נושאים נוספים
	אמירת דא"ח עניינה משיחת הנשיא
	על משמעותם של "דברים בטלים"
	פרשת וירא
	מצבו של הזולת צריך לכאוב ליהודי
	הולדת כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע
	הלכות ומנהגי חב"ד

במשך עשר שנים, מהסתלקותו של כ"ק אדמו"ר המהר"ש בשנת תרמ"ג ועד שנת תרמ"ד, מאן אדמו"ר הרש"ב ליטול על עצמו את כתר הנשיאות * האם משיחת נשיא וכוהן בשמן פועלת את הנשיאות, או מבררת בלבד? * משיחת מלך בן מלך נועדה לסלק את המחלוקת * המשיחה בזמן הזה נעשית על-ידי הנשיאות בפועל * ומדוע לא ישב כבר בשנת תרמ"ג במקומו של אביו? * משיחת כ"ק אדמו"ר – לרגל יום הולדת כ"ק אדמו"ר מהרש"ב

א. בהמשך להמדובר לעיל (סעיף י' בספר) אודות העניין דחיבור נגלה דתורה ביחד עם פנימיות התורה (שזהו חידושו של בעל יום ההולדת) – יתבאר עתה עניין בנגלה דתורה, בקשר להמזוכר לעיל (סעיף א' בספר) ששנה זו היא שנת המאה להתחלת הנשיאות דכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע [כי שנת ה-קכ"ג היא – ליום הולדתו, ושנת המאה היא – להתחלת נשיאותו] לאחרי הסתלקותו של אביו כ"ק אדמו"ר מהר"ש – "וזרח השמש ובא השמש" – בשנת תרמ"ג.

והנה, בנוגע לזמן התחלת הנשיאות בשנת תרמ"ג – ישנו עניין הדורש ביאור:

במבוא לקונטרס "חנוך לנער" (הצוואה הראשונה דבעל יום ההולדת) הובאו ראשי פרקים מתולדות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, שנכתבו על-ידי בנו כ"ק מו"ח אדמו"ר. ושם¹: "תרנ"ד. התחל מערבית ליל ר"ה תרנ"ד קבע מקום תפילתו בבית-הכנסת במקום שהתפלל כ"ק אביו אדמו"ר מהר"ש – עד אז התפלל במקומו המיוחד לו בבית-הכנסת עוד בחיי אביו".

ועל-פי-זה נמצא (לכאורה) שהתחלת הנשיאות הייתה בשנת תרנ"ד (כי רק בשנת תרנ"ד קבע מקום תפילתו "במקום שהתפלל כ"ק אביו אדמו"ר מהר"ש", כלומר, שהוא ה"ממלא מקום" דכ"ק אביו) – ולא בשנת תרמ"ג?

ומאחר שזוהי שאלה בעניין הכי עיקרי, עניין הנוגע למעשה בפועל וכו' וכו' – הרי פשוט שלכל לראש צריכים לחפש זאת בהלכה – בהלכות מלכים (כי ה"נשיא" דנדון-דידן הוא "מלך" שסימנו וגדרו – על-פי מה-שכתוב במשנה²: "איזהו נשיא זה מלך... שאין על גביו אלא ה' אלקיו", ולא – להבדיל – בשר ודם המבטיח לו שכסף וזהב ירבה לו, כבוד, וחמישים איש רצים לפניו וכו', כפי שעשה אדוניהו³).

והנה, הלכות מלכים לא הובאו ב"שולחן ערוך" (לא בשולחן-ערוך הבית-יוסף, ולא בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן), כי אם בספר "יד החזקה" להרמב"ם (שעניינו "הלכות הלכות"), בסיום וחותם שלו – "הלכות מלכים (ומלחמותיהם)". ולכן, צריכים לחפש זאת בהלכות מלכים להרמב"ם.

ב. בהלכות מלכים⁴ כותב הרמב"ם: "כשמעמידים המלך מושחין אותו בשמן המשחה" [מלכי בית דוד – בשמן המשחה, מה-שאין-כן מלכי ישראל – בשמן אפרסמון⁵]. ובסיום הפרק⁶: "ואין מושחין מלך בן מלך, אלא אם כן הייתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת, לפיכך משחו שלמה מפני אדוני', ויואש מפני עתלי', ומשחו יהואחז מפני יהויקים אחיו".

