עבודתו של יהודי שהוא בבחינת 'זבולון' איננה להיות מונח בכל ישותו ב'עסק', אלא לפעול בירור בעולם * הנר השלישי של חנוכה, ששייך לנשיא שבט זבולון, מעניק עידוד ליהודים שעבודתם היא בקו 'זבולון', וגם הוראה ליהודים השייכים ל'יששכר', שבזמן זה צריכה להיות אצלם הדגשה מיוחדת על עבודת 'עובדין טבין' * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. [...] נוסף על ההוראה הכללית הקשורה עם שבת חנוכה, ישנה הוראה נוספת הנלמדת מהיום הפרטי שבו חל שבת חנוכה בשנה זו – יום שלישי דחנוכה:
הענין המיוחד דיום שלישי דחנוכה – מובן, מקריאת התורה דימי חנוכה, והרי הקריאה דיום השלישי היא – "ביום השלישי נשיא לבני זבולון אליאב בן חלון".
והנה, ענינו המיוחד של זבולון [בפרט בבואו לאחרי ישכר, הנשיא דיום השני] הוא – "זכולון בצאתך". כלומר : ישכר ענינו – לימוד התורה, "ישכר באוהליך", מארי תורה, וזבולון ענינו – מארי עובדין טבין, "זבולון בצאתך", יציאה לעסוק בעניני העולם, החל מקיום המצוות בדברים גשמיים, עד להתעסקות בעניני העולם כפשוטם – "פרקמטיא".
ובהקדמה לשניהם – "המקריב כיום הראשון גו' נחשון בן עמינדב למטה יהודה":
ענינו של נחשון בן עמינדב הוא – מסירת נפש, כמסופר במדרז"ל שקפץ לים כו'. וזוהי ההקדמה לכללות ענין העבודה, הן לימוד התורה והן קיום המצוות, ע"ד הענין ד"ברכו בתורה תחילה".
כלומר: התחלת העבודה היא – תנועת הביטול ומס"נ, שענינו מסירת הרצון להקב"ה, ללא כל נפק"מ מה הם פרטי העבודה הנדרשת ממנו, ובלשון הידוע: אילו נצטווינו לחטוב עצים. ולאחרי הקדמה זו – באים פרטי עניני העבודה, לכל לראש – לימוד התורה (ישכר), ואח"כ – קיום המצוות, כולל – התעסקות בעניני העולם, "הנהג בהם מנהג דרך ארץ" (זבולון).
עפ"ז מובן הקשר עם כללות הענין דחנוכה:
הנקודה המיוחדת דחנוכה היא – להאיר על פתח ביתו מבחוץ דוקא. ובזה מתבטא החילוק שבין חנוכה לפורים, שאף שבשניהם ישנו הענין ד"פירסומי ניסא" – הרי הפירסום דפורים הוא ע"י קריאת המגילה "ברוב עם הדרת מלך" בבית הכנסת [ע"ד כללות הענין דפורים – "קיימו מה שקיבלו כבר", מתן תורה (שבת פח, א)], ואילו הפירסום דחנוכה הוא – "על פתח ביתו מבחוץ" דוקא.
וזהו ע"ד ובדוגמת כללות ענינו של זבולון – "זבולון בצאתך", יציאה לחוץ ("רשות הרבים") דוקא, כדי לעסוק בבירור עניני העולם.
ועפ"ז מובן שביום השלישי דחנוכה, "נשיא לבני זבולון", ישנה הדגשה יתירה בנוגע לכללות העבודה דפעולה והתעסקות עם ה"חוץ" דוקא, שזהו התוכן הכללי דעניני חנוכה.
ויש להוסיף בזה – שע"פ האמור לעיל (ס"י) שהדלקת נר חנוכה היא כנגד "ימים היוצאין", היינו, שביום השלישי מדליקים בפועל גם כנגד יום שני ויום ראשון, נמצא, שע"י העבודה דזבולון (ביום השלישי) מוסיפים אור גם בעניני העבודה דישכר ויהודה (יום שני ויום ראשון).
ב. מובן ופשוט שכאשר מדברים אודות העילוי שבעבודת זבולון, הרי הכוונה בזה היא – ליהודי שעוסק בעניני מסחר בלית-ברירה, בידעו שמוכרח לעסוק בזה כדי לפרנס את בני ביתו, לקיים מצות צדקה וכיו"ב, ומכיון שכן, משתדל הוא לנצל כל רגע פנוי ללימוד התורה, בידעו שזוהי מציאותו האמיתית של יהודי.
ישנו מי שמונח לגמרי בכל ישותו בעניני ה"עסק" – כיצד יצליח לסובב ולהערים על כולם, ומאחל לעצמו, שלעתיד לבוא יצליח במסחרו כמה פעמים ככה: אם כיום משתדל להעלים ולסובב את כולם [לאחרי שמסובב ומבלבל לעצמו את הראש...], הרי מכיון ש"שכר מצוה מצוה"... מתאר לעצמו שלעתיד לבוא יצליח לסובב את העולם כולו!
אם כיום מתנהלת הערמומיות שבעניני המסחר באופן של מדידה והגבלה, הרי לעתיד לבוא – יהי' הדבר באופן שלמעלה מכל מדידה והגבלה...
הנה – כאמור – לא לכך היא כוונת הדברים!
