פרשתנו נפתחת בציווי על הבאת השמן להדלקת המנורה במשכן. המדרש (רבה, תחילת פרשת תצווה) מוצא נקודות דמיון בין שמן הזית ובין עם ישראל: "מה הזית הזה, עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואחר-כך מורידין אותו מן הזית... חובטין אותו וכו' ואחר-כך נותנין את שומנן, כך ישראל".
המדרש מוסיף עוד פירוש: "מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית ("זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, קָרָא ה' שְׁמֵךְ" [ירמיה יא, טז]), אלא כל המשקין מתערבים זה בזה, והשמן אינו מתערב אלא עומד. כך ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים וכו'". ועוד אומר המדרש: "כל המשקין שבעולם אדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון, אבל השמן – אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה מהן. כך אבותינו, בשעה שהיו עושים רצונו של מקום, ניצבים למעלה מן העובדי כוכבים".
זֵית שמן
השמן המופק מהזית יש לו ייחודיות לעומת משקאות המופקים מכל פרי אחר. במשקאות המופקים מפירות יש כמה דרגות. יש היורדים בדרגה, שכן על הפרי מברכים 'בורא פרי העץ', ואילו על המשקה 'שהכול נהיה בדברו'. יש העולים בדרגה, כמו היין, שעל פרי הגפן מברכים 'בורא פרי העץ', ואילו על המשקה היוצא ממנו מברכים 'בורא פרי הגפן'.
מבין המשקאות העולים בדרגה, לשמן מעלה יתרה, עד שכל חשיבותו של הזית היא בהיותו מקור לשמן, ועד שהוא נקרא "זֵית שמן". מעלותיו של השמן, על-פי המדרש, הן שאינו מתערב במשקים אחרים, ואף צף מעליהם.
אין מתבטלים ברוב
גם בני ישראל, שנמשלו לזית, הם "עם לבדד ישכון" (בלק כג,ט), שאינם מתערבבים עם העמים האחרים, ואף "ניצבים למעלה" משאר האומות.
ולכאורה, הרי בני ישראל הם מיעוט לעומת אומות העולם, והתורה עצמה קובעת כי "אחרי רבים להטות". אלא שרק דבר שאינו ניכר בפני עצמו יכול להתבטל ברוב, אך דבר שניכר תמיד בשוֹנוּתוּ מהאחרים, אינו מתבטל אפילו באלף. לכן בני ישראל אינם מתבטלים בקרב אומות העולם, אלא בולטים תמיד בייחודם.
דיי בכתישה קלה
אך כדי שבני ישראל ישמרו על המעלה הייחודית שלהם, עליהם לשמור על ההיבדלות מהעמים האחרים. רק כאשר יידמו לשמן, בהיבט ש"אינם מתערבים עם העובדי כוכבים", יזכו להגיע לעניין השני – "ניצבים למעלה מן העובדי כוכבים".
הסיבה שיהודי עלול לטעות בעניין זה, ולא להקפיד על אי-ההתערבבות עם העמים האחרים, נובעת מחיסרון בנקודה שהמדרש מציין כחלק מתהליך הפקת השמן: "חובטין אותו". יהודי נדרש 'לכתוש' את עצמו, להכניע את תאוותיו, ודיי ב'כתישה' קלה זו כדי להפיק שמן, כפי שהיה בהדלקת המנורה במשכן, שהשמן ששימש להדלקה היה זה שהופק בכתישה קלה מן הזית.
(תורת מנחם, כרך ס, עמ' 439) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