ומובן, שמה ש"אין מושחין מלך בן מלך" (כאשר אין עניין של מחלוקת כו') אין זה חסרון חס-ושלום במלכותו, כלומר שחסר במלכותו איזה עניין הנפעל על-ידי משיחה – כי בהיותו "מלך בן מלך" אינו זקוק לעניין של משיחה, לפי שמשיחתו של אביו פועלת גם בנוגע אליו. וכמו שכתב הרמב"ם⁷ "ומאחר שמושחין את המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם", היינו, שמשיחת המלך (הראשון) מועילה "לו ולבניו עד עולם", כאילו שהם עצמם נמשחו, כי "המלכות ירושה כו'", ועל-דרך שמשיחת המלך (הראשון) היא בהתחלת מלכותו לבד, והיא "פעולה נמשכת" על משך כל ימי חייו – כמו כן הרי זה ביחס "לבניו עד עולם". ויומתק על-פי המדובר כמה פעמים שהיורש הוא במקום המוריש ממש.

אמנם, כל זה הוא רק כאשר אין שום ערעור (וכיוצא בזה) על מלכותו. מה-שאין-כן כאשר "הייתה שם מחלוקת או מלחמה" – אזי אין מספיק משיחת אביו, אלא צריך משיחה בעצמו.

ג. והנה, בנוגע למשיחת המלך כאשר "הייתה שם מחלוקת כו'" – יש לחקור מהו הגדר דמשיחה זו: האם משיחה זו פועלת את עניין המלוכה, או שהמשיחה מבררת ומגלה שהוא מלך עוד מקודם לכן, בהיותו יורשו של אביו המלך.

ונפקא-מינה בנוגע לעניין של הלכה בפועל: מלך שחטא מביא קרבן מיוחד (ולא כקרבן הדיוט). ועניין זה תלוי בשעת החטא, כלומר, אם בשעת החטא היה מלך אזי מביא קרבן של מלך, מה-שאין-כן אם חטא קודם שנתמנה למלך, הנה גם אם נודע לו (ומביא הקרבן) לאחרי שנתמנה למלך, מביא קרבן הדיוט⁸. ועל-פי-זה יש נפקא-מינה בנוגע לפועל כאשר חטא לאחרי שמת אביו, קודם המשיחה: אם נאמר שהמשיחה עושה אותו למלך, אזי קרבנו קרבן הדיוט (כי החטא היה קודם שנמשח), ואם נאמר שהמשיחה רק מבררת ומגלה שהוא מלך מקודם לכן, אזי קרבנו קרבן של מלך, כי איגלאי מילתא למפרע שבשעת החטא היה מלך.

ובנוגע לענייננו: כאשר אדמו"ר מוהרש"ב קיבל את הנשיאות, היה אז גם אחיו הגדול ממנו (ובפרט על-פי הידוע שאדמו"ר מוהרש"ב היה מפליא בגדלותו של אחיו כו'), ובאופן כזה – יש צורך בעניין של משיחה, למרות היותו "מלך בן מלך".

ועל-פי-זה – אם נאמר שהמשיחה פועלת את עניין המלכות, יש מקום לומר שהתחלת הנשיאות הייתה בשנת תרנ"ד, כאשר "קבע מקום תפילתו בבית-הכנסת במקום שהתפלל כ"ק אביו אדמו"ר מהר"ש, שזהו על-דרך ובדוגמת עניין המשיחה, כי המלך "אין יושבין על כסאו"⁹; ואם נאמר שהמשיחה היא רק עניין של בירור – אזי התחלת הנשיאות היא בשנת תרמ"ג, מיד לאחרי הסתלקות כ"ק אביו.

ד. והנה, לכאורה יש להביא הוכחה שהמשיחה פועלת את הדבר – מדברי הרמב"ם בנוגע למשיחת כהן גדול¹⁰:

בהלכות כלי המקדש¹¹ כותב הרמב"ם: "וממנין כהן גדול הוא ראש לכל הכהנים, ומושחין אותו בשמן המשחה, ומלבישין אותו בגדי כהונה גדולה... ואם אין שם שמן המשחה מרבין אותו בבגדי כהונה גדולה בלבד... כיצד מרבין אותו בבגדים, לובש שמונה בגדים ופושטן וחוזר ולובשן למחר, שבעת ימים יום אחר יום... וכשם שרבוי בגדים ז' כך משיחה בשמן שבעה, יום אחר יום. ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל שבעה, או קודם שימשח כל שבעה, עבודתו כשרה, הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחת נעשה כהן גדול לכל דבר".

