נושאים נוספים
	פרשת קורח | מי בעל הבית
	תורה ספוגה יראת שמים
	להיות כהן ולהתמסר לאלוקות
	'כוח' לעמוד 'הכן' לגאולה
	זקניך ויאמרו לך – זקני חב"ד בדור השביעי
	פרשת קרח
	אם אין קמח אין תורה
	הצלת הרבי "איש וביתו" מעמק הבכא
	הלכות ומנהגי חב"ד

יהודי יכול לזכות להפוך ל'כהן', ואז הקב"ה נותן לו את כל הדרוש לו בגשמיות כדי שיתחייב להקדיש את חייו ללימוד התורה * חתן בשנה הראשונה לנישואיו הרי הוא כמלך, ועליו להקדיש את השנה הראשונה לנישואיו להתמסרות לתורה ועבודה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בסיום פרשת השבוע – לאחרי המדובר אודות מחלוקת קורח – מדובר אודות מתנות כהונה, שזוהי ההוספה שנעשית בקדושה על ידי מחלוקת קורח¹.

והעניין בזה:

כיון שהכהנים אין להם חלק ונחלה כו', היינו, שאין להם עסק עם עניני העולם, ומתמסרים לגמרי לשרת את ה', לכן, "ה' הוא נחלתם"², ומשום זה זוכים במתנות כהונה – ש"משולחן גבוה קא זכו"³, כיון ש"שלוחי דרחמנא נינהו"⁴.

אמנם, כיון שהכהנים הובדלו מתוך בני ישראל, "נתונים . . מאת בני ישראל"⁵, לעבוד העבודה עבור כל בני ישראל – מוטל החיוב על כל בני ישראל לספק לכהנים את כל צרכיהם, על ידי זה שנותנים מתנות כהונה.

 ונמצא, שיש במתנות כהונה שני עניינים: (א) החיוב של בני ישראל לספק לכהנים את כל צרכיהם, על ידי נתינת מתנות כהונה; (ב) "ה' הוא נחלתם" – כיון שבני ישראל נותנים מתנות כהונה לה', והכהנים זוכים בהם "משולחן גבוה".

ועל דרך זה גם בזמן הזה בנוגע לכהנים ברוחניות – כמו שכתב הרמב"ם⁶ שכל מי ש"נדבה רוחו אותו . . להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו . . הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו וכו'" – ישנם שני עניינים אלו: (א) כל בני ישראל חייבים לפרוק מהם "עול דרך ארץ"⁷ וליתן להם כל צרכיהם, (ב) הקדוש ברוך הוא בעצמו בעצמו נותן להם כל צרכיהם, כיון ש"ה' הוא נחלתם".

ב. שני עניינים אלו – "להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו", ו"יהי' ה' חלקו ונחלתו" – תלויים זה בזה.

וכשם שכאשר "נדבה רוחו אותו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו", אומר הקדוש ברוך הוא "אני חלקך ונחלתך" – כמו כן לאידך גיסא, שכאשר ההשגחה העליונה מראה לו ש"ה' חלקו ונחלתו", היינו, שאינו צריך להתעסק בטרדות הפרנסה, כיון שנותנים לו צרכיו מלמעלה מן המוכן, הרי זו הוראה שעליו להיעשות "כהן", "להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו".

כלומר: ישנו אופן שהסדר הוא מלמטה למעלה – שהאדם פועל בעצמו "להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו", ולכן נותנים לו מלמעלה כל הדרוש לו; וישנו אופן שהסדר הוא מלמעלה למטה – שמזמינים לו את כל פרנסתו מלמעלה, ולכן דורשים ממנו להתמסר לתורה ועבודה.

וכהפסק דין בהלכות תלמוד תורה⁸, שיש מי שמצד רוב טרדותיו יוצא ידי חובתו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, ועד שיש מי שיוצא ידי חובתו בקריאת שמע בלבד; אבל מי שמזמינים לו מלמעלה שפרנסתו תהיה בנקל ולא יצטרך להיות טרוד כל כך, אזי מחויב בלימוד התורה יותר, לפי ערך הפנאי שיש לו, ועד שכאשר ישנו מי שמזמינים לו מלמעלה שתהיה פרנסתו ללא עסק כלל, אזי מוטל עליו החיוב דלימוד התורה באופן ד"לא ימוש גו' יומם ולילה"⁹.

