חובת לימוד חסידות בשבת והברכות למקיימים זאת * זכות מצוות הדלקת נש"ק וביאור הקשר הפנימי בינה לבין מצוות צדקה * רפואה שלמה למדליקה נרות שתיתן צדקה קודם לכן * הוראות, סיפורים וניצוצות הקשורים בשבת-קודש

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

על הפסוק "ויקהל משה" איתא במדרש: "אמר הקב"ה (למשה) עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה".

ומבואר בכמה מקומות שעיקר עסק התורה ביום השבת צריך להיות בפנימיות התורה, כי, יום השבת הוא למעלה מעניין הבירורים ("בורר" בשבת אסור), ולכן צריך להיות עיקר הלימוד בפנימיות התורה, שהיא עץ החיים, אילנא דחיי, למעלה מעץ הדעת שהוא אילנא דחיי, למעלה מעץ הדעת שהוא אילנא דטוב ורע שקשור עם לימוד איסור והיתר כו'.

לכן - קבע הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת תישא תשח"י ('התוועדויות' תשח"י, כרך ב, עמ' 188) - יש לעורר על-דבר לימוד דא"ח ביום השבת-קודש, וכשבאים לבית-הכנסת בשעה התשיעית בבוקר צריכים למצוא את הקהל לומד חסידות.

תלמידי הישיבה, ציין הרבי, מתחילים לימוד החסידות עוד לפני זה, על-פי סדרי הישיבה, אבל בעלי-בתים, צריכים לבוא לכל הפחות בשעה התשיעית ללמוד חסידות.

"רושם" על כל השבוע

שנה קודם לכן - בשבת-קודש פרשת תישא תשי"ז ('תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"ז, חלק יט, עמ' 109) - דיבר הרבי באותו עניין:

וכיוון שהשבת מברכת את ימי השבוע שלאחריה - הרי זה פועל שגם במשך השבוע ילמד חסידות, ואפילו בשעה שלומד נגלה, או אפילו בשעה שעוסק בענייניו הגשמיים, יהיה ניכר הרושם של לימוד החסידות שבשבת; בהעניינים הגשמיים - "לא תבערו אש" - שיהיו ללא התלהבות ולהט ("אן א קאך"), ובלימוד הנגלה - יהיה ניכר שזהו יהודי שלמד חסידות.

והרבי סיים את דבריו ש"מתברכין כולהו יומין" כפשוטו בגשמיות, בבני, חיי ומזוני רוויחי.

פרשת-השבוע, מדרש והלכות

"לשאלתה אודות לימוד וקריאה ביום השבת קודש - המתאים ביותר: פרשת השבוע, מדרש על הפרשה, הלכות שבת. כמה מאלה נעתקו גם לאנגלית" - כתב הרבי לפלונית (איגרות-קודש, כרך כג, עמ' תטו).

צדקה לפני נרות שבת

בשנת תשי"ב נכנס אל הרבי איש-עסקים, בלוויית שותפו הרה"ח ר' יחזקאל בסר, מראשי אגו"י בארה"ב (שסיפר על כך בראיון ל'כפר חב"ד'):

"נכנסנו ליחידות בשתיים וחצי לפנות בוקר, הרבי קיבל אותנו בחמימות ובמאור פנים. הרבי אמר לשותף לשבת והוא התיישב, ולאחר מכן הרבי פנה אלי ואמר לי לשבת. אמרתי: 'אני לא יושב, אני חסיד'.

"כאן הוציא השותף את הפתקה עם השם ונתן לרבי, פניו של הרבי השתנו בבת-אחת והוא הסתכל בפתק ברצינות עמוקה, הבחנתי בשינוי , אז בעצם ראיתי לראשונה שהוא רבי!...

"לאחר מכן סיפר הלה את כל השתלשלות העניינים עם החולה - קרובת משפחה שעברה ניתוח להסרת גידול ממאיר, והגידול חזר, ודעת הרופאים היתה חלוקה אם לנתחה שוב אם לאו. הרבי שאל שאלות אחדות. לפתע שאל הרבי באידיש: 'היא דתית?'

