נושאים נוספים
	פרשת במדבר | לדחות את הקליפות
	אין כל סיבה לפחד
	הארון היקר ביותר, בכיסוי הירוד ביותר
	דרישה לצאת מהגלות מיד!
	"באהבתה תשגה תמיד" – על לימוד התורה
	ארבע מידות בתלמידים
	נפקא מינה מה קורה ב'וול סטריט'
	הלכות ומנהגי חב"ד

בשיעור היומי ברמב"ם – הלכות מכירה פרקים כ"ה, כ"ו, כ"ז¹ – נתבארו פרטי דיני מכירה – "המוכר דבר שיש לו תשמישין, לא מכר את התשמישין אל אם כן פירש"², ובהמשך ההלכות מביא כמה וכמה דוגמאות – ממכירת בית, חצר, שדה ועיר, וכיוצא בזה. ומסיים³, "אין כל אלו הדברים וכיוצא בהם מעניינים אמורים אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר בפני עצמו, אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך, הרי זה מכור, וסומכין על המנהג. וכן מקום שאין קורין אלא בית לבית לבדו, או שקורין בית לבית וכל סביבותיו ולכל שעל גביו, הולכין אחר לשון אנשי המקום... בכל הולכין אחר השמות הערוכות בפי כל".

ומוסיף⁴, וזה עיקר גדול בכל דברי משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג, אבל מקום שאין ידוע בו מנהג ולא שמות מיוחדין, אלא יש קורין כך ויש קורין כך, עושים כמו שפירשו חכמים בפרקים אלו".

ובפרק שלאחרי זה⁵ מבאר עוד כמה פרטי דינים בנוגע למכירת ספינה, קרון וכיוצא בזה, ומסיים⁶: "אל ילוז מעיניך העיקר הגדול בדברים אלו, שהוא מנהג המדינה והשמות הידועים ביחוד לכל דבר ודבר, ובמקום שאין מנהג ולא שם שהכל אומרים לו ביחוד ולא שתוף, הולכין אחר אלו הכללות שבארו חכמים כמו שביארנו".

ועל דרך זה בשיעור של יום המחרת⁷ - "וכן כל הדברים האלו במקום שאין שם מנהג כמו שביארנו, אבל במקום שיש מנהג, הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום הידועים להם".

וצריך להבין – כפי שהעירו מפרשי הרמב"ם – מדוע חוזר וכופל הרמב"ם את ה"עיקר גדול" שהולכים אחר המנהג ולשון בני אדם כו', ואינו מסתפק לכתוב עניין זה פעם אחת, ולהדגיש מיד את הזהירות שבדבר, "אל ילוז מעיניך כו'"?

ויש לומר הביאור בזה:

בנוגע ל"עיקר הגדול" שבמשא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם ואחר מנהג המדינה, יש לומר, שהרמב"ם חוזר וכופל זה מצד גודל החידוש והתמיהה שבדבר.

דלכאורה הרי זה דבר תמוה לגמרי: מכיוון שכל פרטי הדינים באופן המכירה נתפרשו בתורה על ידי חכמים – הייתכן להתחשב עם מנהג המדינה, מנהג התגרים, מנהג שהוא בניגוד ל"כללות שביארו חכמים"?    

למאי נפקא מינה מה נעשה ב"וואל סטריט" – כשישנם "כללות שביארו חכמים"?!

ולהוסיף, שהמדובר הוא לא רק אודות המכירה עצמה, אלא גם על כל המסתעף מזה, ולדוגמא: אם קידש אשה בחפץ שאודותיו דנים אם נכלל במכירה אם לאו, שאז, השאלה היא (לא רק אם החפץ שלו אם לאו, אלא) אם קידושיו קידושין, האם יש לה דין של אשת איש אם לאו.

ואם כן גדולה עוד יותר התמיהה שבעניין חמור כזה הולכין אחר "מנהג המדינה", "וואל סטריט", ולא אחר ה"כללות שביארו חכמים"!

ומצד גודל החידוש שבדבר, צריך הרמב"ם להדגיש ש"עיקר גדול, בכל דברי משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג", ולחזור ולכפול, "אל ילוז מעיניך העיקר הגדול בדברים אלו שהוא מנהג המדינה וכו'", כלומר, שעניין זה גופא שבמשא ומתן הולכים אחר מנהג המדינה, ולא אחר ה"כללות שביארו חכמים", הוא עיקר גדול בתורה!

(משיחת ש"פ וירא תשמ"ח.

תורת מנחם התוועדויות תשמ"ח ח"א עמ' 000, 468. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

__________________________________

1)    הערת המערכת: השיעור של יום רביעי (כ"ד אייר תשע"ט).

2)    ריש פרק כה.

3)    פרק כו הלכה ז.

4)    שם הלכה ח.

5)    פרק כז.

6)    שם הלכה יא.

7)    סוף פרק כח.