ג. והנה, חתן¹⁰ דומה למלך¹¹, ואסור לו לעסוק במלאכה¹², ונמצא, שנותנים לו פרנסתו מלמעלה ללא מלאכה, ואם כן, הרי זו הוראה שמוטל עליו החוב לעסוק בתורה ועבודה במשך כל היום.

כלומר: גם מי שהוא בעל-עסק שבדרך כלל אינו פנוי ללימוד התורה מרוב טרדתו – הנה במשך הזמן שקודם הנישואין, וגם אחר הנישואין, בשבעת ימי המשתה, כיון שאינו צריך לעסוק במלאכה, מוטל עליו החוב לעסוק בתורה ועבודה¹³.

ולא כמו שנוהגים שאפילו מי שעסק עד עתה בלימוד התורה כל היום, הנה בבוא זמן הנישואין מתעסקים בדברים של מה בכך, בהכנות כאלו שאין תופסים מקום כלל – שכן, נוסף לכך שכיון שבימים אלו אינו צריך לדאוג לפרנסתו מוטל עליו החיוב דתלמוד תורה, הנה עוד זאת, כיון שהזמן שקודם הנישואין ולאחרי הנישואין הוא היסוד על כל משך החיים, הרי דבר הפשוט הוא, שככל שמשקיעים יותר ביסוד, תגדל יותר התועלת בבניין, ולכן, ככל שיתמסר יותר לתורה ועבודה בימים אלו, יתוסף יותר לאחרי זה בבניין הנישואין, לא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות.

והטענה שהוא עסוק בעניינים של הידור בכבודו של כל אחד ואחד – הנה אמת הדבר שיש להיזהר שלא לנגוע בכבודו של מי שהוא עד הקצה היותר דק, אבל אף על פי כן, כיון שהוא "דומה למלך", יש לו טענה, שכל ענינים אלו יכולים להיעשות על ידי "שרי המלוכה"... ולא על ידי המלך עצמו, ואילו הוא בעצמו יתמסר לעסוק בתורה ועבודה.

ד. ואם הדברים אמורים בנוגע לימים שלפני ושלאחרי הנישואין, הרי דבר הפשוט שכן הוא בודאי ביום הנישואין עצמו¹⁴:

חתן ביום חופתו מוחלים לו על כל עונותיו¹⁵, וזהו אחד הטעמים שהחתן והכלה מתענים ביום חופתם¹⁶, כיון שאצלם הרי זה כמו יום הכפורים¹⁷. ופשיטא שביום כזה אין להתעסק בעניינים חיצוניים.

– כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נהג להתענות ביום נישואי בנותיו¹⁸.

והנה, בנוגע לתענית של החתן ביום חופתו מצינו שני טעמים: (א) מצד כפרה, כנ"ל. (ב) כדי שיהיו הקידושין בדעה מיושבת וצלולה. ושני טעמים אלו אינם שייכים אצל ההורים, שהרי עניין הכפרה הוא בנוגע להחתן והכלה דווקא, ולא בנוגע להורים, וכמו כן לא שייך אצל ההורים הטעם דקידושין בדעה צלולה.

ואין לומר שכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר התענה בגלל שהוא היה המסדר קידושין, וגם סידור הקידושין צריך להיות בדעה צלולה – שהרי טעם זה שייך לא רק בנישואי בנותיו דווקא, ועל פי זה היה צריך להיות שכל מסדר קידושין יצטרך להתענות.

וכמו כן אין לומר שהתענית של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר היה בשביל סיוע לחתן וכלה כו' – שהרי הסיוע יכול להיות גם על ידי עניינים אחרים, כמו תורה תפלה וצדקה וכיוצא בזה שנעשה לזכותם של החתן וכלה, ואין צורך בעניין של תענית דווקא.

אמנם, יש טעם נוסף על ענין התענית:

אמרו חז"ל¹⁹ "ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא". והעניין בזה, כידוע שעל ידי הנישואין נעשה גילוי והמשכת כח האין סוף בנבראים²⁰, ולכן נעמד השטן כנגד זה ומעורר "תיגרא".

