שאלה: האם יכול אדם לענות 'אמן' על ברכה שבירך בעצמו?

תשובה: אמרו חז"ל: "כל העונה 'אמן' אחר ברכותיו – הרי זה מגונה", חוץ מעניית 'אמן' אחרי 'בונה ברחמיו ירושלים' שבברכת המזון.

טעמו של דבר מובן, כי עניית 'אמן' מאמתת ומאשרת את הברכה, ולכן אמרו חז"ל "גדול העונה אמן יותר מן המברך", כי העונה מאמת את הברכה. על-כן אין האדם יכול 'לאשר' את אמיתת ברכתו-שלו. אך אם אדם סיים עניין שלם, יש מקום לאימות כ'חתימה', וכפי שמופיע גם בסוף כמה מחלקי ומזמורי ספר תהילים.

לדעה אחת, ברכת  'בונה ירושלים' הובאה לדוגמה בלבד, והכוונה שבכל סיום סדרה של שתי ברכות או יותר, כגון סיום 'ישתבח' (המתקשרת ל'ברוך שאמר'), או ברכת 'יהללוך' שהיא ברכה אחרונה על ההלל, או ברכות קריאת שמע בערבית, או בסיום תפילת ה'עמידה' (שמונה-עשרה), וכן בסיום ברכות ההפטרה, ניתן לענות אמן. וכן מנהג הספרדים.

דעה אחרת סוברת (וכן מנהג האשכנזים וחב"ד) ש'בונה ירושלים' הובאה כמקרה חריג, כי שם תיקנו במיוחד לענות 'אמן', כדי לציין את סיום שלוש הברכות הראשונות בברכת המזון, שהן מן התורה, ולהפריד ביניהן לברכה הרביעית, שהיא מתקנת חכמים. אבל בשאר הברכות, גם אם סיים את הברכה עם החזן לא יענה 'אמן', כי בזה נראה כאילו עונה אחר ברכתו-שלו. רק בברכות שלמנהג הספרדים עונים על ברכת עצמו, יש לסמוך על דעה זו ולענות על ברכת החזן.

אולם עדיין יש מקום לעניית 'אמן' על בקשות ותפילות שונות (כנהוג בהרבה קהילות בברית-מילה, בקידוש לבנה, באמירת תהילים, ב'בריך שמיה' ועוד), כי בזה המתפלל מבקש: "יהי רצון שייאמנו הדברים במהרה".

מקורות: ברכות מה,ב. ירושלמי שם פ"ה ה"ד. רמב"ם הל' ברכות פ"א הט"ז-יח. שו"ע נא,ב-ג (ופרמ"ג). רטו,א ונו"כ. משנ"ב וילקוט יוסף שם, וש"נ. שו"ע אדמו"ר הזקן נא,ג. נד,א. רטו,א.