שאלה: מה משמעות ההוראה שלא לעשות את התורה "קרדום לחפור בה"; האם אסור לתלמיד חכם להתפרנס ממסירת שיעורי תורה?
תשובה: הרמב"ם פוסק להלכה שהדברים כפשוטם, ואסור ליהנות מדברי תורה. כנגד זה התורה פטרה תלמידי חכמים ממיסים (והקהל משלם זאת במקומם). את פרנסתם עליהם למצוא מזה שאחרים יעשו עסקים בכספם ויחלקו עמם ברווחים.
לעומתו, מרן ה'בית יוסף', בספרו 'כסף משנה' על הרמב"ם, דן בדברים וסותר את כל הראיות שהביא הרמב"ם. מסקנתו היא שלכתחילה אין ללמוד תורה על-מנת להתפרנס, אבל אם למד לשם שמים וכעת אין לו פרנסה – מותר לו לקבל שכר מלימודו עם תלמידים או תמורת עיסוקו בשפיטה או בפסיקת הלכה. וגם בדעת הרמב"ם הוא מפרש, שעל האדם להשתדל ללמוד מלאכה המפרנסת אותו, ואם לא תספיקנו, יקבל שכרו מן הציבור.
עוד הוא מציין, שכל חכמי ישראל שלפני הרמב"ם ושאחריו קיבלו שכר מהציבור, ואפשר שהסכימו על כך כל חכמי הדורות משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך", שאילולא הייתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה – לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי, והייתה התורה משתכחת חלילה. זו גם דעת הפוסקים בהלכות תלמוד תורה.
אדמו"ר הזקן מוסיף, שמי שחננו ה' באפשרות להתפרנס ממעשה ידיו, ועדיין תורתו קבע ומלאכתו עראי – לא יתפרנס מהתורה, גם אם בשל כך יתקדם לאט יותר בידיעת התורה. ואולם אם רבים צריכים לו, שאין בסביבתו גדול בתורה כמוהו – חובה עליו להתמנות למשרה ששכרה בצידה, והציבור חייב לפרנסו בכבוד.
מקורות: אבות פ"ד מ"ה, ופיה"מ לרמב"ם. רמב"ם ה' ת"ת פ"ג ה"י וכס"מ. רמ"א ונו"כ יו"ד סי' רמו סכ"א. שו"ע אדה"ז הל' ת"ת פ"ד הי"ד-ט"ז. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
