הולכים מול עומדים
״אם בחוקותיי תלכו״ (ויקרא כו,ג). אדם נקרא 'הולך', ואילו מלאכי השרת מכונים 'עומדים'. כי המלאכים יודעים ומבינים את טעמי המצוות, ואין להם צורך בעמל ויגיעה. לכן גם שכרם אינו גדול כל-כך. לא-כן בני-אדם, שעמלים ויגעים בתורה, ואף-על-פי שאין משיגים את הטעם, בכל-זאת הם מקיימים את המצוות כגזירת המלך. לכן שכרם גדול יותר. נמצא שעל-ידי קיום החוקים – מצוות בלי טעם – נקרא האדם 'הולך'. זהו ״אם בחוקותיי תלכו״.
(תפארת יהונתן)
ההליכה היא העיקר
״שתהיו עמלים בתורה" (רש״י). למה לימוד התורה מכונה 'תלכו', ולא 'תלמדו', או 'תעסקו' בתורה? כי ההליכה היא העיקר. מהיקף ההליכה והעלייה מדרגה לדרגה יודעים את מידת העמל שמשקיעים בלימוד.
(נפלאות חדשות)
'אם' – הלוואי
פעמים המילה 'אם' מבטאת תנאי, כנאמר להלן ״ואם לא תשמעו לי״ (ויקרא כה,יד) או ״ואם בחוקותיי תמאסו״ (ויקרא כו,טו), אבל בפסוק ״אם בחוקותיי תלכו״ המילה 'אם' אינה במובן של תנאי, אלא 'הלוואי' ובגדר עצה טובה – ״הלוואי בחוקותיי תלכו״. ויש להוסיף, שעצם העצה הטובה נותנת כוח וסיוע לקיומה.
(ספר המאמרים ה׳ת״ש)
ללמוד להיטיב
חסיד התאונן לפני הרבי מקוצק, שהוא עוסק הרבה בתורה ומתאמץ להיות למדן, והיעד רחוק ממנו. אמר לו הרבי: לא מצאנו בכל התורה מצווה להיות למדן. ואם כתוב (ישעיה א,יז) "לִמְדוּ הֵיטֵב", מייד מפרש רש״י: ״היטב – להטיב״. המטרה אינה לדעת היטב, אלא לדעת להיטיב; לעשות מעשים טובים.
חוק בטבע
״אם בחוקותיי תלכו... ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה״ (ויקרא כו,ד). כשם שעל-ידי ״ונתתי גשמיכם בעיתם" תהיה התוצאה "ונתנה הארץ יבולה״, שכן חוק הוא שהטביע הקב״ה בסדר הבריאה שהגשם מצמיח יבולים, כן הוא חוק בטבע: ״אם בחוקותיי תלכו... ונתתי גשמיכם בעיתם״.
(ה'סבא' מסלבודקה)
חובת העמל
האדם צריך לעמול ולהתייגע בפועל בלימוד התורה. גם כשהוא טרוד בעסקיו, וקביעת עיתים לתורה כרוכה בעמל, מחובתו לקבוע בכל יום זמנים מיוחדים ללימוד תורה.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
מקרירות להידרדרות
״ואם תלכו עמי קרי״ (ויקרא כו,כא). ראשית הירידה, רחמנא ליצלן, היא העדר העבודה בתפילה, שאז הכול נעשה יבש וקר. גם המצוות שמקיימים כ״מצוות אנשים מלומדה״ נהפכות לנטל. ממהרים, מאבדים את הטעם בתורה, והאוויר מתגשם. ומובן שבמצב כזה לא שייך כלל שהאדם יפעל וישפיע לטובה על הזולת.
(היום יום כ"ג באייר)
לחם ב'תנור אחד'
״ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד״ (ויקרא כו,כו). הלחם האמור בפסוק רומז לתורה, כמו שכתוב ״לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי״ (משלי ט,ה). האפייה ב'תנור אחד' רומזת לחמימות האהבה הבאה מההתבוננות ב'אחד', יחידו של עולם.
(ספר המאמרים תש״ד) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
