בואו וצודו נפשות מאתנו...").
כאן מציין הר"י לייבוב מה שאמר לו הרבי בקשר לקיבוצים "בא מיר איז דאָס חשוב" [=אצלי זה דבר חשוב]. ומנה פעולות נוספות, כגון הביקורים בבתי-הספר התיכוניים, הופעות פומביות, שבתות חב"ד, שיעורי תורה, שידורי תניא ברדיו, משלוח שיעורים בכתב ויסוד חוגים ללימוד תניא, וכן את המבצעים הקבועים השנתיים, מבצע סוכה גם ברחובה הראשי של תל אביב, מבצע מצה שמורה וביקור אלפי בני נוער במאפיית כפר חב"ד, הנחת תפילין, ל"ג בעומר וכדומה. הארחת קבוצות נוער בכפר חב"ד ותיירים או נוער מחו"ל. אחרון חביב הזכיר, את ישיבות הערב בירושלים שמצליחות מאוד, וכבר החלו לייסד דוגמתן בשאר מקומות.
ישנם אלו הפטפטנים, שבמקום לעשות הם יודעים לבקר, על אף שביקורת היא טובה, אולם לפי ערך הביקורת עליהם גם לעשות... אמר הרב לייבוב.
מהאמור לעיל – המשיך הנואם – רואים אנו כי פעולות נעשות ב"ה, אולם הדרישה היא גדולה וחסרים לנו כוחות. מגיעה בקשה לשיעור תניא בישוב, ואין מי שיסע. פעילי צעירי חב"ד אפשר למנותם באצבעות. "אנא אחים" – פונה הר"י ליבוב בקריאה נרגשת לקהל – "התעוררו נא, הבה נארגן בכל מקום שיעורים ללימוד החסידות, באו והשתלבו בפעולות צא"ח בכל להט נשמתכם, לבצע כוונת כ"ק אדמו"ר".
על כל אחד להתקשר למזכירות צא"ח ולשאול כיצד יכול הוא להביא תועלת בפעולות אלו, ולקבל על עצמו לעשות. בסוף הכינוס יקריאו את ההחלטות, וישלחו לכל אחד בכתב, אולם הכוונה היא להביאן לידי פועל ממש מתוך שמחה וטוב לבב – סיים הר"י ליבוב את נאומו.
כאן עלה נציג מהתמימים ששהו בחודש השביעי בחצרות קודש אצל הרבי, התמים אליהו זילברשטרום. הוא מסר את רשמיו מתביעתו של הרבי בהתוועדויות, כי על כל אחד מהנוסעים למלא שליחות הנשמה, להרבות פעלים בקביעת שיעורים בנגלה ובחסידות, ולהפיץ את המעיינות.
שם חב"ד נפוץ ביותר בארץ, עלינו לחרוש ולקצור, נתחיל בא-ב של החסידות – דהיינו, פחות לדבר, יותר לחשוב ועוד יותר לעשות – סיים התמים את דבריו.
פרישת שלום אישית – על ידי הפרטיזן
הר' זושא וילמובסקי, 'הפרטיזן', מוסר פרישת שלום פרטית לכל אחד – כפי שאמר לו הרבי, ומוסיף כי משביעים אותו תהי צדיק, נותנים ונתנו לנו כוחות נפשיים ופנימיים למלא כוונת כ"ק אדמו"ר ועלינו לנצל כוחות אלו במילואם, מתוך התמסרות נפשית ופנימית, ואז נצליח בכול. כמו כן עורר על השתתפות ותמיכה ב"קופת רבנו".
אחרון הנואמים היה הרב רבינוביץ, שהוזמן להקריא את החלטות הכינוס. בטרם התחיל אמר, שכדוגמת כפר חב"ד כך גם שיכון חב"ד בירושלים הוא מקור להפצת המעיינות, וביקש את התגייסות אנ"ש לעזור לסיים את בניין ישיבת חב"ד בירושלים לשם ולתפארת חב"ד.
לאחר הקראת אחד עשר הסעיפים של ההחלטות, ננעלה ההתוועדות בשירה המונית של "אני מאמין", כאשר ביציאה מן האולם חילקו לכל אחד את שיחת הרבי משמחת תורה תשכ"ב, וכן את המכתב-כללי לקראת שנת תשכ"ב.
כמה וכמה מברקי ברכה נתקבלו לרגל האירוע – "ההתוועדות הארצית" של אנ"ש בארץ הקודש.