ועניין התענית הוא – כדי לבטל את ה"תיגרא"²¹. ומובן, שטעם זה שייך גם אצל ההורים.

– מסתמא יהיו כאלו שיפרשו את הדברים, שברצוני להנהיג, שגם הורי החתן והכלה יתענו ביום החופה. ולכן ברצוני להבהיר שאין כוונתי לכך, כי אם, לבאר טעם להנהגת כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, שהיה נשמה כללית, והידר בכל מיני הידורים כו'. ואין זה ענין שצריך לחקות את ההנהגה שלו. אם רוצים לחקות את הנהגתו של הרבי – יעשו זאת תחילה בנוגע לשאר עניני עבודתו והידוריו בכל עניני תורה ומצוות, ולא להתחיל בעניין של תעניות. ובכל אופן – יכולים ליתן צדקה במקום התענית.

ומכל הנ"ל מובן שיום הנישואין נוגע ביותר, וצריכים להקדיש את הזמן לתורה ועבודה.

וכאמור, שענין הנישואין הוא עניין כללי, ולא רק ענין כללי בחיים הפרטיים של החתן וכלה, אלא גם בכללות העולם – שכיון שענין הנישואין הוא המשכת כח האין סוף בנבראים, הרי מובן, שכל נישואין פרטיים הוא עניין כללי בכללות העולם.

ובפרט על פי מאמר הבעל שם טוב²² אודות אהבת הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחד מישראל כמו אהבת האב לבנו יחידו שנולד לו לעת זקנותו, ומזה מובן שהשמחה למעלה בכל נישואין של איש פרטי היא בדוגמת שמחת נישואי בנו יחידו, שזוהי שמחה גדולה ביותר – כהלשון הרגיל בתורת החסידות²³ שכאשר מדובר אודות עניין של שמחה גדולה, מביאים דוגמא משמחת נישואי בנו יחידו.

ה. ...מפרשת קורח – באים לפרשת חוקת:

בפרשת חוקת מדובר אודת מצות פרה אדומה, ועל זה נאמר²⁴ "זאת חוקת התורה", לפי שהיא כללות התורה, כמבואר בליקוטי תורה²⁵ שכללות המצוות הוא עניין של רצוא ושוב, העלאה והמשכה – שהרי ענין המצוות הוא "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"²⁶, שיש בזה שני עניינים: נחת רוח, ונעשה רצוני. ושני עניינים אלו ישנם גם בפרה אדומה: שריפת הפרה – ענין הרצוא, העלאה, ומים חיים – ענין השוב, המשכה.

וכיון שפרה אדומה היא כללות התורה, לכן מקשרים ענין זה²⁷ עם פרשת "ואברהם זקן"²⁸, הפרשה של אליעזר, שעליה אמרו²⁹ "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים" – כיון שבה מדובר אודות נישואי יצחק ורבקה, החתונה הראשונה שבתורה, שזהו עניין יחוד מ"ה וב"ן, והרי זהו כללות ענין התורה.

ולהעיר שיש מנהג בקהילות הספרדים (והובא בתשובות³⁰) שהחתן עולה לתורה בפרשת "ואברהם זקן". וטעם הדבר³¹ – לפי שכל ההשפעות נמשכים על ידי התורה, כמאמר³² "קודש אבריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא", וכמו בכללות הבריאה, כך גם בנוגע לכל פרט, ולכן קורין לחתן בפרשת "ואברהם זקן", כדי להמשיך את כל הענינים המבוארים בפרשה זו – "וה' ברך את אברהם בכל".

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

ייתן השי"ת לכל אלו שעומדים להינשא, וכן לכל אלו שכבר נישאו, שיומשכו כל ההשפעות בכלל, ובפרט הענינים ד"ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל"

(משיחת שבת פרשת קרח, ג' תמוז ה'תשח"י.

תורת מנחם חלק כג עמ' 108 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

_____________________

1)    ראה גם שיחת שבת פרשת שלח שנה זו – תשח"י – בסופה (תורת מנחם חלק כג עמ' 90 ואילך).

2)    ראה רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה יב.

3)    ביצה כא, א. וש"נ.

4)    יומא יט, סע"א. וש"נ.

5)    במדבר ג, ט. וראה גם בפרשתנו יח, ו.

