מדורים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	התעוררות תשובה אמיתית
	ראש השנה ויום כיפור – בכל יום ויום
	גאולה ותשובה באין-ערוך
	אתרוגי קלברייה לארץ הקודש
	יום הכיפורים
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד
	מקורות

בימים הנוראים שלושה חלקים – ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. גם בעבודת ה' בכל יום מחולקת לשלושה חלקים – עבודת התפלה, התעסקות בענייני העולם וקריאת שמע שעל המטה * אמירת ווידוי שייכת דווקא לימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו  

א. שבת שובה הוא אחד משבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבהם ישנם כל שבעת ימי השבוע, ששת ימי החול ויום השבת. – בעשרת ימי תשובה יכולים אמנם להיות שתי שבתות, אבל בשבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים יש שבת אחת, לא פחות ולא יותר.

ועניין זה מתאים עם המבואר בכתבי האריז"ל¹ שבימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נעשה תיקון של כל ימי השנה:  ביום ראשון שבין ראש השנה ויום הכיפורים נעשה התיקון של יום ראשון שבכל שבועות השנה, וכן ביום שני וכו', ומזה מובן, שבימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים צריכים להיות כל שבעת ימי השבוע – שהרי צריכים לתקן את כולם; אבל אין צורך בימים נוספים, שהרי כבר נתתקנו כל ימי השבוע, וכיון שאין צורך – אין ימים נוספים, שהרי "ימים יוצרו ולו אחד בהם"², ובלשון חז"ל: "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה"³, כי "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו"⁴, "בראשית – בשביל ישראל ובשביל התורה"⁵

והנה, שבעה ימים אלו – מחד גיסא, נכללים הם בעשרת ימי תשובה, שמזה מובן שיש עניין משותף בכולם; ולאידך גיסא, יש גם חילוק ביניהם, שהם שלושה גדרים שונים: ראש השנה, יום הכיפורים ושבעת הימים שביניהם.

ב. ויש לבאר בדרך אפשר את תוכן עניינים של שלושת ימים אלו:

בשבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים צריך להיות בעל יום עניין הווידוי. ואף על פי שביום השבת שבשבעת ימים אלו אין אומרים ווידוי, הרי יום השבת אינו ביום מיוחד משבעת ימים אלו, שהרי בכל שנה חל יום השבת ביום אחר משבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ונמצא, שבנוגע לשבעת הימים ישנו עניין הווידוי בכל אחד מהם.

מה שאין כן ראש השנה – אין בו אמירת ווידוי. וגם העניין של "יתוודה בלחש" בעת התקיעות – הרי מבואר בליקוטי דיבורים⁶ שזהו עניין הגעגועים וכו'.

ויום הכיפורים – אף שאומרים בו ווידוי, הרי זה עניין של יום טוב (כמבואר בשיחת כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר⁷ אודות הנהגת אביו, כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, שבליל יום הכיפורים לא היה "אנגעצויגן" כל כך), ועד שהשטן אינו מקטרג ביום זה⁸; ולכן ישנו גם העניין של לבישת קיטל, כיון שנמצאים במעמד ומצב בדוגמת המלאכים⁹.

והעניין בזה:

ראש השנה קשור עם העניין ד"במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים"¹⁰ – שעניין זה הוא קודם בריאת העולם, אבל באופן שאצל הנשמות יש כבר ידיעה אודות העולם, שאם לא כן לא שייך שימלכו בהם אודות בריאת העולם, והיינו, שיש אצלם עלוליות (בלשון חוקרי ישראל)¹¹ ואפשריות (בלשון הקבלה) על מציאות העולם.

ולכן אין בראש השנה עניין של ווידוי – כיון שלא שייך אז עניין של חטא, שהרי מדובר אודות נשמותיהם של צדיקים, "ועמך כולם צדיקים"¹², ועד שגם הידיעה אודות מציאות העולם (קודם שנברא בפועל) היא כפי ש"עולם על מילואו נברא"¹³; אבל אף על פי כן צריך להיות עניין התשובה – בגלל עצם הידיעה אודות העולם.

וכדאיתא בזוהר¹⁴ על הפסוק¹⁵ "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'", "בשעתא דברא קודשא בריך הוא עלמא בעי למברי בר נש, אמליך באורייתא, אמרה קמיה . . האי בר נש זמין הוא למחטא קמך וכו', אמר לה, וכי למגנא אתקרינא א-ל רחום וחנון ארך אפים", ומסיים: "ועד לא ברא קודש אבריך הוא עלמא, ברא תשובה, אמר לה לתשובה, אנא בעינא למברי בר נש בעלמא, על מנת דכד יתובון לך מחוביהון, דתהוי זמינא למשבק חוביהון ולכפרא עלייהו"; אלא שזהו עניין התשובה כפי ש"קדמה לעולם"¹⁶.

