המשיח היה כאן כבר בתחילת הבריאה. את מצב העולם אז התורה מתארת (בראשית א,ב) באומרה: "והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים". חז"ל דרשו (בראשית רבה, פרשה ב,ד) ש"רוח אלוקים" היא רוחו של מלך המשיח:
"'והארץ הייתה תוהו' – זה גלות בבל, שנאמר 'ראיתי את הארץ והנה תוהו'. 'ובוהו' – זה גלות מדי, שנאמר 'ויבהילו להביא את המן'. 'וחושך' – זה גלות יוון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזֵרותיהן, שהייתה אומרת להם: כיתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל. 'על פני תהום' – זה גלות ממלכת הרִשעה, שאין להם חקר, כמו התהום: מה התהום הזה אין לו חקר, אף הרשעים כן. 'ורוח אלוקים מרחפת' – זה רוחו של המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא) 'ונחה עליו רוח ה'''.
הפיכת הרע לטוב
מדוע הגלויות נרמזו כבר בתחילת הבריאה? שאלה זו שואל השל"ה (מסכת תענית רד,א): "וקשה: בשעת חדווה – חדווה. ואיך בשעת הבניין [=הבריאה] הקדים סתירת הבניין – דהיינו הגלויות?!". והוא מבאר: "אך ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם. ומה שנראה שהיא סתירת הבניין, הוא אדרבה: סותר על-מנת לבנות, ואז יצא הבניין בנוי נצחי זך וטהור וה' יבנה... כי הרע יתהפך לטוב ותהיה ההשפעה מרובה, שהיא יניקתנו מלמעלה, ועת צרה ליעקב – וממנה ייוושע".
והשל"ה מסביר את סיבת הקדמת הגלויות כבר בתחילת הבריאה: "הרע הוא סיבת עצם הטוב, לג' טעמים נכונים: א) כי הקליפה קודמת לפרי, כמו הלילה הקודם ליום. ומתוך חשֵכה – אורה. ואלמלא שנבראה הקליפה – הייתה מעורבת בתוך הפרי... ויתרון האור – מהחושך, רצוני לומר, שסיבת יתרונות שיש באור הוא מצד החושך הקדום. ב) כמה מעלות טובות מהגלויות שאנו סובלים בחיים חיותנו, כדי להציל נפשותינו מהגיהינום – והגלויות הם הכור והמצרף. ג) קרובה לזה, כי הגלויות הם מעוררים אותנו בתשובה. זהו הזכרת ד' מלכויות בראשית הבריאה, ולסוף 'ורוח אלוקים' – רוח משיח. ואמר 'על פני המים', שהיא התשובה. והרעות הן הטובות, כי הזדונות נהפכים לזכויות".
גילוי שם הוי'ה
תורת החסידות מעלה שאלה – למה נאמר "רוח אלוקים" דווקא ולא רוח הוי'ה", והלוא רוחו של משיח קשורה לכאורה לשם הוי'ה, כמו שנאמר על המשיח "ונחה עליו רוח הוי'ה". מסבירה החסידות (ספר המאמרים תרפ"ו, עמ' סו), על-פי המבואר בספרי קבלה, שהמילה 'מרחפת' מורכבת מהצירוף רפח-מת. אלה רפ"ח (288) הניצוצות האלוקיים שנפלו בשבירת הכלים למטה, ושכל העבודה במשך שנות קיומו של העולם היא לברר ולגאול אותם.
נפילת הניצוצות קשורה לשם אלוקים, הרומז לצמצום שחל באור האלוקי, וממנו נוצרה שבירת הכלים ונפילת הניצוצות. הגאולה וגילוי 'אורו של משיח' הם על-ידי עבודת התשובה, הנעשית בתוך מציאות העולם דווקא (הרמוזה בשם 'אלוקים'), ומתוך הירידה למטה דווקא.
על-ידי עבודת התשובה באים לידי גילוי 'רוח אלוקים – זה רוחו של מלך המשיח', ואז יהיה גילוי של שם הוי'ה, כמו שנאמר: "ונגלה כבוד הוי'ה וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי'ה דיבר". דווקא מתוך העבודה בתוך הצמצום וההסתר של העולם הנוכחי, ובירור הניצוצות, באים לעלייה הגבוהה של הגאולה, הגילוי של האור האלוקי האין-סופי. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