"'לא', הייתה התשובה.

"הרבי הוסיף ושאל: 'היא עצמה יודעת את מצבה?'.

"- 'איני יודע'.

"הרבי אומר: 'שתיקח על עצמה לעשות משהו שיהיה לטובתה'.

"השותף: 'כמובן, אם זה לא דבר קשה'.

"הרבי: 'למשל שתדליק נרות שבת'.

"השותף שלי עונה: 'אני בטוח שהיא מדליקה נרות'. ואז הרבי שאל בהתרגשות: 'אז איך אמרת על יהודייה שהיא לא יודעת כלום ביהדות?'." הרבי היה ממש נסער. הלה עונה 'אבל אני לא יודע עד כמה'. אז הרבי אמר 'נגיד שאפשר לפעול אצלה שלפני שהיא מדליקה נרות שבת תיתן כמה פרוטות לצדקה'.

"והרבי כמו סיכם את השיחה: 'אל תדאג, הכול יהיה בסדר'.

"היחידות נמשכה יותר משעתיים. הרבי התעניין בשותף - האם יש לו ילדים, איזה חינוך הם מקבלים, ודובר על כך באריכות.

"היה לשותף ילד קטן, והרבי עורר אותו מאוד לשלוח אותו, כשיגדל, ללמוד בישיבה. שותפי אמר שהוא רוצה לשלוח אותו לקולג', כדי שבנו יהיה מלומד. הרבי ענה לו: 'תגיד לי, נכון שלא היית רוצה שיתחתן עם גויה?'.

"השותף הנהן והרבי המשיך בסבלנות: 'הוא ילך לקולג' וימצא בחורה שתמצא-חן בעיניו, למה שלא ייקח אותה?'. הלה הנהן בהסכמה - 'באמת צריך לחשוב על כך'. הרבי המשיך לדבר על כך באריכות.

"כשיצאנו מחדרו של הרבי שאלתי את השותף שלי, 'נו, מה אתה אומר', והלה ענה לי: 'הוא יהודי פיקח. אינני מסכים לדעות שלו במאה אחוז, אבל את הבן שלי אשלח לישיבה'. ברבות הימים הוא באמת שלח את בנו לישיבה.

"למחרת הגיע השותף למשרד ואמר: הבוקר התקשר אלי אחד הרופאים ושאל איפה הייתי. כשעניתי שהייתי אצל הרבי, אמר שאמש ערכו הרופאים התייעצות והחליטו לנתח. כשפתחו את המקום ראו שלא היה שום דבר, התברר שבניתוח הקודם שכחו במקום חתיכת תחבושת וזו גרמה לדלקת...

"חודשיים שלושה לאחר-מכן קיבלתי טלפון מהמזכירות: 'הרבי שאל מה שלום שולמית בת פלונית'. אמרתי שהכול בסדר. התפעלתי מאוד מהעובדה שחודשיים-שלושה לאחר ה'יחידות' הרבי זכר לשאול עליה".

משיח אילמים

בב' במרחשון תנש"א ('זורע צדקות' עמ' 120) עברה במהלך חלוקת השטרות לצדקה, אישה שהצביעה על בתה שאינה יכולה לדבר, הרבי הגיב ואמר: "ה' יברך אותה שתדבר ושתברך את הנרות. היא מדליקה נרות שבת?".

האם: "כן, היא מדליקה, אולם היא לא מברכת מכיוון שאיננה יכולה לדבר".

כ"ק אדמו"ר: "אזי תדברי עמה, שבערב שבת הבאה תנסה לברך גם-כן בדיבור. את תדליקי את הנרות בתחילה ותאמרי את הברכה, והיא תחזור אחרייך".  

מתי מתחיל "ערב שבת"?