יהודי פשוט בדור הקודם, ועוד מקדמת דנא, ידע בפשטות, שהדבר הכי טוב שיכול להתברך בלבבו הוא – שהקב"ה יזכה אותו ב"חתן" שהוא "תלמיד חכם"! ואם יזכה אותו הקב"ה ב"נשמה חדשה" כך שהוא בעצמו יוכל להיות בדרגת "תלמיד חכם" – אין לך אושר גדול יותר מזה! – הוא מצדו הי' מוכן וחפץ לעסוק בלימוד התורה במשך כל היום כולו, אלא שמסיבות שונות [אם מפני העדר הכשרון, או מפני החינוך וכו'] אינו יכול למלא שאיפה זו, ומוכרח להקדיש את רוב שעות היום עבור עניני פרנסה. לעתיד לבוא יקויים היעוד "ועמדו זרים ורעו צאנכם", אכל בזמן הזה – עליו לעסוק בעצמו בעניני הפרנסה.
ולכן, לא זו בלבד שיש לו קביעת עתים לתורה, "כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה", אלא עוד זאת, כאשר יש לו רגע פנוי – ממהר הוא ורץ למלא את שאיפתו לעסוק בלימוד התורה, בידעו שמציאותו האמיתית היא – לימוד התורה.
וכפי שנזכר בהתוועדות שלפנ"ז מאמרו של רשב"י במסכת מנחות (צט, ב): "אפילו לא קרא אדם אלא קריית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש", כלומר, אף שבמשך רוב שעות היום עסוק הוא בעניני המסחר, ואין לו פנאי כי אם לקרוא ק"ש שחרית וערבית, מ"מ, פוסק רשב"י – ש"תורתו אומנתו" – שעי"ז מקיים מ"ש "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה", וטעם הדבר – מכיון שכל מציאותו מונחת אך ורק בלימוד התורה (ק"ש וכיו"ב), וזאת – גם בשעות שבהם עסוק הוא (מפני ההכרח) בעניני המסחר.
יהודי כזה לא יעלה על דעתו ששכרו לעתיד לבוא יהי' – שיצליח להערים ולסובב את כולם בעניני המסחר! הוא יהודי פשוט שבפשוטים שאינו יודע אודות מארז"ל "שכר מצוה מצוה", ובודאי אינו יודע אודות ביאור אדמו"ר הזקן ש"משכרה נדע מהותה" (תניא פל"ט), ולכן אינו עולה על דעתו ששכרו לעתיד לבוא יהי' ב... עניני מסחר (שבהם התעסק בזמן הזה)! – כל התעסקותו בעניני המסחר אינה אלא מפני ההכרח, ומצד פנימיותו – מונח הוא בלימוד התורה באופן ד"לא ימוש גו' יומם ולילה".
הנה ליהודי שנמצא במצב כזה, מסבירים, שישנו עילוי מיוחד בעבודה דזבולון – בירור העולם, ועד שעי"ז נפעל תוספת אור גם בעבודה דישכר ויהודה (כנ"ל סי"ג).
וענין זה מודגש – כאמור – ביום השלישי דחנוכה, כי: נוסף לזה שהנקודה הכללית דחנוכה היא להאיר "על פתח ביתו מבחוץ" דוקא, ישנה הדגשה מיוחדת ביום השלישי דחנוכה – "נשיא לבני זבולון", קרבנו של נשיא זבולון עבור כל שבטו [אף ש"לא גבה משבטו" אלא "משלו הביא" (פרש"י נשא ז, יב)], שענינו – "זבולון בצאתך". יציאה לעסוק בבירור העולם (פרקמטיא).
ולכן: כאשר מגיע יום השלישי דחנוכה – אזי מודגש העילוי שבאופן העבודה דזבולון, והכוונה בזה – הן ענין של עידוד עבור היהודים שעבודתם היא בקו דזבולון (מארי עובדין טבין), והן הוראה ליהודים שעבודתם היא בקו דישכר (מארי תורה) – שבזמן זה צריכה להיות (גם אצלם) הדגשה מיוחדת על העבודה ד"עובדין טבין", כפי שמבאר אדמו"ר הזקן באגה"ק (ס"ה) ש"גם תלמידי חכמים צריכים לעסוק בגמילות חסדים, כמארז"ל שאפילו תורה אין לו".
ג. וזוהי כללות ההוראה דימי חנוכה, המודגשת ביותר ביום השלישי דחנוכה, "נשיא לבני זבולון" – בירור העולם, להאיר על פתח ביתו מבחוץ דוקא, ועד שמהפכים את מציאותם של ה"תרמודאי" המסתובכים ברה"ר, ויתירה מזו: מהפכים את כללות המציאות דרה"ר עצמה, "טורי דפרודא", כנ"ל בארוכה.
ועד שעי"ז מהפכים את כללות ענין הגלות לגאולה – כמבואר בלקו"ת (בהעלותך לה, ג) בפירוש הפסוק "וגולה על ראשה" שבהפטרת שבת חנוכה, ש"גולה" הוא "לשון גאולה", בתוספת אל"ף, דקאי על גילוי והמשכת "אלופו של עולם" – עי"ז שמאירים את העולם ב"נר מצוה ותורה אור" (נר חנוכה), ואז "נעשה מבחי' גולה בחי' גאולה".
ומהבקשה שמבקשים בכל התפלות דימי החול: "כי לישועתך קוינו בל היום", ובכל התפלות כולם, כולל בשבתות וימים טובים: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" – זוכים בקרוב ממש לקיום הדבר בפועל ממש,
ואז יקויים גם הענין ד"ויגש אליו יהודה" – כנ"ל (סי"ב) שענין זה יהי' לעתיד לבוא,
בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בעגלא דידן.
(משיחת שבת פרשת מקץ – מברכים החודש טבת, שבת חנוכה, ה'תשד"מ.
תורת מנחם תשד"מ, כרך ב', עמ' 696) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
