"רק זה חסר לנו עכשיו", נפלטה הקריאה מפי המוהל הנתנייתי הרב אברהם סילם, כאשר מכוניתו החלה לקרטע בהגיעו לצומת השרון.
זה היה בשנת תשס"ג. באותו יום זכה להכניס ארבעה תינוקות בבריתו של אברהם אבינו. כעת היה בדרכו לברית החמישית, שאמורה להיערך בבית הכנסת 'אליהו הנביא' בקריית נורדאו.
סילם, דור שלישי למוהלים מומחים, מוּכר כמוהל בעל מוניטין ולצד זה מוזיקאי ומלחין, שהפיק כמה תקליטורים פרי יצירתו. הוא מיטיב לשלב בין שני עיסוקיו, ומוסיף לטקס ברית המילה נופך מוזיקלי חגיגי.
באותו יום חל עיכוב בברית הרביעית, וכשיצא ממנה כבר נטתה השמש לפאתי מערב. בעוד כרבע שעה תשקע וכבר לא יהיה אפשר לעשות את הברית. הוא ועוזרו נכנסו במהירות למכונית והחלו לדהור לעבר היעד, ואז גילו כי יש נקר בגלגל.
זיעה קרה כיסתה את פניו של המוהל. מה עושים? החלפת גלגל תדרוש דקות יקרות, ובינתיים תשקע השמש. גם הזמנת מונית תארך זמן.
בהחלטה של רגע תפס את תיקו בידו וקרא לעוזרו: "בוא אחריי!". הוא התייצב בשולי הכביש הסואן והחל לנופף בייאוש אל הנהגים. רכב אחד האט ועצר. סילם ועוזרו פתחו בסערה את הדלתות ונכנסו פנימה בבהילות. "בבקשה, סע", קרא המוהל אל הנהג.
"מי אתם? מה רצונכם?", תמה האיש.
"נסביר לך הכול בדרך. עכשיו סע!", התחנן המוהל. משום מה החליט הנהג להיענות לבקשה, לחץ על דוושת התאוצה והחל לנסוע.
"אני מוהל", החל סילם להסביר. "אנחנו בדרך לברית מילה בקריית נורדאו. ברכב שלנו אירע נקר. עוד מעט תשקע השמש ולא אוכל לעשות את הברית. אתה נשלחת מן השמים כדי לאפשר לתינוק מישראל להיכנס לבריתו של אברהם אבינו ביום השמיני".
"אתה אברהם סילם!", קרא הנהג כלא מאמין.
עכשיו הגיע תורו של המוהל לתמוה: "כן... מאיפה אתה מכיר אותי?".
מתברר ששנתיים קודם לכן השתתף הנהג, אברהם יעקב, חשמלאי במקצועו, בברית מילה לנכד אחיו, שאותה ערך המוהל סילם. בסוף הטקס חילק המוהל למשתתפים קלטות משיריו, ובהן שירים שהוא שר בבריתות. גם הוא נטל קלטת, וכשנכנס לרכבו הפעיל אותה. קולו המתרונן של סילם מילא את חלל הרכב, ומאותו רגע היה מקשיב לה מעת לעת.
והנה הוא זוכה לארח במכוניתו את המוהל סילם עצמו! הוא האיץ את הרכב ונסע במהירות לעבר בית הכנסת. כשעצר בחריקת בלמים מול שעריו נותרו דקות אחדות לשקיעת החמה.
המוהל ועוזרו זינקו מתוך הרכב ושעטו לתוך בית הכנסת. "מהר! מהר!", קרא המוהל לעבר הקהל שציפה להם בקוצר רוח. "אנחנו חייבים לעשות את הברית ברגע זה, בטרם תשקע השמש". בתוך שתי דקות כבר היה הילד מהול. המוהל נשם לרווחה והיה יכול להירגע ולערוך את המשך הטקס בנחת, עם כל השירים שהוא נוהג לשיר ולזמר.
כשהסתיים הטקס יצאו המוהל ועוזרו אל מחוץ לבית הכנסת וחשבו להזמין מונית שתיקח אותם בחזרה אל מכוניתם, שנשארה בצומת השרון. להפתעתם ראו את הנהג שהביא אותם למקום עומד וממתין להם.
סילם התרגש מאוד והרעיף ברכות על ראשו. "אני מברך אותך שתזכה להזמין אותי לברית של בנך!", איחל לו.
פניו של הנהג הרצינו. "קודם כול שאתחתן", מלמל בלחש. "אני כבר בן 39 ועדיין לא מצאתי את זוגתי!".
"אם כן אכפול את ברכתי", נענה המוהל בהתרגשות. "כשם שסייעת לקיים את מצוות ברית מילה בזמנה, כך תזכה למצוא את זיווגך הראוי עוד בשנה הזאת, ובהמשך לעשות ברית מילה לבן שייוולד לך!".
"אמן!", השיבו הנהג ועוזרו של המוהל.
חלפו כמה חודשים. אברהם הכיר את יהודית. הם התחתנו כדת משה וישראל, ועכשיו ציפו לילד.
יום אחד, כשביקר אברהם אצל אמו, פגש שם קרובת משפחה. "איזו השגחה פרטית שאנו נפגשים", אמרה לו. "אביך עליו השלום נראה אליי הלילה בחלומי. הוא היה לבוש חגיגית ואמר: 'התכוננו שייוולד לאברהם בן בקרוב'".
ואכן, כעבור שנה מאז נישואיהם זכו אברהם ורעייתו להיפקד בבן זכר. האב הנרגש מיהר לטלפן למוהל סילם, להזמינו לברית המילה. "אתה זוכר את הנהג שהסיע אותך לחגיגת הברית בקריית נורדאו כשהשמש כמעט שקעה?", רענן את זיכרונו. "ובכן, מגיע לי מזל טוב; נולד לי בן בשעה טובה!".
צמרמורת חלפה בגופו של המוהל. "עד מהרה ירוץ דברו! ישועת ה' כהרף עין!", מלמל בהתפעמות. "מובן שאשמח להיות המוהל. נפלאות דרכי ה'!".
עיניים רבות דמעו בברית המילה שהתקיימה אף היא בנתניה. המוהל שעמד לצד אבי הבן, אברהם יעקב, קרא בקול נרגש מתמיד: "וייקרא שמו בישראל – זוהר בן אברהם".
מבטיהם של אברהם ואברהם נפגשו, וכמו השלימו סוף-סוף מעגל של קשר פלאי שנוצר ביניהם ובין בריתו של אברהם אבינו.
(תודה לבעלי המעשה, אברהם סילם ואברהם יעקב) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