זאת אומרת: כאשר "נמשח פעם אחת" אזי עבודתו כשרה אף-על-פי שלא נמשח "כל שבעה" – כי על-ידי המשיחה דפעם אחת "נעשה כהן גדול לכל דבר"; אבל קודם שנמשח פעם אחת – אין עבודתו כשרה, לפי שעדיין אינו כהן גדול. ומזה מובן שפעולת המשיחה עושה אותו לכהן גדול, ולכן לא שייך לומר שאיגלאי מילתא למפרע שהוא כהן גדול מקודם לכן (קודם המשיחה), כי רק על-ידי המשיחה נעשה כהן גדול, ולפיכך אם עבד קודם שנמשח (פעם אחת), אין עבודתו כשרה.

ומזה מובן גם בנוגע למשיחת מלך [ובפרט שהרמב"ם שם¹² מביא משיחת שניהם – כהן גדול ומלך – בחדא מחתא, וגם בנוגע לקרבנות¹³ מביאם בחדא מחתא] – שפעולת המשיחה עושה אותו למלך, ולכן הרי זה שייך רק מכאן ולהבא, ולא בנוגע למפרע.

ה. אמנם, כל השקלא-וטריא הנ"ל – אם משיחת המלך פועלת את עניין המלוכה, כמו משיחת כהן-גדול (מכאן ולהבא), או שהיא עניין של בירור בלבד (גם למפרע) – אין לה מקום לשיטת הרמב"ם.

דהנה, אודות הטעם ש"מלך בן מלך" צריך משיחה כאשר "הייתה שם מחלוקת כו'", כותב הרמב"ם¹⁴ שזהו "כדי לסלק המחלוקת", כלומר, שצורך המשיחה אינו כדי לעשותו מלך, שהרי לולי המחלוקת לא היה צריך למשיחה, כי אם בשביל עניין צדדי – "כדי לסלק המחלוקת".

ומזה מובן גם בנוגע לנשיאותו של אדמו"ר מוהרש"ב:

גם אם נאמר שעניין המשיחה היה בשנת תרנ"ד, אף-על-פי-כן, התחלת הנשיאות הייתה בשנת תרמ"ג, מיד לאחר הסתלקות אביו, מכיוון שמשיחת מלך בן מלך אינה כדי לעשותו למלך, כי אם כדי לבטל עניין צדדי, כנ"ל.

ו. מאמר המוסגר: עניין זה – שצורך המשיחה כאשר ישנה מחלוקת הוא בשביל עניין צדדי – כותב הרמב"ם גם בהלכות כלי המקדש¹⁵. אבל שם כותב ב' טעמים בדבר: "כדי לסלק המחלוקת, ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו", מה-שאין-כן בהלכות מלכים¹⁶ כותב רק הטעם "כדי לסלק המחלוקת".

ולכאורה, הרי זה דבר תמוה: בהלכות כלי המקדש מדובר אודות עשיית שמן המשחה, ובדרך אגב מביא כבר את הדין ש"אין מושחין מלך בן מלך", שזהו דין שמקומו העיקרי הוא בהלכות מלכים. ואף-על-פי-כן – בהלכות כלי המקדש מבואר שהמשיחה היא "כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו", ואילו בהלכות מלכים (שזהו המקום העיקרי ששם צריכים לבאר את הדינים הקשורים עם משיחת המלך) מובא רק שהמשיחה היא "כדי לסלק המחלוקת" ולא הובא העניין הנוסף שבזה – "להודיע לכל שזהו מלך לבדו".

ודוחק לתרץ שהרמב"ם סומך על מה שביאר בהלכות כלי המקדש, ולכן אינו חוזר על זה פעם נוספת בהלכות מלכים (כמבואר בכללי הרמב"ם) – כי בנדון דידן חוזר הרמב"ם פעם נוספת על כמה-וכמה פרטים, ואם-כן, היה צריך לכתוב גם פרט זה (המכיל תיבות ספורות בלבד): "להודיע לכל שזהו מלך לבדו", ובפרט שזהו עניין עיקרי ביותר בכללות עניין המלוכה – שהעם ידע ויכיר שהוא המלך, כי לולי זאת לא שייך כללות עניין המלוכה (שהרי לא מספיק מה שהוא בעצמו יודע שהוא מלך).

וכמובן ממה שכתב הרמב"ם¹⁷ "אין מעמידין מלך... לא קצב ולא ספר וכו' לא מפני שהן פסולים אלא הואיל ואומנותן נקלה, העם מזלזלין בהן לעולם", שהגישה והיחס של העם אל המלך היא עניין עיקרי ביותר בכללות עניין המלוכה.

