קיום כל המצוות
״ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״ (בראשית יח,יט). יהודי שלם הוא מי שמקיים את שני הדברים – ״צדקה ומשפט״. הוא מקיים הן את המצוות שבין אדם למקום הן את המצוות שבין אדם לחברו. ולא כפי שלפעמים רואים שעושי צדקה פוטרים את עצמם מ״משפט״, ועושי ״משפט״ מתחמקים מצדקה.
(מאוצרנו הישן)
צדקה בדרך ה'
אזהרה היא לראשי חברות צדקה, הנוהגים לפעמים לערוך ערבי התרמה שאינם ברוח התורה: ״ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה״ – יש לקבץ צדקה בדרך המוסרית והטהורה, ״בדרך ה׳״, ולא בדרך של פריצות ופריקת עול.
(ילקוט הגרשוני)
לברך אחרי הסעודה
תחילה ״צדקה״ ולבסוף ״משפט״. כיצד? אברהם היה מקבל את העוברים והשבים. משהיו אוכלים ושותים אמר להם ״ברכו״.
(בראשית רבה)
למה לא לפניה?
מדוע לא אמר להם שיברכו גם קודם הסעודה? כי עיקר הברכה היא לאחר האכילה, אלא שבני ישראל אינם יכולים להתאפק מלברך את ה׳ רק עם גמר האכילה והם מברכים גם לפניה. לכן אין הברכה שלפני האכילה שייכת לעוברים ולשבים.
(חידושי הרי״ם)
משפט עצמי
״לעשות צדקה ומשפט״. כאשר ה׳ יתברך מרעיף על יהודי פרנסה בהצלחה ובשפע רב עליו לדון את עצמו: מדוע דווקא לי מגיע שפע כזה ולזולת לא. ״משפט״ זה מעורר אותו לתת צדקה בעין טובה וביד רחבה.
(הרבי הריי״צ מליובאוויטש)
חסד בעולם
״ושמרו דרך ה׳״ – הדרך להמשכת אור ה׳ בעולם היא על-ידי ״לעשות צדקה״ – השפעת צדקה שהאדם מקיים למטה, ״ומשפט״ – שהוא שופט את עצמו מה הכרחי בעבורו, ואת השאר הוא נותן לצדקה. התנהגות כזאת גורמת שתומשך מידת החסד לעולם.
(תורה אור)
צדקה רוחנית
הוא הדין בצדקה רוחנית. על האדם לשפוט את עצמו אם הוא רשאי ליהנות משפע רוחני ולשכוח את זולתו, שפעמים חסרים לו הדברים ההכרחיים ביהדות.
(הרבי מליובאוויטש)
חסד מאוזן
צדקה וחסד כפי שהם מצד עצמם יכולים להיות גם בלי הגבלה, דבר שיכול לגרום נזק למקבל. כדי שהמקבל יפיק תועלת מהטובה שעושים עמו חייבים לשלב בעשיית הצדקה והחסד את ה"משפט" – לשפוט כמה צריכים באמת לתת.
(ספר המאמרים תש״ג) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