ולאחרי זה באים שבע הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים – שבעת ימי השבוע, שהם כנגד שית אלפי שנין דהוי עלמא ואלף השביעי¹⁷, ובכללות יותר – שבע שמיטות (וזה העולם הוא שמיטה שניה¹⁸). ומובן, שכאשר ישנה כבר מציאות העולם, אזי צריך להיות עניין של בקשת סליחה ומחילה כו' (עניין הווידוי), כי, עניין העולם, אפילו עולם האצילות, הרי זה כבר לשון העלם¹⁹, ולכן נקרא עולם האצילות בשם אלוקות, ולא בשם "אלוקה"²⁰.

ולאחרי שבעת הימים בא יום הכיפורים, "שבת שבתון"²¹ (ובזה גופא ישנו העניין ד"שבת שבתון היא לכם", ולמעלה מזה, "שבת שבתון הוא לכם"²², ועד ל"יום שכולו שבת ומנחה לחיי העולמים"²³) – כדאיתא במדרש²⁴ שזהו העניין ד"יום אחד"²⁵, שהקדוש ברוך הוא "יחיד בעולמו"²⁶, ועד ל"יחיד" שלמעלה מאחד²⁷.

ג. ושלושת דרגות אלו ישנם גם בעבודת כל יום ויום:

בהתחלת היום ישנו העניין ד"וישכם לבן בבוקר"²⁸, שזוהי דרגא נעלית ביותר – למעלה מהעולם, על דרך עלה במחשבה כו'; ולא כטעות העולם²⁹ שבהתחלת היום העבודה היא קשה יותר, אלא אדרבה, שאז נרגש יותר העניין ד"נשמה שנתת בי טהורה היא"³⁰.

ולאחרי זה באה כללות העבודה במשך היום – שהרי לאחרי ההליכה "מבית הכנסת לבית המדרש"³¹, צריך להיות העניין של "הנהג בהם מנהג דרך ארץ"³², לצאת לעולם שיש בו העלם והסתר כו' [ועד שאמרו חז"ל³³ "על כרחך אתה חי" (בכח ה"מפליא לעשות . . (ש)קושר דבר רוחני בדבר גשמי"³⁴), ויש צורך בזהירות גדולה כו'], כדי לעשות לו דירה בתחתונים³⁵,

ולאחרי כן, בסוף עבודת היום, לאחרי שמשלים עבודתו ועורך חשבון צדק כו' – אזי נעשה העניין ד"בידך אפקיד רוחי"³⁶, ועל זה נאמר "ברוך אתה בצאתך"³⁷, באופן של הוספה מרובה לגבי המעמד ומצב של "ברוך אתה בבואך", ואז ישנו עניין השינה (שזהו כמו מעמד ומצב של נשמה בלא גוף), אשר, על פי המבואר בספרים³⁸ הרי זה עניין נעלה בעבודת ה', ועל ידי זה באים למעלה גדולה יותר³⁹.

ונמצא שהמעמד ומצב בתחיל היום הוא בדוגמת ראש השנה; העבודה במשך כל היום היא בדוגמת שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, וגמר עבודת היום היא בדוגמת יום הכיפורים.

ד. ויש להוסיף שהעניין של יום הכיפורים ("שבת שבתון") ישנו גם בכל שבת ושבת, (שבו נעשית שלימות העבודה – "ויכולו"⁴⁰ – של כל ימי השבוע, ובאופן ש"נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית"⁴¹) – לאחרי חצות היום, שזהו עניין "רעווא דרעווין"⁴².

ו"מניה מתברכין כולהו יומין"⁴³, כל ימי השבוע, וכל ימי השנה – שגם כאשר יוצאים לעבודה בעולם, יהיה כח לברר את העולם כו'.

וזהו גם עניין י"ג מדות הרחמים שמאירים ב(חודש אלול, ובפרט בעשרת ימי תשובה ו)יום הכיפורים⁴⁴, החל מ"הוי' הוי'" (שתי פעמים), ופסיק טעמא בגוויהו⁴⁵, אחד קודם שיחטא ואחד לאחרי שיחטא⁴⁶ - שגם אז יהיה בכוחו לפעול ולברר כו'.

ועל ידי זה נמכת גם הרחבה בכל העניינים, החל מברכת חתימה וגמר חתימה טובה על כל השנה כולה, ובאופן שתומשך ברכת ה' בריבוי ושפע גדול הלוך ומוסיף ואור, בנוגע לעבודה הרוחנית, ועל ידה יומשך השפע גם בגשמיות, בכל מילי דמיטב בכל המצטרך לכל אחד ואחד מנפש ועד בשר.