ועל-פי-זה היה הרמב"ם צריך לומר (גם) בהלכות מלכים שהמשיחה היא "להודיע לכל שזהו מלך לבדו". ומאחר שהרמב"ם לא כתב זאת בהלכות מלכים, משמע, שפרט זה נוגע בעיקר בהלכות (כלי המקדש) שמן המשחה, מה-שאין-כן בהלכות מלכים. ואין כאן מקומו.

ז. ויש להוסיף בזה עוד עניין:

אפילו לאותן הדעות שמשיחת המלך היא (לא בשביל עניין צדדי, אלא) כדי לעשותו למלך, כי עצם העובדה שישנה אפשרות לערעור ומחלוקת מוכיחה שחסר אצלו בעניין המלוכה¹⁸, ולכן צריך למשיחה שעל-ידי-זה נפעל עניין המלוכה בשלימות – הרי בנדון-דידן היה כבר עניין דוגמת עניין המשיחה תיכף ומיד בשנת תרמ"ג, כדלקמן.

ובהקדים:

כאשר מדובר אודות משיחת כהן-גדול או מלך ככל גדרי ההלכה שבדבר – אזי בהכרח שתהיה משיחה בפועל (בשמן המשחה או בשמן אפרסמון), ואין אפשרות להחליף ולפעול זאת על-ידי עניינים אחרים (רוחניים או גשמיים). אבל עניין המשיחה בנוגע לנשיאות (דוגמת מלוכה) בזמן הזה – אינה משיחה כפשוטה בשמן, אפילו לא בשמן אפרסמון, והראיה – שלא מצינו זאת לא אצל ריש גלותא בבבל, ולא אצל רבינו הקדוש¹⁹. וצריך עיון גדול בנוגע למלכים ונשיאים בזמן בית שני.

ועניין המשיחה בנוגע לנשיאות בזמן הזה היא – הנהגת הנשיאות בפועל, וקבלתה על-ידי העם.

ועל-דרך ההלכה: "כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך עבודתן מחנכתן²⁰". ו"עבודתן" בנוגע לנשיאות כבנדון-דידן היא – אמירת דא"ח (לא חזרת דא"ח, אלא אמירת דא"ח) ברבים. ואדרבה: בזה מתבטא עיקר עניין הנשיאות, ובלשון הרמב"ם²¹: "להרים דת האמת... להלחם מלחמות ה'... לעשות משפט... ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו" (כולל מלחמת היצר).

ובנוגע לאמירת דא"ח ברבים על-ידי אדמו"ר מוהרש"ב – הרי ידוע²² שהמאמר הראשון שאמר אדמו"ר מהורש"ב ברבים היה – בשנת תרמ"ג, ביום ב' דחג הסוכות, כלומר, בתוך שבעת הימים להסתלקות אביו אדמו"ר מהר"ש בי"ג תשרי (ומובן שעל-ידי היום-טוב דסוכות התבטל העניין הבלתי-רצוי הקשור עם ה"שבעה", אבל בודאי ישנם עניינים למעליותא הקשורים עם שבעת ימים הראשונים כו').

ונוסף לזה: התחלת המאמר הראשון הייתה – "כתר יתנו לך", והרי "כתר" הוא עניין הכי עיקרי בעניין המלוכה²³.

ולהעיר – שגם הזמן דאמירת המאמר (יום ב' דחג-הסוכות) קשור עם עניין המלוכה, כי בחג-הסוכות הייתה חנוכת בית-המקדש על-ידי שלמה המלך.

ועל-פי-זה מובן שהתחלת הנשיאות הייתה כבר בשנת תרמ"ג – שהרי אז כבר נהג נשיאותו בפועל בנוגע לאמירת דא"ח ברבים.

ומה שקביעות מקום התפילה "במקום שהתפלל כ"ק אביו אדמו"ר מהר"ש" הייתה רק בשנת תרנ"ד – אזי יחשוב כל אחד לעצמו מהו התירוץ בזה!

ויש לומר קרוב לוודאי שטעם הדבר היה מפני כבודו של אחיו הגדול כו', ומה גם שכבר היה עיקר עניין הנשיאות על-ידי אמירת דא"ח ברבים – הפצת מעיינותיו חוצה. אבל לאחרי שעברו יותר מעשר שנים – הנה נוסף על מה שאז נסע אחיו כו', לא היה אפשר עוד לדחות את קבלת הנשיאות גם בעניינים שאינם עיקריים כל-כך (כקביעות מקום התפילה וכיוצא-בזה) לזמן מאוחר יותר.

