מקיש הוא לזרעו
״ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסוף רגליו אל המיטה ויגווע ויאסף אל עמיו״ (בראשית מט,לג). יעקב אבינו לא מת, שנאמר (ירמיה ל,י) ״ואתה אל תירא עבדי נאום ה׳ ואל תיחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שביים״. מקיש הוא לזרעו – מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים.
(תענית ה,ב)
הוכחה לחיים
בני יעקב נקראים שבטים בשל דמיונם לענפים המתפשטים מגזע העץ, שמקבלים ממנו את חיותם. כאשר הענפים האלה מניבים פירות ומאירים את העולם באור התורה והמצוות, סימן הוא שגוף האילן מוסיף לחיות, שהרי הוא הנותן כוח לענפים להניב פירות טובים.
(ספר המאמרים תרפ״ט)
בלי יניקה
אברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשיו. שכן עבודתם אִפשרה 'יניקת החיצונים' הנקראת 'מיתה'. לעומתם, יעקב הייתה מיטתו שלמה ולא היה בזרעו רשע, ולכן ״יעקב אבינו לא מת״ – לקליפות לא הייתה שום יניקה מעבודתו.
(ספר המאמרים תרכ״ח)
אמת ליעקב
נאמר (מיכה ז): ״תיתן אמת ליעקב״. האותיות של "אמת ליעקב" מרכיבות את המילים ״יעקב לא מת״.
(רבי לוי-יצחק שניאורסון)
סיפורים כלימוד תורה
מהגמרא אנו למדים שסיפורי מעשיות על צדיקים שנפטרו חשובים כלימוד תורה. כאשר הגמרא מספרת על פטירתו של רבנו הקדוש היא פותחת בלשון: ״תנו רבנן, בשעת פטירתו של רבי״ (כתובות קד), כמו שפותחים בדבר הלכה.
(עיטורי תורה)
פשיטת לבוש
הפרי, כשהוא מגיע לגמר הבשלתו, נופל מן האילן ואינו צריך עוד לחיבור עם העץ. כך הנפש, כשהיא משיגה את מה שביכולתה להשיג, היא פושטת את לבוש העפר מעליה, ניתקת ממקומה ונדבקת בשכינה. זוהי מיתת נשיקה.
(ריקאנטי)
בנים ממשיכים
על הפסוק (מלכים-א יא,כא) ״והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו״ אמרו חז״ל (בבא בתרא קטז): ״מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה, וביואב נאמרה בו מיתה? אלא דוד שהניח בן כמותו, נאמרה בו שכיבה״. כי מי שזוכה להניח אחריו בנים טובים, לא נקשר בו לשון 'מיתה', שכן חוט חייו לא נפסק, והוא קיים ונמשך בבניו.
(המהר״ל מפראג)
חיים מתים
חז״ל אמרו (ברכות יח) על צדיקים בכלל – "צדיקים במיתתם נקראו חיים ורשעים בחייהם קרויים מתים". זהו שאמר דוד המלך (תהילים כו) ״לא ישבתי עם מתי שווא״ – נזהרתי מלשבת עם ״מתי שווא״, עם מי שאינם מתים אמיתיים. לעניין אכילה ושתייה הם חיים, ואולם לעניין מצוות כמתים הם.
(אגרא דפרקא) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
