שאלה: האם חז"ל מחייבים לאכול ארוחת בוקר?

תשובה: על הפסוק (שמות כג,כה) "ועבדתם את ה' אלוקיכם, ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך", אמרו חז"ל: "ועבדתם את ה' אלוקיכם - זו קריאת-שמע ותפילה; ובירך את לחמך ואת מימיך - זו פת במלח וקיתון של מים [מיד לאחר-מכן]; מכאן ואילך - והסירותי מחלה מקרבך... וכולן [כל המחלות] פת במלח וקיתון של מים מבטלן".

חז"ל הביאו פתגם עממי: "שישים איש רצו, ולא השיגו את מי שאוכל פת שחרית". כמו-כן סיפרו שרבי עקיבא ציווה לבניו: "השכם ואכול, בקיץ מפני החמה, ובחורף מפני הצינה [=לפני התגברות החום והקור]".

אמרו חכמים, ששלושה-עשר דברים (מעלות) נאמרו בפת שחרית, ומהם: מצילה מפגעי חום וקור, ומחכימת פתי, ודבריו נשמעין, ותלמודו מתקיים בידו, ומוציאה את הקנאה והכעס (מכיוון שליבו טוב עליו) ועוד.

כך נפסק בשולחן-ערוך: "קודם שילך לבית-המדרש יוכל לאכול פת שחרית אם הוא רגיל בו, וטוב שירגיל בו". הכוונה שיש לאכול מעט לפני הלימוד, כי בימי חז"ל היו אוכלים שתי ארוחות - ביום ובערב, ותלמידי-חכמים היו אוכלים את ארוחת היום בשעה שלפני חצות היום. ומכיוון שחששו שיימשך הדיון בסוגיות ולא יאכלו בזמן, ולאחר חצות כבר אין תועלת בסעודה אם לא טעם משהו בבוקר, היו טועמים 'כביצה' קודם היציאה לבית-המדרש.

יש אומרים, של'פת שחרית' צריך לאכול דווקא לחם או מיני-מזונות. ויש דנים לומר, שכל מאכל ומשקה המיישב את הדעת מעט - מספיק, ואפילו כוס קפה, ובפרט עם חלב וסוכר.

מקורות: ב"מ קז,ב. סוכה כו,א. פסחים יב,ב. קיב,ב. ספר חסידים (מרגליות) סי' תריד. טושו"ע או"ח סי' קנה ס"ב, מ"א ופרמ"ג, ושו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"א. אשל אברהם (להרה"צ מבוטשאטש) שם. משנ"ב סי' קנז ס"ק ה. סידור יעב"ץ, הוצאת אשכול ח"א עמ' שעה. וראה לקוטי שיחות כרך לו עמ' 296. אגרות-קודש ח"ו עמ' צ.