(משיחת שבת פרשת וירא, כ"ף מרחשון תשמ"ג – תורת-מנחם – התוועדויות תשמ"ג, א, עמ' 469)

________________________________

1)    ע' 12.

2)    הוריות י, א.

3)    מלכים-א א, ה.

4)    פרק א' הלכה ז'.

5)    שם הלכה י.

6)    הלכה י"ב.

7)    שם הלכה ז'.

8)    רמב"ם סוף הלכות שגגות.

9)    הלכות מלכים ריש פרק ב'.

10)  להעיר – שהנשיאים דנדון-דידן הם גם כוהנים גדולים (ולא רק מלכים), כי היה עיקר בנשיאותם "בהעלותך את הנרות" – נשמות ישראל, ותפלה בעד כו', ועד לעורר "רחמיך וסולח לעדת ישורון". – ולהעיר ממלכי חשמונאי הכשרים. ונשיא הא' – משה – הי' מלך וכהן גדול.

11)  פרק ד' הלכה י"ב-י"ג.

12)  פרק א' הלכה ז'.

13)  סוף הלכות שגגות.

14)  הלכות מלכים סוף פרק א'.

15)  פרק א' הלכה י"א.

16)  שם.

17)  הלכות מלכים שם הלכה ו'.

18)  ראה רש"י כריתות  ה, ב.

19)  לא אישתמיט בשום מקום לומר שמשחו את רבינו הקדוש (ונשיאים שלפניו). ועוד: באם משחוהו (או כיוצא-בזה) – אין מקום לשאלתו "אני מהו כו'" (הוריות יא, רע"ב).

20)  שבועות טו, א. רמב"ם הל' כלי המקדש פרק א' הלכה י"ב.

21)  הלכות מלכים סוף פרק ד'.

22)  קונטרס חנוך לנער עמ' 11.

23)  ראה אסתר ו, ח: "יביאו לבוש מלכות גו' ואשר ניתן כתר מלכות בראשו", ובפועל – לא ניתן כתר המלכות (שם, יא). וראה רמב"ם הל' מלכים פרק ב' הלכה ה'. ועוד.

סיכום:

מתי החלה נשיאותו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע? האם בשנת תרמ"ג, מיד לאחר הסתלקות אביו כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע, או בשנת תרנ"ד, כאשר החל להתפלל במקומו המיוחד של אביו בבית-הכנסת?

התשובה נמצאת בנגלה דתורה – בהלכות מלכים שבספר משנה-תורה לרמב"ם. שם נכתב, שכאשר ממליכים מלך תחת אביו, אין מושחים אותו בשמן המשחה, אלא אם כן הייתה מחלוקת סביב מינויו. אי-המשיחה איננה חיסרון עבורו, מפני שקיבל את המלוכה בירושה.

אך כאשר הייתה מחלוקת סביב מינויו, יש לחקור מה עניינה של המשיחה – לפעול את המלוכה, או לגלות בלבד שהוא מלך, בתור יורשו של אביו. נפקא-מינה לעניין מלך שחטא לפני שנמשח – אם המשיחה פועלת את המלוכה, עליו להביא קרבן הדיוט, שכן בזמן החטא טרם היה מלך; ואם המשיחה רק מגלה את היותו מלך – עליו להביא קרבן של מלך.

ובנוגע לענייננו: לאדמו"ר מוהרש"ב היה אח גדול ממנו, הרז"א, ועל-כן היה צורך ב'משיחה', למרות היותו "מלך בן מלך". אם המשיחה פועלת את המלכות, הרי שהנשיאות החלה בשעה שישב על כיסא אביו בשנת תרנ"ד. אם המשיחה מגלה בלבד את המלכות – התחלתה הייתה בשנת תרמ"ג.

מדברי הרמב"ם יש לומר שהמשיחה איננה פועלת את המלוכה, שכן, בנוגע למשיחת מלך בן מלך על רקע של מחלוקת, כותב הרמב"ם שהיא נועדה "כדי לסלק המחלוקת". משתמע, אפוא, שהמשיחה איננה פועלת את המלוכה, אלא נועדה לצורך צדדי בלבד.

עניין המשיחה בימינו הוא הנשיאות בפועל, ובמקרה דנן: אמירת דא"ח ברבים, שבזה החל אדמו"ר מוהרש"ב כבר בשנת תרמ"ג, בתוך שבעת הימים מהסתלקות אביו. ורמז יש בזה, שהתחלת המאמר הראשון הייתה: "כתר יתנו לך", וכתר עניינו מלוכה.