"'ערב שבת' במובן הרחב, מתחיל מיום ראשון בשבוע" - כך מתבטא הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת דברים תשמ"ז ('התוועדויות' תשמ"ז, כרך ד, עמ' 172 הערה 71). ראיה לדבר, מדברי חז"ל אודות הנהגת שמאי הזקן ש"מצא בהמה נאה (ביום ראשון) לוקחה ואומר זו לשבת", הרי יתכן שלאחרי-זה ימצא "אחרת נאה הימנה", ובמילא "אוכל את הראשונה בחול" (שולחן-ערוך אדמו"ר הזקן אורח-חיים, סימן רמב, סעיף י);  מה-שאין-כן - מסיים הרבי - "ההכנה ד'ערב שבת' כפשוטו, יום השישי, היא באופן שבוודאי 'יאכל בשבת'".

הרבי כותב לילדה

כזכור, בשלהי שנת תשל"ד הכריז הרבי על מבצע הדלקת נרות שבת-קודש. הרבי נהג לשגר שטר של דולר למקבלות על-עצמן להדליק.

בספר 'מורה לדור נבוך' (עמ' 237) מופיעה איגרת ארוכה ומאלפת של הרבי לנערה מניו-יורק, שבמכתבה אל הרבי ביקשה מידע על המשמעות של שטר ה'דולר' שקיבלה בקשר ל'מבצע הדלקת נרות'. וכך כותב לה הרבי:

למעשה, יש לזה הרבה היבטים, אבל אני מוכרח להגביל את עצמי כאן לאחד או שניים מהם. אבל  ראשית, כמה מילים שמובילות אל הנושא.

כפי שאת יודעת, יהודים מצווים לזכור ולקיים את כל המצוות של תורתנו, אבל יש מצוות מסוימות שהתורה מדגישה במיוחד יחד עם המצווה:  "זכור!". דוגמה מוכרת אחת, היא אחד מעשרת הדברות: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ,ח); כך גם הציווי לזכור את יציאת מצרים בכל יום מימות השנה; ומצוות שונות אחרות. אבל המצווה המרכזית בכל הזכירות הללו, היא המצווה לזכור את היום שבו קיבלנו את התורה בהר סיני, אותו אנחנו חוגגים בשבועות: "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגו' יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב (סיני)" (דברים ד,ט-י).

הסיבה שהתורה מצווה עלינו לזכור אותם מאורעות חשובים מאוד, מובנת מאליה, משום שיהודי חי בעולם הומה פעילות סואנת של כל מיני דברים חומריים שמסיחים את דעתו ותשומת ליבו ממה שהוא באמת חשוב ונצחי. אנחנו כמובן מדברים על דברים "כשרים", כמו אכילה ושתייה, עשיית עסקים וכו', דברים שכולם חייבים להיעשות בהתאם לשולחן-ערוך. עם זאת, מכיוון שאדם מעורב באופן בלתי נמנע ושגרתי בדברים כאלה בחלק הגדול של היום, יום אחר יום, הוא עלול להיעשות כל-כך שקוע בהם עד שישכח את הדברים המאוד חשובים ומהותיים שהתורה רוצה שנזכור במיוחד.

זה גם עניין של התנסות פשוטה, שכאשר אנשים רוצים לוודא שלא ישכחו עניינים מסויימים הם עושים את כל סוגי הדברים כדי לסייע לעצמם לזכור.

לאור האמור למעלה, התורה נתנה לנו מצוות מסויימות אשר נוסף על כל המשמעויות האחרות שלהם, הן "תזכורות" בולטות. ושוב,  אם להזכיר דוגמא מוכרת, המזוזה (בין היתר) מזכירה ליהודי כשהוא עוזב את הבית וחוזר אליו, שהקב"ה שהוא עצם החיים והכוח שלנו, הוא אחד, וכו', כפי שאנחנו קוראים בפרשת שמע שהמזוזה מכילה. בדומה לכך, כאשר אנחנו קמים בבוקר, אנחנו אומרים תפילה שבה אנחנו מצהירים שהנשמה שלנו, שהקב"ה מחזיר לנו בכל בוקר, היא טהורה, וכו'. וכך ישנן הרבה מצוות, שבאופן מתמיד מסייעות לנו לזכור את המטרה האמיתית שלנו בחיים - לעבוד את ה' "בכל דרכינו", אלה הן מצוות שמשמשות תזכורות לכל היהודים, מכיון שכל היהודים שווים בקיום המצוות האלה. אבל יש גם מצוות שחלות רק על קבוצות מסויימות, כמו כוהנים. בכל מקרה, יש תזכורות מיוחדות לנוגעים בדבר.

