זהירות בין אדם לחברו
״הישמרו לכם פן יפתה לבבכם״ (דברים יא,טז). עיקר השמירה צריכה להיות בענייני ״לכם״, בדברים שבין אדם לחברו. כי בדברים שבין אדם למקום האדם זהיר יותר, אבל בדברים שבין אדם לחברו יש צורך בשמירה יתרה.
(נפלאות גדולות)
בלי פזיזות
״ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה״ (דברים יא,יז). עליכם לאבד את המהירות, את הפזיזות. עשו את מעשיכם במתינות, ביישוב הדעת ובשלוות הנפש.
(הבעל שם טוב)
עבודה בפנים
״ולעבדו בכל לבבכם״ (דברים יא,יג). לא נאמר בשום מקום שעבודת ה׳ צריכה להיות בפרסום, אלא עליה להיות בלב, בפנים. זו כוונת המאמר: ״איזהו גיבור, הכובש את יצרו״ (אבות ד,א). גיבור הוא מי שכובש את יצרו הטוב ואינו מראה אותו לכל אחד ואחד.
(עיטורי תורה)
יבול של תורה
״ואספת דגנך ותירושך ויצהרך״ (דברים יא,יד). ״דגנך״ רומז על החלק הנגלה שבתורה; ״תירושך״ על החלק הנסתר, כמאמר חז״ל (עירובין סח) ״נכנס יין יצא סוד״; ו״יצהרך״ רומז לרזין דרזין, ״נשמתא לנשמתא״.
(לקוטי תורה)
אין אמצע
״וסרתם ועבדתם אלוקים אחרים״ (דברים יא,טז). ״וסרתם״ – כאשר אדם מפריד את עצמו מדבקותו בקב״ה, מיד ״ועבדתם אלוקים אחרים״; הוא עובד 'עבודה זרה'. אין דרגת ביניים בין שני הקצוות. זהו שנאמר (ישעיה נה) ״כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי״ – כאשר המחשבה אינה דבוקה בקב״ה, נעשֶה מיד ״ולא דרכיכם דרכיי״.
(צוואת הריב״ש)
מי בעל השפעה
יש צורך בדבקות תמידית כדי לזכור שאין עוד בעל כוח בעולם מלבד הקב״ה. ברגע שנפסקת הדבקות, נעשֶה "ועבדתם אלוקים אחרים״ – האדם מרגיש שגם כוחות הטבע הם בעלי השפעה ויש להתחשב בהם.
(הרבי מליובאוויטש)
חינוך לעתיד
״ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך״ (דברים יא,יט). התורה הטילה את החובה על האבות, שילמדום את בניהם ויחנכום לתורה, לא רק ״בשבתך בביתך״, אלא גם ״ובלכתך בדרך״ – שגם ״בלכתך בדרך״, בצאתם מביתם, יתנהגו על-פי החינוך שחינכת אותם.
(חת"ם סופר)
תפילה בלב
״ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם״ (דברים יא,יג). אומר רש"י: ״עבודה שהיא בלב, וזו היא תפילה״. אברך אחד התלונן לפני רבי מנחם-מענדל מקוצק שהוא סובל מאוד מכאבי ראש, וקשה עליו התפילה. נענה הרבי ואמר: מה לכאב ראש ולתפילה?! תפילה הרי היא עבודה שבלב, ומה עניינו של הראש לכאן! |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
