היידו והנגנים הצעירים: "מנסים להגיע לתחושה"

בשלב ראשון המחזה נראה מוזר למדי, אבסורדי כמעט. אחר-כך הוא נעשה מרתק. לבסוף הוא הופך מרגש, לרגעים עד דמעות. חמישה נגנים, מנחה צעיר ומנצח בעל זקן לבן חבוש כיפה גדולה, עומדים על בימת החאן הירושלמי (במסגרת 'פסטיבל ישראל') ומרתקים קהל של מאות, שרובו-ככולו איננו שומר מצוות - לשעה של ניגוני חב"ד עתיקים ומקוריים, בעיבוד שטרם נשמע עד כה.

מקרב הנגנים רק המתופף ונגן הבס הם חובשי כיפות. ניגון רודף ניגון ובין-לבין ניתנים קטעי קישור מילוליים שמצליחים לגעת. פתאום אתה שואל את עצמך - זו הופעה או התוועדות חסידית? ומיהם המנגנים והשרים בדבקות כזו "הנשמה יורדת לתוך הגוף, היא צועקת ויי ויי; ירידה זו לצורך עלייה, עד שכל זה הוא כדאי"? רק חסר, אתה מהרהר בחיוך, שנגן הצ'לו, בעל השיער הארוך, ירים כוסית יי"ש ויכריז "לחיים!"...

חבורה ירושלמית

השילוב המפתיע בין הדמויות לבין החומר המוזיקלי הוא חלק בלתי-נפרד מהקסם המיוחד שאופף את החבורה הירושלמית הזאת, המכנה את עצמה 'האומן ח"י'. המופע נקרא 'קולמוס הנפש'. החבורה מורכבת ממוזיקאים מוכשרים מאוד, שהדבק המחבר אותם הוא המורה שלהם, אנדרה היידו - מבכירי המוזיקאים בארץ וחתן פרס ישראל למפעל חיים.

היידו (72) נולד בבודפשט (הונגריה). למד קומפוזיציה, פסנתר ואתנומוזיקולוגיה אצל כמה מטובי המוזיקאים בהונגריה ולאחר מכן בפריס. בשנת תשכ"ו עלה ארצה ומאז הוא בירושלים.

הנשמה יורדת

הקשר שלו לניגוני חב"ד ארוך ועמוק. "כחודש לאחר עלייתי ארצה", נזכר היידו בגעגוע, "הוזמנתי לעשות שבת בכפר-חב"ד, בביתו של ר' זלמן לוין, קצין לשעבר בצבא האדום ומטובי 'בעלי-השיר' בחב"ד. המקום הזכיר לי את כפרי מזרח הונגריה שבהם גדלתי. שירתם המיוחדת של החסידים נחרתה בי לתמיד. פתאום נפתח לפניי עולם חדש ועשיר של מאות ניגונים חסידיים, שלכל אחד מהם יש שם, פירוש והיסטוריה מתועדת". בעקבות אותו ביקור השתתף היידו בעיבודם ובהפקתם של מאות מניגוני חב"ד לשירת מקהלה ולתקליטים.

המופע 'קולמוס הנפש' נולד לפני כשנה וחצי בקרב החבורה הסובבת אותו. "יום אחד הבאתי את הניגון 'הנשמה יורדת לתוך הגוף', ומכאן החל הכול להתפתח", הוא מספר. "שמענו ניגונים נוספים והחברים התחברו לזה באופן עמוק. אז עלה הרעיון ליצור מופע שלם. כל אחד מהנגנים קיבל אחריות לניגון אחד, ואחר-כך עברנו כולנו יחדיו על הניגון והושלם העיבוד".

לרדת לעומק הניגון

הפסנתרן מתי קובלר (24): "המיוחד בניגוני חב"ד הוא שכל ניגון נועד להביא את האדם לתחושה מסויימת. אנחנו מנסים לרדת לעומקו של הניגון ולהגיע לאותה תחושה. ברור שפה ושם אנחנו נותנים הדגשים ופרשנות משלנו".

בעקבות ההצלחה המסחררת של המופע הראשון התקיימו ויתקיימו מופעים נוספים (בירושלים ובתל-אביב). ברור שאין זו התוועדות במובן הרגיל, אך אם לשפוט על-פי עוצמתו של המופע ותגובות הקהל בסופו, אין ספק כי הוא מיטיב למלא את הייעוד שקבעו לו יוצריו - לשמש קולמוס לנפש.