חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:12 זריחה: 6:13 כ"ה באב התשע"ט, 26/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

איפה החידוש בשחרור העבדים
שולחן שבת

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1635 - כל המדורים ברצף
כש'הארץ' ערג לבית המקדש
יש חדש
איפה החידוש בשחרור העבדים
מכירת קרקע
מידת האמת
לקבור את השקר
מטילי האבנים
ירושלים הגדולה
מצמרר: אותם שמות, אותם תאריכים
והחזקת בו

התורה מצווה שבשנת היובל יחזרו הקרקעות לבעליהן הראשונים וכל העבדים ישוחררו. שחרור העבדים נאמר בפסוק (כה,י): "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה". רש"י מפרש: "לעבדים, בין נרצע בין שלא כלו לו שש שנים משנמכר".

רש"י מבקש לומר שבשנת היובל משתחררים כל העבדים – הן העבדים שבתום שש שנות עבדות הביעו את רצונם להישאר עבדים, וכביטוי לכך נרצעה אוזנם, הן העבדים שנמכרו לשש שנים ועדיין לא תמו שש השנים האלה.

עבדות מבחירה

סדר הדברים ברש"י מעורר שאלה: מדוע הקדים עבד נרצע לעבד שלא כלו לו שש שנים? הלוא הסדר הראוי הוא שהולכים מן הקל אל הכבד: קודם יש לציין את שחרור העבד שעדיין לא מלאה תקופת עבדותו, ואחר-כך להוסיף שאפילו עבד נרצע, שמצבו נחות משל עבד רגיל, שכן עבדותו היא מבחירה ולא מאילוץ, ישוחרר.

גם סדר הדברים במציאות נוטה להקדמת עבד שעדיין לא תמו שש שנות עבדותו לעבד נרצע, שהרי תחילה באות שש שנות העבדות ורק לאחר מכן יכול העבד להביע את רצונו להישאר עבד, ואז הוא נרצע. אם כן, העבד שבתוך שש שנות העבדות צריך להיות קודם לעבד הנרצע.

מי רוצה דרור

גם הביטוי "וקראתם דרור" מתאים יותר לעבד שבתוך תקופת שש השנים ולא לעבד נרצע. דרור היא ציפור חופש, כלשון הפסוק בתהילים (פד,ד): "גם ציפור מצאה בית, ודרור קן לה". אומרת הגמרא (שבת קו,ב) שציפור זו "אינה מקבלת מרות, שדָרָה בבית כבשדה".

עבד נרצע, שהעדיף את העבדות מהחופש, איננו מייצג דרור. להפך, הלוא הוא עצמו מצהיר: "לא אצא חופשי". לעומתו, עבד שטרם מלאו שנות עבדותו אינו חפץ בעבדות, אלא אולץ להימכר לעבד, והוא אכן חפץ ב'דרור'. אם כן, גם מבחינת המונח 'דרור' היה ראוי להקדים את העבד שבתוך שש שנות העבדות, המבקש את הדרור והחופש.

איפה הצדק

הביאור הוא: דיני התורה מיוסדים על אדני הצדק והיושר. כאשר לומדים את המצווה לשחרר עבדים בהגיע שנת היובל, מתעוררת תמיהה: היכן הצדק כאן?! הלוא האדון שילם תמורת העבד, ומדוע עליו לשחררו?!

אלא שזה החידוש שבמצווה זו, שעל אף כל השיקולים האחרים, בשנת היובל יש לשחרר את העבדים. ואכן, רש"י הולך מן הקל אל הכבד: תחילה הוא מציין את העבד הנרצע, שבעבודתו בשש השנים הראשונות כבר החזיר את מלוא הכסף ששולם תמורתו, ולאחר מכן ביקש מרצונו להישאר עבד. על כן שחרורו בשנת היובל אינו בגדר חידוש גדול. לאחר מכן, אחרי הקל, מגיעים אל הכבד ואל החידוש הגדול יותר, שגם עבד שעדיין לא חלפו שש שנים מאז נמכר –  יש לשחררו, כי זו מצוות היובל.

(תורת מנחם תשמ"ג, כרך ג, עמ' 1459)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)