גילוי חב"ד שבנפש
[..] לפני שנהג הרב המגיד להתחיל הלימוד או הסיפור, היה הרב המגיד קורא בקול תחנה ובקשה: א-ל הוי' ויאר לנו. ובסוף הלימוד או הסיפור בגמר שעת הלימוד, נהג הרב המגיד לומר: יהי רצון שיאיר ויתגלה אור חיה יחידה בחב"ד שבנפש בגילוי ובהצלחה.
מורנו הבעש"ט והרב המגיד היה דרכם בקדש, שספירת העומר נהג כל אחד מהם בזמן נשיאותו, לספור כעובר לפני התיבה בבית הכנסת. כאשר הרב המגיד ספר ספירת העומר במנין לפני העמוד בתפלת ערבית, ליל התקדש הוד שבהוד, הרגיש רבנו הזקן את גילוי חב"ד שבנפשו. ומאז ראה רבנו הזקן במוחש את קיום תפלת וברכת המגיד – א-ל הוי' ויאר לנו; ותפלתו וברכתו של הרב המגיד שאצלו – רבנו הזקן – מאיר חב"ד שבנפשו בהתגלות בהצלחה מופלגה בזמן במחשבה וכן בכתיבה בסגנון קצר המחזיק את המרובה.
(ספר השיחות תש"ו עמ' 19-20, תרגום מאידיש)
גילוי העצמות בתיקון המדות דוקא
שבועות הוא זמן מתן תורה והזמן של קבלת התורה. מתן תורה הוא על ידי הכנה של ספירת העומר, שמצותה היא למימני יומי ולמימני שבועי. הפירוש הפנימי בזה הוא, שמצות ספירת העומר להבהיר את עניין ירידת הנשמה, שמשביעין אותו תהי צדיק, ופירוש שובע הוא מה שנותנים מלמעלה לכל אחד כוחות לתיקון המדות, שזהו [דוקא] ספירת העומר ועל ידי זה – לא על ידי המוחין – מגיעים לגילוי העצמות במתן-תורה.
(ספר השיחות תש"ח עמ' 234, תרגום מאידיש)
בנים זכרים חסידים
ידוע שאדמו"ר האמצעי היה נוהג בל"ג בעומר לצאת לשדה, והיו רואים אז הרבה מופתים בנוגע לנשים עקרות שעל ידי ברכתו נפקדו בבנים זכרים חסידים.
[בשאר זמנים שהיו באים אליו לבקש ברכה על ילדים, היה נוהג לשלוח לאחיו ר' חיים אברהם, ור' חיים אברהם היה לובש הכובע (או ה"שטריימל") וכו', מה שאין כן בל"ג בעומר, בצאתו לשדה, היה בעצמו מקבל הבקשות ומברך בבנים זכרים חסידים].
(תורת מנחם כרך א עמ' 60)
בשליחות הרבי – כל יום הוא חיוב לעצמו
בנוגע למילוי השליחות של הרבי – יש לימוד והוראה מכללות עניין ספירת העומר:
ספירת העומר – אין לה תשלומין, שאם שכח ולא ספר כל היום, אינו יכול לספור למחרתו בברכה. מה שאין כן חג השבועות – יש לו תשלומין כל שבעה, שאם לא הקריב הקרבנות בחג השבועות, יכול להקריבם בימי התשלומין.
וטעם החילוק בפשטות – כי, חיוב הקרבנות בחג השבועות אינו על שבעה ימים, אלא על יום אחד בלבד, ואם לא הקריבו ביום זה, יכולים להשלים בימי התשלומין, שמצד עצמם אין בהם חיוב, כי אם בתור תשלומין, מה שאין כן בספירת העומר שהחיוב הוא על כל מ"ט הימים, לא שייך שיום פלוני יהיה תשלומין ליום שלפניו, כיון שיום זה מצד עצמו חייב בספירת העומר.
ועל-דרך מצות תלמוד תורה שלא שייך בה תשלומין – מכיון שחיוב תלמוד תורה הוא בכל יום ובכל רגע, הרי לימודו הוא מצד החיוב שביום זה וברגע זה (ודיו שיפקיע את עצמו), ולא בתור תשלומין על היום והרגע שלפני כן.
מחר יהיה אחרת לגמרי...
ומזה מובן גם שאין תשלומין לעבודה הרוחנית של ספירת העומר, בירור המדות, שאינו יכול להשלים חסרון העבודה ביום זה על ידי שלימות עבודתו מחר – כי סדר העבודה הוא באופן שמיום ליום צריך להיות הוספה בעילוי אחר עילוי, וכפתגם החסיד ר' גרשון דוב שהיה רגיל לומר בכל לילה: "מאָרגן דאַרף מען אויפשטיין גאָר אַן אַנדערער" (מחר צריכים לקום אחרת לגמרי), וכיון שאילו היה עובד עבודתו ביום זה היתה עבודתו מחר באופן נעלה יותר, אינו יכול להשלים חסרון העלייה שהיתה יכולה להיות אצלו על ידי עבודתו ביום זה.
וכך גם בנוגע לשליחות של הרבי – שמילוי שליחות זו הוא חוב המוטל על כל אחד ואחד בכל הזמנים, וכשמחסיר יום אחד ממילוי החוב אינו יכול להשלים חוב זה בזמן אחר, שמצד עצמו יש בו החוב של מילוי השליחות.
(תורת מנחם כרך א, עמ' 64-65) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
