בזמן הגאולה נחגוג עוד חגים ומועדים, נוסף על אלה הנחוגים בימינו. כל התעניות שנקבעו לזכר החורבן והגלות ייהפכו לחגים ומועדים, כדבר הנביא (זכריה ח,יט) : "כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים". הרמב"ם מביא את הדברים כהלכה פסוקה (סוף הלכות תעניות): "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח; ולא עוד, אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה".
אפשר להבין שעם בוא המשיח וביטול הגלות לא יהיה עוד צורך להזכיר את החורבן, וממילא יתבטלו הצומות הקשורים בו. אבל מה הטעם שייהפכו לימי ששון ושמחה ולמועדים טובים? איזו סיבה תהיה לנו לשמוח ולחגוג בימים האלה, שבהם נחרב בית המקדש ועם ישראל הוגלה מארצו?!
התנתקות לצורך ההתגלות
כאן בא לידי ביטוי עומק מהותם של הגלות והחורבן. בפנימיותם טמון בהם טוב גדול ונאצל. אילו הגלות לא הייתה אלא עונש הכרחי, לא היה מקום להפוך את ימי החורבן לחגים ולמועדים, אלא לכל היותר להפסיק את הצער והאבל כאשר העונש מגיע אל קיצו. ואולם בגלות ובחורבן יש תכלית עמוקה הרבה יותר – יש בהם טוב כמוס ונעלם, שיתגלה רק בבוא הגאולה. מפני הטוב הזה ייהפכו ימי החורבן עצמם לימים טובים.
בתורת החסידות מובא על כך משל מרב היושב ומלמד את תלמידו, ופתאום עולה במחשבתו רעיון חדש, שמאפשר הבנה מעמיקה לאין ערוך של הסוגיה. באותו רגע מפסיק הרב את הלימוד עם התלמיד ושוקע בעצמו. הוא מתעמק ברעיון החדש, מתרכז בו לגמרי, ומתעלם לגמרי מהתלמיד. זה מרגיש נטוש וזנוח. לגביו יש כעת 'חורבן'. ואולם כאשר יסיים הרב להתבונן ברעיון החדש וישלים את המחשבה עליו, הוא יחזור אל התלמיד וילַמד אותו את החוכמה החדשה והמופלאה הזאת. או-אז יבין התלמיד שלמעשה הרב לא נטש אותו, אלא להפך, מרוב אהבתו אליו נאלץ לעוזבו לזמן מה, כדי לבנות את הרעיון החדש, שיאפשר לתלמיד להשיג רמת הבנה עליונה יותר.
משל זה ממחיש כיצד דבר שנראֶה רע וכואב יכול להתגלות כמקור של אושר ושמחה עצומה. באותו זמן שהרב עוזב את התלמיד, התלמיד מרגיש כי קרה לו דבר רע וכואב, אך כאשר הרב חוזר אליו ביתר שאת ומלמדו את החוכמה החדשה שהתעמק בה בשעה שהתנתק מתלמידו, כי-אז חש התלמיד שמחה על שהרב עזב אותו והשיג בעבורו את החוכמה המופלאה הזאת.
נודה על החורבן
גם הגלות והחורבן נושאים בתוכם טוב נפלא. במבט חיצוני הם עונש על חטאי ישראל, אך בעומק הדברים הגלות היא שלב מעבר לקראת הגאולה. דווקא על-ידי הגלות והחורבן עם ישראל יכול לזכות להתגלות האלוקית המופלאה שתהיה בזמן הגאולה, ואז יתברר בעצם שהיה כדאי לעבור את הגלות והחורבן כדי לזכות לאור נפלא זה.
כיום הגלות היא דבר רע ומר, ואנו חייבים לבקש מהקב"ה כי יוציאנו ממנה. יתרה מזו, אסור לנו כיום לחשוב שטוב להישאר עוד רגע בגלות כדי שעל-ידי כך נזכה ליותר שפע בזמן הגאולה. לכן אנו מתאבלים בימים המציינים את הגלות.
ואולם בזמן הגאולה, כשיתגלה לעין כול מה נוצר ונתהווה על-ידי תקופת הגלות, יקוים הפסוק (ישעיה יב,א): "וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא, אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" – אז נודה לה' על עצם החורבן והגלות, מכיוון שאז נראה את הטוב שהיה טמון בהם. לכן בבוא הגאולה ייהפכו הצומות עצמם לימי ששון ושמחה ולמועדים טובים. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
