המינוי נהפך לשיחת היום בקהילות היהודיות שסביב העיר בוברויסק שבבלרוס: הגאון רבי ברוך-מרדכי איטינגה, 'העילוי משוונציאן', תלמידו בעבר של הגאון מווילנה, שנעשה חסידו של רבי שניאור-זלמן מלאדי – נתמנה לרבה של העיר.
שמו של רבי ברוך-מרדכי נודע לתהילה בליטא ובסביבותיה. הוא היה בעל כישרונות נדירים וידיעות מופלגות בתורה; בקי בנגלה ובנסתר, ובעל מידות לבביות. לאחר שהצטרף לעדת החסידים היה מעמודי התווך של הקהילה החסידית בווילנה, וגם המתנגדים לחסידות כיבדוהו.
כשעזב את וילנה לטובת נזר הרבנות בבוברויסק הצטרפו אליו כמה עשרות משפחות חסידיות מווילנה. הללו ביקשו להיות בקרבתו גם במחיר עזיבת מקום מגוריהן. בתוכן היה העגלון זלמן-לייב, שכּוּנה 'זלמן-לייב המצליף'.
זלמן-לייב התייתם מאביו בצעירותו. בעקבות זאת הוזנח חינוכו והוא שוטט ברחובות. מלמד חסידי, ר' יעקב-שלמה, ריחם עליו והחל להעסיקו כמלווה תלמידים אל ה'חדר' וממנו. כך גדל ליהודי ירא שמים ותם-לב, אם כי פשוט ביותר.
פעם אחת שמע כי לדעת אחד הפוסקים יש ללמוד בקריאת 'שניים מקרא ואחד תרגום' גם את פירוש רש"י על הפסוק, ואם הלומד איננו מבין לשון הקודש – ילמד במקום זה את החיבור 'צאינה וראינה' ביידיש, שנועד במקורו לנשים. מאז החל להקפיד לקרוא לצד המקרא והתרגום גם את ה'צאינה וראינה' השבועי.
אף שהיה יהודי פשוט, תפילתו הייתה שובת לב. קולו השתפך בערגה ובגעגועים, כבן המתרפק על אביו, ומי שהקשיב לה התמלא הרהורי תשובה.
כשעבר לבוברויסק יעץ לו רבי ברוך-מרדכי לעזוב את מקצוע העגלונות ולעסוק בחקלאות. בעיסוקו החדש ראה הצלחה והתפרנס בשפע. עכשיו התפנה לו זמן רב, ואותו הקדיש ללימוד תורה, בעזרת מורה ששכר. כאשר לא נדרשה נוכחותו במשק, בילה את היום בתפילה באריכות.
יום אחד בא אורח נכבד לבקר בבוברויסק – הגאון וראש הישיבה רבי אביגדור, גיסו של רבי ברוך-מרדכי. זו הייתה בשורה מרעישה. בעבר ניתק את יחסיו עם רבי ברוך-מרדכי, כאשר זה נעשה חסיד. עתה, כשנודע לו שגם גדולי הגאונים של מינסק מיודדים עם רבי ברוך-מרדכי, התנחם על הצעד שעשה וביקש ליישר את ההדורים עם גיסו.
רבי ברוך-מרדכי נערך לארח את גיסו בכבוד גדול. הוא כינס את טובי העיר, גאוניה ונכבדיה, וארגן משלחת גדולה לקדם את פני האורח. סוכם כי האורח יכובד בנשיאת פלפול באחד מבתי הכנסת החסידיים, בהשתתפות גדולי התורה של בוברויסק.
קהל רב גדש את בית הכנסת לקראת המעמד. כדי שהאורח יוכל לפוש מעמל הדרך ולהתכונן לדרשתו הוכנס לחדר השני, שכונה 'חב"דניצע', ונועד לחסידים המאריכים בתפילה. שם הגיע לאוזניו קול תפילה מרטיטה, שפרטה על נימי נפשו והילכה עליה קסם. הוא הניח שזה אחד החסידים הגדולים, המאריכים בתפילה.
"מיהו החסיד המתפלל?", שאל את גיסו.
"זה זלמן-לייב המצליף, שבווילנה היה עגלון", השיב רבי ברוך-מרדכי.
ארשת בוז עלתה על פניו של הגאון. "זלמן-לייב המצליף הוא המתפלל? נו, הלוא אין הוא יותר מ'עקב' של מתפלל!".
רבי ברוך-מרדכי לא הגיב על דברי הלעג של גיסו, ובתוך כך הוזמן האורח לשאת את פלפולו.
במשך שעה ארוכה נשא ונתן רבי אביגדור בתורה ובהלכה, ואף ייחד דברי אגדה בעבור בעלי הבתים הפשוטים. כשסיים את דרשתו סקר את הקהל בקורת רוח, ואז ראה את דמותו של זלמן-לייב. "הו!", קרא בזחיחות הדעת, "הנה ה'עקב' של המתפלל!".
דממה השתררה באולם. הטחת העלבון בזלמן-לייב הייתה בה עקיצה כלפי החסידות כולה, שהדגישה את מקומה של עבודת התפילה בחייו של יהודי.
רבי ברוך-מרדכי לא היה יכול להבליג על הפגיעה בכבודה של החסידות. הוא פנה לעבר גיסו ואמר לו: "עקבו של מתפלל הוא דבר גדול על-פי התורה, ומביא תועלת בשלושה דברים!".
הבעת תמיהה עלתה על פני הנוכחים. הכול הכירו את שנינותו של הרב, ואולם הפעם לא ירדו לעומק דעתו. הם תלו בו עיניים שואלות וציפו שיבהיר את דבריו.
"זו משנה מפורשת", פירש רבי ברוך-מרדכי. "במסכת אבות נאמר: 'עקביא' – העקב, 'בן מהללאל' – של המתפלל, המהלל את הבורא, 'אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון'".
רבי ברוך-מרדכי הישיר מבט נוקב לעבר גיסו והוסיף ואמר: "אלה דברי המשנה: כשתדע מאין באת – לא תהיה גס רוח; וכשתדע לאן אתה הולך – תאבד עניין בתאוות היצר ולא תתאווה לכסף; וכשתדע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון – תהיה ירא חטא!".
ובזה חתם את דבריו.
(על-פי ספר השיחות תש"ב.
תגובתו של רבי ברוך-מרדכי, עם מקורותיה בדברי חז"ל ובספרי הקבלה, הוסברה בהרחבה באגרות-קודש, כרך א, עמ' רפז) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
