אחד הקשיים המרכזיים בעבודת התפילה ובלימוד התורה הוא בעיית המחשבות הזרות. בכללות, מדובר במחשבות שטורדות את המוח ומפריעות לעבודת ה'. ליתר פירוט יש בהן שלוש קבוצות: א) מחשבות אסורות, שאסור להרהר בהן. ב) מחשבות סתמיות, שמסיחות את הדעת מהתורה ומהתפילה. ג) מחשבות טובות, אבל שלא במקומן. גם אלה נקראות 'זרות', מכיוון שהן זרות לעניין שבו צריך לעסוק ברגע זה.

הקושי הגדול הוא בזה, שלכאורה אין לאדם יכולת לשלוט במחשבותיו. אדם יכול לשלוט במה שהוא עושה. קשה יותר לשלוט בדיבור, אבל עדיין האדם בעל-הבית להחליט אם לדבר או לשתוק. לעומת-זאת, על המחשבה קשה מאוד לשלוט. מאוד-מאוד אינך רוצה לחשוב על דבר מסויים, אבל המחשבה עולה שוב ושוב במוחך. אתה מתאמץ מאוד להתרכז במילות התפילה, אבל מחשבות זרות מתנפלות עליך כעדת זבובים טורדנית, ואינך מצליח להיפטר מהן.

הריקנות מושכת

בספרים רבים מובאות עצות וסגולות כנגד המחשבות הזרות. בחסידות חב"ד לא אימצו את שיטת הסגולות. חסיד התלונן לפני כ"ק אדמו"ר הרש"ב שהוא סובל ממחשבות זרות וביקש עצה להיפטר מהן. ענה לו הרבי: "נגד מחשבות זרות אין שום עצות, רק לא לחשוב". כמו-כן מסופר על חסיד של הרבי מהר"ש שהתאונן על מחשבות זרות. אמר לו הרבי: "מדוע אתה תובע ממני? תבע מעצמך! שעבד את מוחך ומלאהו דברי-תורה, ולא יהיה בו מקום למחשבות זרות".

תורת החסידות מסבירה, שאדם אינו יכול לטעון שאינו אשם במחשבות אסורות שטורדות אותו; המחשבות הללו הן תוצאה של מעשיו והתנהגותו. למשל, הם נובעות מריקנות הראש. כאשר המוח אינו עסוק בדברי תורה ועבודה, נוצר חלל שלתוכו נכנסות המחשבות הרעות.

מחשבות כאלה באות גם-כן מפריקת-עול, שמביאה לידי הרהור מרצון. אדם שמהרהר מרצונו במחשבות רעות "גורם רע לנפשו, שנופלים לו אחר-כך מחשבות והרהורים רעים גם כשאינו חפץ בהם, והרבה יותר מכפי המידה, עד שתגעל נפשו בהם, ואינו יכול להסירם בשום אופן. ועל זה אנו מבקשים (תהילים יט,יד): 'גם מזדים חשוך עבדך, אל ימשלו בי'" (קונטרס העבודה עמ' 14).

מוסבר עוד, שעצם ההתמודדות עם המחשבות השליליות היא מתפקידיו של האדם. כך רצה הקב"ה שאדם יותקף על-ידי מחשבות זרות ויילחם בהן. וכפי שנאמר בספר התניא (פרק כז): "בכל דחייה ודחייה שמדחהו ממחשבתו - אתכפיא סטרא-אחרא לתתא... ואתכפיא סטרא-אחרא לעילא".

להתפלל מתוך הסידור

בעניין מחשבות זרות בעת התפילה נתנו אדמו"רי חב"ד עצה - להתפלל מתוך הסידור. הרבי מביא על כך את הפסוק (אסתר ט,כה) "עם הספר ישוב מחשבתו הרעה", שעל-ידי התפילה מתוך הספר תיעלם המחשבה הזרה. וכך הוא כותב באחת מאיגרותיו (כרך ז, עמ' שסב): "עליו להתפלל מתוך הסידור, וגם במקום שצריך להתבונן - צריך להיות הסידור פתוח לפניו. כשירגיש שמחשבתו מתחילה לשוטט - יביט בסידור".

אמרו לפני הגאון החסיד רבי יצחק-אייזיק מהומיל, שלימוד תורת החסידות הוא סגולה כנגד מחשבות זרות. הגיב רבי יצחק-אייזיק: "באוצר המלך יש כל הכלים שבעולם, אפילו מגרפה לזבל, אבל מגרפה זו עשויה מזהב. אם יבוא מישהו, ייקח את מגרפת הזהב ויגרוף בה את הזבל, כל השומע יצחק לו. וכך בענייננו: אמנם תורת החסידות היא סגולה נפלאה כנגד מחשבות זרות (כשם שמגרפת הזהב מסוגלת לנקות זבל), אבל האם לכך נועדה? הרי עניינה גבוה לאין-ערוך!".