זה מביא אותנו לנושא הנידון בכתבך.

אחת המצוות החשובות והיפות היא הדלקת נרות לפני שבת ויום-טוב, והמצווה הזאת ניתנה בתור זכות מיוחדת לנשים יהודיות, אימהות ובנות, כדי שיקיימו אותה לא רק עבור עצמן, אלא גם עבור כל המשפחה ובני הבית. כמובן, כל אחד מבני הבית נהנה מהיתרונות של אור הנרות, שמאירים את הבית וכן את השולחן שלידו בני המשפחה יושבים לסעודת השבת והיום-טוב.

עם זאת, החשיבות של מצווה זאת מגיעה עמוק יותר מאשר עצם ההארה של הבית במובן הפשוט, שכן היא גם עושה אותו בית מואר ברוחניות, בהתאם לנוסח הברכה שנאמרת לפני הדלקת הנרות: "אשר קידשנו במצוותיו". לפיכך, רצוי מאוד שלמצווה חשובה שכזאת תהיה "תזכורת" מיוחדת, כדי להדגיש עוד יותר את המשמעות העמוקה של מצווה זאת. דברים שונים מסוגלים לשמש תזכורת למצווה. המתאים ביותר יהיה דבר שאינו מכביד מדי, ועם זאת הוא מביע את המשמעות של המצווה הגדולה של הדלקת נרות. לכן הדרך המתאימה ביותר היא לקשר את המצווה לכסף, מכיוון שהכסף הוא אמצעי שעל-ידו אדם מקיים את מצוות הצדקה, שהיא מצווה גדולה באופן מיוחד, מכיוון שהנותן היה יכול כמובן להשתמש בכסף לצרכיו האישיים, ולמרות זאת הוא נותן זאת באופן לא-אנוכי לאדם נזקק, ובכך הוא מציל חיים, כפי שחכמינו ז"ל הדגישו (תניא, חלק א', פרק ל"ז).

השייכות המיוחדת של צדקה לעניין הדלקת הנרות לפני שבת ויום-טוב נעוצה בעובדה שכפי שחכמינו ז"ל מסבירים, הדלקת הנרות היא פעולה של תיקון למעשה הרע שנעשה על-ידי האישה הראשונה, ואם כל האנושות, חווה, אשר בחטא של האכילה מהפרי האסור גרמה לכך ש"נר ה', נשמת אדם" (משלי כ,כז) - של אדם הראשון - יכבה (תנחומא, בראשית, יא,א). על-ידי הדלקת הנרות, האם והבת היהודייה מתקנות מעשה זה של כיבוי ה"נר". ולכן, ראוי במיוחד לקשר הדלקת נרות עם צדקה, משום שגם צדקה, כפי שהוזכר למעלה, היא מעשה של הצלת-חיים.

זוהי אפוא, בתמציתיות, אחת המשמעויות של המטבע או שטר הדולר שמתלווה ל"מבצע הדלקת הנרות", ואשר מיועד לצדקה, או, אם מישהו רוצה לשמור אותו מטבע או שטר של דולר מסויים בתור מזכרת, ניתן להחליף אותו בסכום זהה שיינתן לצדקה. כל זה מיועד לעורר תשומת לב ולהדגיש את החשיבות של הדלקת הנרות, הן עבור האדם שמדליק אותם והן עבור כל הבית היהודי.