6)    שם הלכה יג.

7)    ראה אבות פרק ג משנה ה.

8)    לאדמו"ר הזקן – פרק ג הלכה ד. ושם נסמן.

9)    יהושע א, ח.

10)  בשבת זו היה אויפרופעניש של החתנים התמימים שמואל פנחס עבער; גרשון מענדל גרליק; ושמואל דוד גורקאוו.

11)  פרקי דרבי אליעזר סוף פרק טז.

12)  ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך חתן וכלה ס"ו (כרך יח עמ' שלב).

13)  ראה גם תורת מנחם חלק יב עמ' 152 ואילך.

14)  בהבא לקמן – ראה ליקוטי שיחות חלק ל עמ' 164. וש"נ.

15)  ירושלמי ביכורים פרק ג הלכה ג. מדרש שמואל ריש פי"ז. הובא בפריוש רש"י על התורה וישלח לו, ג.

16)  רמ"א אבן העזר סימן ס"א סעיף א.

17)  שו"ת מהרם מינץ סק"ט.

18)  ראה גם תורת מנחם חלק ב עמ' 252.

19)  שבת קל, א.

20)  ראה ליקוטי תורה שיר השירים לט, ד. ואילך. ובכ"מ.

21)  שו"ת מהר"י ברונא סימן צ"ג.

22)  ראה כתר שם טוב בהוספות סקס"ז. וש"נ.

23)  ראה תורת חיים בשלח רצא, א (בהוצאה החדשה – ח"א רב, ג). מאמרי רדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב עמ' תרצז. וראה גם תורת מנחם חלק יט עמ' 219. וש"נ.

24)  ריש פרשת חוקת.

25)  ריש פרשת חוקת.

26)  תורת כהנים ופירוש רש"י ויקרא א, ט. ועוד.

27)  ראה ליקוטי תורה שם נו, סוף ע"ב ואילך.

28)  חיי שרה כד, א ואילך.

29)  בראשית רבה פ"ס, ח. הובא בפירוש רש"י על התורה שם, מב.

30)  ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך חתן וכלה ס"ז (חלק יח עמ' שלט ואילך). וש"נ.

31)  ראה גם תורת מנחם חלק עמ' 182.

32)  זהר חלק ב קסא ריש ע"ב.

סיכום:

בסיום פרשתנו מדובר אודות מתנות כהונה.

במתנות כהונה ישנם שני סוגים:

(א) מתנות שהכהנים מקבלים מהקב"ה – "משלחן גבוה קא זכו". במתנות אלו זוכים הכהנים לפי שאין להם נחלה בענייני העולם אלא "ה' הוא נחלתם".

(ב) מתנות שהכהנים מקבלים מבני ישראל. במתנות אלו זוכים הכהנים משום שהובדלו לעבוד במשכן – שהיות ועבודתם היא עבור כל ישראל, מוטל עליהם לכלכלם ולספק צרכיהם.

שני עניינים אלה – (א) שאין לכהנים נחלה בעולם כי אם "ה' הוא נחלתם" (ב) "להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו" – עבודת המשכן, תלויים זה בזה: כאשר יהודי מחליט "להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו", אזי עונה לו הקדוש ברוך הוא: "אני חלקך ונחלתך", ומספק לו את כל צרכיו.

וכמו כן, כאשר ההשגחה העליונה מראה לאדם שאין הוא צריך להתעסק כל כך בענייני עולם הזה לפרנסתו, הרי זו הוראה ש"ה' הוא נחלתו", וצריך האדם מצדו "להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו".

על חתן נאמר שהוא "דומה למלך" ואסור לו לעסוק במלאכה. דבר זה מהווה הוכחה שחתן בזמן הסמוך לנישואיו – לפניהם ואחריהם – צריך להתעסק רק בתורה ומצוות, ואילו שאר העניינים הגשמיים ייעשו על ידי "אנשי המלוכה"... הזמן הסמוך לחתונה מהווה יסוד לכל המשך החיים, וכשהיסוד חזק ואיתן התועלת בבניין מרובה. כאשר מחזקים את היסוד ובזמן הסמוך לחתונה עוסק החתן בתורה ומצוות, מביא הדבר ברכה לכל המשך החיים ברוחניות ואף בגשמיות.