בעיצומה של ההפלגה לעבר נמל חיפה נתבשרו הנוסעים על כיבוש הבזק של גרמניה את אדמת פולין. אירופה התחילה לעלות בלהבות מלחמת העולם השנייה. נתיבי ההפלגה באוקיינוס השתבשו, ורבים מהם נחסמו למעבר אניות אזרחיות.
חמש שנים שהה רבי זלמן גרוסמן בארה"ב בשליחות ישיבת 'אוהל משה' בירושלים. הישיבה, שהוקמה בידי רבי יהודה-לייב דיסקין, נקלעה למצוקה כספית חריפה, וראשיה סברו שאין מתאים מרבי זלמן לצאת אל פתחי נדיבים.
רבי זלמן היה אישיות מיוחדת במינה. ירא שמים ובר לבב, תלמיד חכם בעל שיעור קומה, ולצד אלה התברך בנשיאת חן ובלבביות כובשת.
בתחילה סירב לקבל עליו את התפקיד הקשה, אך לבסוף גבר עליו מצבה הנואש של הישיבה. כך יצא למסע מפרך, שנסתיים בחודש אלול תרצ"ט. הוא עלה על האנייה שאמורה להביאו אל חופי הארץ קודם ראש השנה, והנה פרצה המלחמה.
רב-החובל נאלץ להסיט את האנייה הרחק מאזורי הקרב. הנסיעה התארכה, ובסופו של דבר הגיעה לנמל חיפה בשחר יומו הראשון של ראש השנה ת"ש. כשהטילה עוגן, נשמו הנוסעים לרווחה. "מהרו לרדת", זירז אותם רב-החובל. "עליי לצאת מיד לדרכי".
המלחים פרקו את מטעניהם של הנוסעים, נעזרים בסבלי הנמל. נבוך ומודאג עמד רבי זלמן לצד מזוודותיו. לא רק חפציו האישיים היו שם, אלא גם כל עמלו – הכספים שאסף בכיתותי רגליים במשך חמש שנים!
אך כעת ראש השנה, ולא עולה על דעתו לטלטל את החפצים בחג. שופר, תפילה בבית כנסת – אלה הדברים שעמדו בראש מעייניו. כיצד יוכל להגיע במהירות לבית הכנסת הקרוב?
עמיתיו למסע הִתרו בו לבל יעזוב את חפציו בלי השגחה, כי ברור שייגנבו וייעלמו. ההתלבטות ייסרה את נפשו. על כף המאזניים מונחים כל כספי הצדקה של הישיבה וגם כספו האישי, שנועד לתשלום חובות משפחתו. אך אם יישאר לצד מזוודותיו, לא יוכל לשמוע תקיעת שופר ולא יתפלל במניין!
לשעה קלה התחולל בקרבו מאבק איתנים, ופתאום, בלי אומר ודברים, ניתק את רגליו מאבני הרציף, הסב את גבו למזוודותיו, ופנה לצעוד במעלה הכרמל. כעבור זמן לא רב הגיע לשכונת הדר הכרמל, לבית הכנסת של חסידי קרלין, החסידות שאליה השתייך. בלבו היה שלם לגמרי עם ההחלטה, ואפוף רגשי תודה לקב"ה על שסייע לו לעשות את הבחירה הראויה.
החסידים החיפאים הופתעו לגלות את עמיתם מירושלים, שנחת עליהם כמלאך מן השמים. הם הפצירו בו לגשת אל עמוד התפילה ולהיות שליח הציבור בתפילת מוסף, שכן רבי זלמן נודע כבעל תפילה מפורסם, שתפילותיו המסו את לבבות המתפללים.
אותה שנה חל ראש השנה ביום חמישי, ולרבי זלמן ציפו שלושה ימים רצופים של קודש. הוא נענה להפצרות, ותפילתו הייתה מלאת רגש, וסחפה אחריה את קהל המתפללים והעלתה אותם לפסגות של רוחניות והתעלות. רבי זלמן שכח את כל הבלי העולם ואת הדאגה למזוודותיו הנטושות ברציף נמל חיפה. כך עברו שני ימי ראש השנה ושבת תשובה הצמודה להם.
עם צאת השבת הציע לו גבאי בית הכנסת, ר' בערל פרידמן, לגשת יחד אל הנמל בתקווה קלושה כי נותר דבר מה ממזוודותיו. רבי זלמן, שבתוך לבו כבר התייאש מכל רכושו, יצא עמו לדרך ולוּ כדי להשביע את רצונו של מארחו.
אלא שהמחזה שציפה להם בנמל הכה אותם בתדהמה. המזוודות היו שם בשלמותן, בלי שום פגע, במקום שבו בעליהן נטש אותן. כאילו יד נעלמה השגיחה עליהן במשך שלושה ימים. "ראה", קרא רבי זלמן, "מסתובבים כאן המוני פועלים, ואיש לא נגע ברכושי. זה נס מן השמים!".
באותה עת, בבית משפחת גרוסמן שבירושלים שרתה דאגה. המועד המיועד להגעת אבי המשפחה חלף זה כבר, והידיעות על המלחמה שפרצה הוסיפו סיבה לחרדה. בלב כבד המתינו לצאת החג, ומיד מיהר בנו רבי ישראל לבית אחד מעשירי השכונה כדי להשתמש במכשיר הטלפון הנדיר. תחילה חייג לר' בערל פרידמן מחיפה, המתגורר סמוך לנמל, בניסיון לברר אם שמע משהו על אביו.
מה רבה הייתה השמחה כאשר התברר כי רבי זלמן אכן הגיע בשלום לארץ ישראל והוא אף מתארח ברגעים אלה בבית משפחת פרידמן בחיפה. הגבאי השתפך בתיאורים על תפילות החג העילאיות שהיו מנת חלקם בזכות בעל התפילה המפורסם מירושלים, תפילות בלתי-נשכחות.
ואכן, בשנה שלאחריה פנו החיפאים אל רבי זלמן שנית, בבקשה שייאות לשחזר את טעמה של התפילה, ולשוב ולשמש שליח ציבור בימים הנוראים. "מסכים", השיב רבי זלמן, "בתנאי אחד: עליכם להרים תרומה נכבדה לישיבת חסידי קרלין בירושלים". העסקה סוכמה, לשביעות רצון כולם, ובראש השנה של שנת תש"א זכו לשליח הציבור המיוחד במינו.
(על-פי 'גדול בישראל') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