ייתן השם יתברך שתקיימי מצווה גדולה זאת בשמחה ובהשראה. ומכיוון שהעיקרון הגדול של תורתנו הוא "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,יח) בוודאי תשתמשי בהשפעה הטובה שלך על חברות ושכנות כדי לוודא שגם הן מקיימות מצווה גדולה זאת באופן דומה.

בברכה, חי"ק

נ"ב: בקשר לאמור למעלה, ברצוני להדגיש נקודה חשובה מאוד, והיא, שככל שמטבע או שטר דולר זה הוא חשוב, זה עדיין מוקצה, וכמו כל כסף אחר, אסור לנגוע בו בשבת.

לתוספת ברכה מה' יתברך

להלן מכתב חתום על-ידי המזכיר ("בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א") - כ"ו בניסן ה' תשכ"ט (איגרות-קודש, כרך כד, עמ' קכב-ג):

כבוד מר משה בן נחום שי'

מרכז הוועידה למען השבת, ת.ד. 9 תל אביב

שלום וברכה!

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א הננו לאשר קבלת מכתבו בקשר לוועידה הארצית השנייה למען השבת העתידה להתקיים בימי כ"ג-כ"ד אייר הבע"ל.

ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א שלוחה למארגנים ולכל המשתתפים אשר חפץ ה' בידם יצליח לחזק שמירת השבת, שהוא הכרחי וחיוני בכל מקום וביתר שאת וביתר עוז בארצנו הקדושה, אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

ובוודאי למותר להאריך בגודל חשיבות שמירת שבת ששקולה כנגד כל המצוות, כמאמר חכמינו ז"ל. ורואים גם במוחש אשר גדול כוחה של שבת קודש להמשיך מקדושתה בחיי איש ואשה הישראליים במשך ימות החול שלאחריה והיה גם חול זה לקודש.

ואם האמור בתוקפו המלא בכל התקופות, על-אחת-כמה-וכמה בימינו אלה אשר כל בני ישראל בכל מקום שהם  זקוקים לתוספת ברכה מה' יתברך שומר ישראל, שהרי סגולה מיוחדת למצוות שבת, וכפירוש חכמינו ז"ל שבת שמשבית מזיקין מן העולם, ואף שנאמר זה בנוגע ליום השבת הכללי בביאת משיח צדקנו, אבל מובן מזה גם-כן שמעין ודוגמה לזה הוא בכל שבת ושבת.

ומכאן תשובה גם-כן לאותם הטועים, או על-כל-פנים מטעים אחרים, לומר אשר שמירת שבת הוא אך ורק עניין פרטי של כל אחד ואחת ואין להתערב להשתדל ולהתעסק בזה וכולי. וכידוע הדוגמה בנוגע לכל עניין של תורה ומצוות, שהמעשה בלתי רצוי של איש ואשה היהודים, אף כי בחייהם הפרטיים - הרי זה בדוגמת אנשים רבים השטים בספינה המטולטלת בים של מים זדונים והים הולך וגועש, שכל הנוקב חור בתאו ובד' אמות 'שלו' בהספינה מסכן את הרבים, והנמשל מובן.

ויהי-רצון אשר בקרוב ממש נראה ונזכה, בסגנון חכמינו ז"ל, אשר ישמרו שבת כהלכתה ומיד הם נגאלים.

בכבוד ובברכה.

גנרטור בכפר-חב"ד

לפנינו מכתב הרה"ח הרב שניאור-זלמן גרליק, רבו הראשון של כפר-חב"ד, על-דבר החלטת התושבים להימנע משימוש בחשמל בשבת, ולזרז את התקנת הגנרטור בכפר. מהמכתב נראה כי היו תושבים שלא עמדו על גודל חשיבות הדבר ורק לאחר ש"התקבל מכתב מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א שברור הדבר שמאוד לא נוח לו השימוש בחשמל בשבת-קודש", התקבלה ההכרעה.

צילום מכתב הרב שניאור-זלמן גרליק – במהדורה המודפסת