הטלטלה בכתפו קטעה את שנתו. "קום!", שמע קול לוחש באוזנו. הוא הסיט את השמיכה אל מעל ראשו, כמבקש לסלק חלום מציק. אך הקול לא הִרפה: "קום! הרבי קורא לך!".
הוא פקח עין אחת. עווית כעס עלתה על פניו כשזיהה את האיש הטורד את מנוחתו. זה היה החסיד שאותו הוביל לליז'נסק. ארוכה ומייגעת הייתה הדרך בעבורו, העגלון. אחרי שעות של ישיבה על דרגש העץ הנוקשה זכה סוף-סוף בתנומה הגואלת. מה רוצה ממנו האיש באמצע הלילה?
"רבי אלימלך דורש לראותך!", אמר לו החסיד.
"עכשיו?! באמצע הלילה?!", מלמל הישֵן בזעף. הוא הפך את פניו לעבר הקיר והמשיך בשנתו.
הסיפור החל בתחילת הערב. בני ביתו של רבי אלימלך ראו שהצדיק חסר מנוחה. הוא פִשפש במגירות הבית כמחפש דבר מה, סרק את הארונות ובדק בסדקים.
עד מהרה הבהיר הצדיק את פשר מעשיו: "אני חש שמצוי ברשותי כסף שצריך להינתן לצדקה, ואולם אינני מוצא בבית פרוטה", אמר. הצדיק פנה בבקשה: "צאו אל האכסניות ובִדקו אם בא לעיירה חסיד ובאמתחתו כסף בעבורי".
השערתו של הרבי התאמתה. המשמשים פגשו את ר' לייביש שידלובצר, שבא ממרחקים לחלות את פני רבו. באמתחתו היו פתקי בקשה רבים ממכריו, ואליהם צורפו סכומי כסף לפדיון נפש. לליז'נסק בא ברדת הלילה, וסר לאכסניה לנוח.
ר' לייביש המופתע והנרגש מיהר אחרי המשמשים ונכנס אל הקודש פנימה. הרבי קידמו בברכת 'שלום עליכם' לבבית וקיבל מידיו את פתקי הבקשות והפדיונות. בטרם שילחו לדרכו ביקש: "אמור לעגלון היהודי שהביאך לכאן כי יבוא אליי מייד".
החסיד יצא משתומם ונבוך. הוא שיער כי תגובתו של העגלון תהיה נזעמת. העגלון היה יהודי פורק עול, שחי חיים מגושמים. ודאי יכעס מאוד, ואולי אף יכה אותו. עם זה, כחסיד נאמן התגבר ר' לייביש על אי-הנעימות, ועם שובו לאכסניה החל בניסיונותיו להקיצו משנתו.
אחרי ניסיונות ממושכים הצליח סוף-סוף להבקיע את קורי השינה של העגלון ולהעביר לו את המסר. "מה לי ולרבך?!", התרגז הלה, "ודאי יש כאן טעות. מן הסתם התכוון למישהו אחר".
ואולם ההודעה בשמו של רבי אלימלך הוסיפה לנקר במוחו. הוא עצם את עיניו, אך השינה הייתה ממנו והלאה. בתסכול התיישב על מיטתו. הוא חש כי כוח נסתר וטמיר השתלט עליו.
"דווקא עכשיו?", רטן במרירות והעיף את מבטו אל החלון. "עכשיו? כשהקור חודר לעצמות, הגשם מכה בעוז, ואין נפש חיה בחוץ! למה אין הוא מסוגל לחכות לבוקר?".
ר' לייביש עקב בשתיקה אחר הטלטלה האוחזת בעגלון. אט-אט קם האיש והתלבש, נעל את מגפיו, התעטף במעילו, ובצעדים כושלים יצא אל הלילה הקר. רוח מקפיאה הִכתה על פניו וצִמררה את גופו. כמעט חזר על עקבותיו, אך הכוח הטמיר משך אותו לדשדש באיטיות בשלוליות שמילאו את הרחובות בואכה ביתו של הרבי.
"תוכל למצוא את הבית בנקל", זכר את הנחייתו של ר' לייביש. "זה הבית היחיד שדולק בו אור בשעה זו". דקות ארוכות השתרך העגלון בדרכו, כשכל גופו מתגעגע למיטה שנטש בעקבות הצו התמוה של רבי שאינו מכיר כלל.
כשנפתחה הדלת מצא את עצמו מול רבי אלימלך. עיניו הנוקבות של הרבי פלחו את כיליותיו. בטרם הספיק לפצות פה הרעים עליו הרבי בקולו: "התוודה על חטאיך הרבים!".
פיו של העגלון נפער בתדהמה. "לא חטאתי", גמגם במבוכה.
"לא חטאת?!", חזר הצדיק על דבריו. ואז הנחית עליו מהלומה אחר מהלומה: "ומהו החטא הזה והזה? והחטא ההוא? והחטא שחטאת במשך שלוש-עשרה שנים?". הצדיק פירט את מעשיו של האיש, ופני העגלון הלבינו כסיד. כעבור כמה רגעים קרס תחתיו מתעלף.
כשהתאושש כבר לא היה אותו אדם. רוחו הייתה שבורה, ומעיניו זלגו דמעות. "רבי", בכה בהכנעה, "ודאי אין שום דרך תשובה שתועיל לנפשי החוטאת".
עיניו של הרבי היו עכשיו טובות ומלאות חמלה. "אורה לך תיקון שיכפר על מעשיך", אמר ברוך. "שערי תשובה מעולם לא ננעלו. הקב"ה מלא רחמים ומקבל את השבים בזרועות פתוחות".
האיש חזר לביתו, נטש את מלאכת העגלונות, השתכן בבית המדרש והתמסר לעבודת ה'. יומם ולילה עסק בתפילה ובלימוד, מונע שינה מעיניו וכמעט שאינו מכניס דבר מאכל לפיו. בהוראת הצדיק נמנע מלבקש את עזרת הבריות, וחי חיי דוחק ועוני.
כך חלפו עליו שלוש שנים. כאשר שב לליז'נסק קשה היה להכיר בו את אותו עגלון גס ועז-פנים. עכשיו עמד כאן יהודי עובד ה', שיראת שמים נסוכה על פניו, וכל הליכותיו קודש וטהרה.
הצדיק קידמו בלבביות ובמאור פנים. "סר עוונך", בישר לו בשמחה.
מאותו יום נהפך העגלון לאחד מחסידיו הנאמנים של רבי אלימלך.
(על-פי 'בעלי תשובה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