אורך הכינוס
במכתב להרה"ח חנוך גליצנשטיין (ז"ל) הרבי מביע את פליאתו על הכוונה לערוך כינוס בן שעתיים בלבד:
לפלא קצת מה שכתב שבתכניתם הוא שהכנוס יארך לכל היותר שתי שעות! והרי מה מגבילם בזה.
אגרת מיוחדת לכינוס
ב"ה, יום אחד,
פ' ואברהם זקן בא בימים,
מוצש"ק כ"ף מ"ח ה'תשמ"ז,
ברוקלין, נ.י.
לכל המשתתפים בכינוס השנתי של חסידי חב"ד,
אשר בארצנו הקדושה – שליט"א
שלום רב וברכה מרובה!
יהי רצון שיהא הכינוס – כינוס אמתי, אחדות אמתית של כל המשתתפים בו, ועל ידם – אחדות כל המושפעים שלהם, ועד – לאחדות כל ישראל.
והרי זה כלל גדול בתורה, ויתירה מזה – כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור,
הנאה להם והנאה לעולם, אשר בשביל ישראל גוי אחד בארץ – נברא,
שקיבלו התורה תורה אחת ולומדים ומקיימין מצותי' כאיש אחד בלב אחד –
לקבל החלטות טובות ובתוקף ובאופן שתבואנה במעשה בפועל, שהוא העיקר, החלטות שתכליתן בכיון האמור – אחדות ישראל אמתית,
על ידי תוספת עוד יותר בעבודה המשולשת: בעניני התורה, תורה אחת (הנגלה והחסידות) ומצותי' – אחדות ושלימות התורה,
הכנסת חיות ואור חסידותיים בחיי יום יום של כל העם כולו בכל מושבותיהם – אחדות ושלימות העם,
ובפרט בכל הארץ, ארץ המיוחדת אשר תמיד עיני הוי' אלקיך בה,
שהוא נתנה נחלת עולם לעם עולם, כולה לגבולותי' – אחדות ושלימות הארץ, ועד לירחיב ה' את גבולך.
וגדול כח וזכות הרבים והציבור, ובמיוחד כשהם מתכנסים באופן שנעשו "קהל גדול" לשון יחיד,
וכהביאור – באר היטב – של בעל יום ההולדת דשבת קודש זה, דמיני' מתברך יום הכינוס והכינוס - בקונטרס שלו "החלצו מאתכם אנשים" המפורסם
ויהי רצון שיקויים בכל אחד ואחד מהמתכנסים שליט"א שיהי' בפועל דוגמא חי' של "החלצו מאתכם", איש או אשה,
ובקרוב בימינו ממש יקויים היעוד: רצית השם ארצך שבת שבות יעקב לשכון כבוד בארצנו
בגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו – במהרה בימינו ממש.
בכבוד ובברכת הצלחה ולבשורות טובות (חי"ק)
____________________
יום אחד: בראשית א, ה. ראה פרש"י שם (מב"ר א, ח-ט).
ואברהם . . בימים: שיעור החומש דיום הכינוס. ראה זח"א רכד, א. תו"א טז, א. עט, ב. יהל אור – להצ"צ – קאפ' קלט, טז, ה. ובכ"מ.
כ"ף מ"ח: יום הולדת כ"ק אדנ"ע (ראה מבוא לקונ' חנוך לנער ע' 8).
כלל גדול: תורת כהנים ויקרא יט, יח. הובא בפרש"י עה"ת שם.
כל התורה . . זיל גמור: שבת לא, א. וראה תניא פ' לב.
זיל גמור: לימוד התורה ועד לגמרה – כל התורה, ובאופן דזיל והליכה (אמתית).
הנאה . . לעולם: סנה' עא, סע"ב.
בשביל . . נברא: ויק"ר לו, ד. וראה ב"ר א, ד. פרש"י עה"ת ר"פ בראשית ד"ה בראשית ברא.
כאיש אחד בלב אחד: מכילתא שמות יט, ב. הובא בפרש"י עה"ת שם.
תמיד . . בה: עקב יא, יב.
קהל גדול: והמשך הכתוב: יבואו הנה (ירמי' לא, ז).
קהל . . יחיד: וכידועה מעלת היחוד על איחוד – יחיד על אחד.
החלצו: ועייג"כ לקו"ת עה"פ.
רצית . . בארצנו: תהלים פה, ב. שם יו"ד.
רצית השם ארצך: שתרצה מעשי' להקב"ה וכו' ועשו את השמיטים (מדרש תהלים פה).
לירחיב . . גבולך: ראה דברים יט, ח. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
