נושאים נוספים
	פרשת אחרי | להתקרב, ולצאת בשלום
	רמזים בחד גדיא
	להיכנס לקודש-הקודשים – כדי לברר את החומר הנחות ביותר
	עשו כל אשר ביכולתכם!
	חג הפסח
	עשה לך רב
	שביעי-של-פסח
	הלכות ומנהגי חב"ד

בפרק ד' מהלכות מקוואות הלכה א' כותב הרמב"ם: "דין תורה שכל מים מכונסין טובלין בהן, שנאמר¹ אך מעיין ובור מקווה מים יהיה טהור, המעיין אין תפיסת יד אדם כלל, והבור כולו בידי אדם, שהרי כולו מים שאובין, אמרו חכמים, המקווה לא יהיה כולו שאוב כבור, ואין צריך להיות כולו בידי שמים כמעיין, אלא אם יש בו תפיסת יד אדם כשר".

וביאור העניין – בעבודת האדם:

כללות עניין המקווה הוא – "מי הדעת טהור", תורה, והטבילה במקווה פירושה – ש"הביא נפשו במי הדעת טהור".

אמנם, בעניין זה גופא ישנו חילוק בין "מעיין", "בידי שמים", ל"בור", "בידי אדם", ודוגמתו בתורה – עניינים שנתפרשו בתורה ("בידי שמים"), ועניינים שלא נתפרשו בתורה, אלא, כפי שמתקבל בדעתו של יהודי שהנהגתו על פי התורה ("בידי אדם").

ובכן:

"דין תורה שכל מים מכונסין טובלין בהן", גם ב"בור" ש"כולו בידי אדם", כלומר, כאשר יהודי פונה למי שגדול ממנו כו' ואומר לו, "הוריני דרך תשובה", והלה משיב לו כפי שמתקבל בדעתו (אף שאין הדבר מפורש בתורה), "כולו בידי אדם" – הנה, מן התורה "טובלין בהן", דמכיון ש"כל ישראל בחזקת כשרות"², יכולים לסמוך עליו שדבריו הם בבחינת "מי הדעת הטהור".

אבל "מדברי סופרים" – גזרו שה"מים השאובין ("בידי אדם") פסולין לטבילה", כלומר, לאחרי ירידת הדורות, שאזז, הוצרכו בגזירות וסייגים כו'³ – אמרו חכמים שאין לסמוך כל כך יל מה שמתקבל בדעתו של יהודי (בדבר שאינו מפורש בתורה), "כולו בידי אדם", שיחשב כ"מי הדעת טהור".

ואף על פי כן, גם מדברי סופרים "אין צריך להיות כולו בידי שמים כמעיין, אלא אם יש בו תפיסת יד אדם כשר" – בנוגע לעשיית "כלי", שכן, כל ענייני התורה ומצוות צריכים להיות באופן של התלבשות בכלי דווקא, היינו, באופן של מדידה והגבלה כו', כמבואר באגרת הקודש⁴ ש"לכן, רוב המצוות יש להן שיעור מצומצם, כמו אורך הציצית י"ב גודלין, והתפילין אצבעיים על אצבעיים וכו'", ובעניין זה יכול וצריך להיות "תפיסת יד אדם" – מצד העילוי שבעבודת המטה.

כלומר, מחד גיסא מדגישים שצריך להיות "בידי שמים", ואילו מים שאובין בידי אדם פסולין לטבילה, אבל, ביחד עם זה, צריך להיות גם תפיסת יד אדם, מצד העילוי שבעבודת המטה.

דוגמא לדבר – בקשר ובשייכות להמדובר לאחרונה⁵ בעניין "עשה חך רב":

עניינו של ה"רב" – שהוא למעלה ממנו ומורה לו כיצד להתנהג כו', ומה גם שהדיוק הוא "עשה לך רב", מלשון כפיה, היינו, גם במצב שזקוקו לכפות את עצמו לעשות לו רב.

וביחד עם זה, עשיית הרב צריכה להיות על ידו דווקא, "עשה לך (אתה) רב", היינו, שאין זה באופן שבית דין מכריחו ומצווה עליו כו', כי אם, שהוא בעצמו, מרצונו הטוב, עושה לעצמו רב.

(משיחת ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשוון תשמ"ז.

תורת מנחם התוועדויות תשמ"ז ח"א עמ' 453. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

__________________________

1)    שמיני יא, לו.

2)    רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ב הלכה ב. וראה גם הלכות יסודי התורה סוף פרק ז.

3)    ראה ליקוטי תורה דרושים לראש השנה נז, ג. סידור (עם דא"ח) שער התקיעות רמד, א. ובכ"מ.

4)    סימן י.

5)    ראה שבת חזון תשמ"ו סעיף ט ואילך. ועוד.