חכמינו אמרו (שבת קיב,ב): "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני-אדם, ואם ראשונים כבני-אדם אנו כחמורים". התפיסה המקובלת היא שהדורות יורדים והולכים. היה דור האבות, דור נעלה ביותר. אחר-כך בא דור המדבר, שהוא במדרגה נמוכה יותר, אך עדיין הוא מכונה 'דור דעה'. אחר-כך הייתה תקופת הנביאים, שנסתיימה לקראת החורבן. אחריה היו התנאים, שסמכותם עולה על זו של האמוראים שבאו אחריהם. אחר-כך היו הגאונים, ה'ראשונים', ה'אחרונים' ו'אחרוני האחרונים' – וכל דור חדש עומד במדרגה נמוכה משל קודמו. הדור שלנו, דור 'עקבתא דמשיחא', הוא אפוא הדור התחתון ביותר.
אך הדור היתום הזה דווקא הוא שאמור לקבל את פני משיח צדקנו ולזכות לכל הגילויים הנשגבים של הגאולה. לא הנביאים, לא התנאים, לא האמוראים, לא הראשונים והאחרונים וכל דורות העבר הגדולים, אלא דווקא אנחנו! נשאלת השאלה, כלשון הגמרא (יבמות לט,ב) – "אכשור דרי?" (=וכי הוכשר הדור?).
הצטברות של טוב
על כך ניתנו כמה וכמה תשובות:
ננס על-גבי ענק – הדבר דומה לננס הרוכב על כתפיו של ענק. אמנם הוא ננס, אבל ישיבתו על-גבי הענק מעניקה לו יכולת לצפות למרחק רב יותר מהענק עצמו. כך דורנו, אמנם הוא דור נחות ועלוב, אבל מאחר שהוא בא אחרי הדורות הענקיים שקדמו לו, והוא נוחל את כל תורתם ועבודתם, בכוחו להתרומם לדרגה גבוהה אף מזו שלהם.
הטוב מצטבר – ככל שהדורות מתקדמים, מידת הטוב בעולם מצטברת וגדלה. זה ההבדל בין הטוב לרע – הרע איננו מציאות אמיתית, ולאחר שהחוטא קיבל את עונשו, לא נשארת מציאות הרע; לעומת זה, הטוב נצחי והוא מצטבר מדור לדור. נמצא אפוא שדווקא בדור שלנו יש הצטברות עצומה של טוב, מכל הדורות שקדמו לנו.
נשארו המלאכות הפשוטות – לכל דור ניתן תפקיד מיוחד. על הדורות הראשונים הוטלו משימות כבדות ומורכבות, ולכן גם ניתנו להם כוחות גדולים. ואולם לאחר כל העבודה הגדולה הזאת נשארו פכּים קטנים, דברים פשוטים (כמו סילוק פסולת הבניין אחרי שנגמרה בנייתו), ולשם כך אין צורך בענקי רוח, ודיי באנשים פשוטים כמונו. כאשר הדור הנחות שלנו יסיים את העבודה, יבוא המשיח – לא בזכותנו, אלא בזכות הדורות הגדולים שקדמונו.
ענווה מפני דורנו
הסבר בכיוון אחר רואה יתרון ומעלה בדור שלנו דווקא: דור זה, שבו נתקטנו המוחות ונתמעטו הלבבות; דור שחי בחשֵכה רוחנית, כאשר אין על מי להישען, ובה בעת יש קשיים רבים בשמירת התורה והמצוות, ובכלל זה הקושי הגדול שעליו נאמר: "אל יֵבוש מפני המלעיגים"; ועם כל זה שומרים בני ישראל במסירות נפש את התורה והמצוות – דור זה אכן ראוי לקבל את פני משיח צדקנו.
על הפסוק "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על-פני האדמה" מבואר בתורת החסידות, שעיקר הענווה של משה רבנו הייתה כלפי הדור שלנו, הדור של 'עקבתא דמשיחא'. כאשר משה רבנו ראה בעיני רוחו את הדור הזה, שיעבור צרות גשמיות ורוחניות קשות כל-כך, ואף-על-פי-כן יעמוד במסירות נפש נגד כל הרוחות הסוערות ונגד החושך הכפול והמכופל של שלהי הגלות, ויוסיף לשמור אמונים לתורה ולמצוותיה – חש משה רבנו רגש של ענווה והתבטלות מפני דור זה.
נמצא אפוא שדווקא בגלל ירידת הדורות יש מעלה מיוחדת בדור שלנו, ולכן אנחנו דווקא נזכה לקבל את פני משיח צדקנו ולהיכנס אל הגאולה האמיתית והשלמה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
