תכלית עבודתנו בזמן הזה היא לרומם ולזכך את העולם כדי שיוכל לקבל את אור הגאולה האמיתית והשלמה. כשיש צורך להרים דבר מה אפשר לעשות זאת בשתי דרכים: האחת, שהעליון ימשוך אותו ויעלהו אליו; השנייה, שהתחתון עצמו, בכוחותיו שלו, יעלה ויתרומם.
לכל אחת משתי הדרכים האלה יתרון מיוחד: בדרך הראשונה העלייה גדולה ועצומה. הואיל ועלייתו של התחתון נעשית בכוחו של העליון, הוא יכול בבת אחת לזנק מהמקום הנמוך ביותר למקום העליון ביותר. בדרך השנייה העלייה איטית וקשה הרבה יותר, מכיוון שהתחתון צריך לעלות בכוחות עצמו. עם זה, כאשר התחתון עולה בכוחות עצמו, זו עלייה אמיתית ופנימית יותר; ואילו כאשר העלייה נעשית בכוחו של העליון – אין היא משנה בהכרח את מהותו של התחתון. הוא בעצם נשאר במקומו, אלא שמישהו תפסו בידו והעלהו.
הסרת ההסתר
שתי הדרכים האלה מיוצגות על-ידי אברהם אבינו ויצחק אבינו. אברהם עסק בגילוי אור אלוקי עליון בעולם – "וייטע אשל בבאר-שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם". הוא פנה אף "לערביים שמשתחווים לאבק רגליהם" וגילה להם את דבר קיומו של בורא העולם, עד שגם הם התפעלו ונמשכו אחריו. זו הייתה כל עבודתו בחייו – להביא לעולם אור אלוקי עליון, מלמעלה. הדבר גם תואם את מידתו העיקרית – מידת החסד – שעניינה נתינה, גילוי, שפע.
שונה הייתה מידתו של יצחק. אם על אברהם נאמר "אברהם אוהבי", על יצחק נאמר "ופחד יצחק". מידתו הייתה הגבורה, שעניינה – ההתגברות מלמטה, עלייתו של התחתון. עבודתו הרוחנית התמקדה בהעלאתו של העולם התחתון, לא על-ידי שפע של גילוי אור אלוקי מלמעלה, אלא על-ידי זיכוך העולם וחשיפת הקדושה שקיימת בו עצמו.
פעולתו זו מוצאת את ביטויה בסיפור חפירת הבארות על-ידי יצחק. יצחק עשה בחייו דברים רבים, ועליהם אין התורה מספרת לנו; היא מספרת על חפירת הבארות דווקא. חפירת באר משמעותה – שבאים למקום צחיח ויבש, ואין מביאים מים ממקום אחר, אלא מגלים את המים המסתתרים במקום זה עצמו. על-ידי חפירת הבאר מגלים שאותו מקום של יובש ושממה מכיל בתוכו ובפנימיותו מים חיים, שצריך רק לגלותם ולהוציאם. הדבר מסמל את קו העבודה של מידת הגבורה – העלאתו של התחתון עצמו.
זו הייתה פעולתו של יצחק אבינו – לגלות את הקדושה האלוקית החבויה בעולם הגשמי עצמו. לאחר שאברהם האיר את העולם באור אלוקי מלמעלה, הגיע השלב שבו היה העולם צריך להתעלות ולהזדכך מלמטה, מתוכו עצמו. יצחק נאבק בהסתר שמכסה על האמת האלוקית. הוא גם נלחם בכוחות הרע הקיימים בעולם, שניסו לסתום את הבארות שחפר – שהתאמצו לחזור ולכסות על האמת האלוקית שגילה יצחק.
מהגלות לגאולה
שתי דרכי הפעולה האלה מקבילות לעבודה בזמן הבית ולעבודה בזמן הגלות. בזמן הבית האיר אור אלוקי בעולם על-ידי בית המקדש. ההתעלות באה מכוח אור הקדושה, שרומם את העולם למדרגה עליונה יותר. ואולם, כאמור, אין זו העלייה השלמה. זו מטרת הגלות – הקב"ה שם אותנו בעולם שבו האור האלוקי אינו מאיר, ואנו נדרשים לגלות בעצמנו את הקדושה החבויה בתוך העולם עצמו.
לכן בזמן הגאולה תשלוט מידתו של יצחק אבינו, ועל כך הגמרא אומרת (שבת פט,ב) שלעתיד לבוא ייאמר ליצחק "כי אתה אבינו" – כלומר, מידתו תהיה אז המידה העיקרית והשלטת. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