(משיחת ש"פ וילך, שבת שובה, וא"ו תשרי ה'תשכ"ט. תורת מנחם כרך נד עמ' 92)

________________

1)    שער הכוונות דרושי ראש השנה (קודם דרוש א). סידור האריז"ל (עשרת ימי תשובה).

2)    תהילים קלט, טז. ראה ליקוטי שיחות חלק ט"ז עמ' 273.

3)    שבת עז, ב.

4)    אבות סוף פרק ו.

5)    פירוש רש"י ופירוש הרמב"ן ריש פרשת בראשית.

6)    חלק א נא, ב.

7)    ראה תורת מנחם – רשימת היומן עמ' קסח.

8)    יומא כ, רע"א.

9)    ראה שלחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן תר"י סעיף ט'.

10)  בראשית רבה פ"ח, ז. רות רבה רפ"ב.

11)  ראה גם תורת מנחם חלק מ"ח עמ' 129.

12)  ישעיה ס, כא. וראה סנהדרין ריש פרק 'חלק'.

13)  ראה בראישת רבה פי"ב. פי"ג, ג. פי"ד, ז.

14)  חלק ג סט, ב. וראה ד"ה שיר המעלות ממעמקים דשבת תשובה תש"ג (ספר המאמרים תש"ג עמ' 18 ואילך). וראה גם ספר המאמרים תרפ"ט סוף עמוד 149.

תרגום: "רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךְ ה'. שָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, רָצָה לִבְרֹא אָדָם. נִמְלַךְ בַּתּוֹרָה. אָמְרָה לְפָנָיו: תִּרְצֶה לִבְרֹא הָאָדָם הַזֶּה?! עָתִיד הוּא לַחֲטֹא לְפָנֶיךְ וְעָתִיד הוּא לְהַרְגִּיז לְפָנֶיךְ. אִם תַּעֲשֶׂה לוֹ כְמַעֲשָׂיו, הֲרֵי הָעוֹלָם לֹא יוּכַל לַעֲמֹד לְפָנֶיךְ, כָּל שֶׁכֵּן אוֹתוֹ הָאִישׁ. אָמַר לָהּ: וְכִי לְחִנָּם נִקְרֵאתִי אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם? וְטֶרֶם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, בָּרָא תְשׁוּבָה. אָמַר לָהּ לַתְּשׁוּבָה: אֲנִי רוֹצֶה לִבְרֹא אָדָם בָּעוֹלָם, עַל מְנָת שֶׁכְּשֶׁיָּשׁוּבוּ לָךְ מֵחֲטָאֵיהֶם, שֶׁתִּהְיִי עֲתִידָה לַעֲזֹּב אֶת חֲטָאֵיהֶם וּלְכַפֵּר עֲלֵיהֶם. וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה הַתְּשׁוּבָה זְמִינָה לָאֲנָשִׁים, וּכְשֶׁאֲנָשִׁים שָׁבִים מֵחֲטָאֵיהֶם, הַתְּשׁוּבָה הַזּוֹ שָׁבָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא מְכַפֵּר עַל הַכֹּל, וְהַדִּינִים נִכְנָעִים, וְכֻלָּם מִתְבַּשְּׂמִים, וְאָדָם נִטְהָר מֵחֶטְאוֹ".

15)  תהילים קל, א.

16)  פסחים נד, א. ועוד.

17)  ראה רמב"ן בראשית ב, ג.

18)  ראה תורה אור שמות נא, ד. ספר המאמרים תרפ"ד עמ' רמח ואילך. וראה כם אגרות קודש חלק י"ד סוף עמ' שסב ואילך.

19)  ראה המשך וככה תרל"ז פרק ע"ו (ספר המאמרים תרל"ז חלק ב סוף עמ' תקפא ואילך).

20)  שם פרק ע"ח (שם עמ' תקפה).

21)  אחרי טז, לא. אמור כג, לב.

22)  ראה ליקוטי תורה נצבים נב, א.

23)  תמיד בסופה.

24)  בראשית רבה פ"ג, ח.

25)  בראשית א, ה.

26)  בראשית רבה שם. הובא בפירוש רש"י על הפסוק.

27)  ראה תורה אור ואר אנה, ב.

28)  ויצא לב, א. וראה תורה אור סוף פרשת ויצא, ובכמה מקומות.

29)  ראה גם ליקוטי תורה תבוא מג, סע"ב.

30)  ברכת "אלוקי נשמה" (ברכות ס, ב).

31)  ברכות בסופה.

32)  שם לה, ב.

33)  אבות סוף פרק ד.

34)  רמ"א אורח חיים סימן ו סוף סעיף א.

35)  ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ועוד.

36)  תהלים לא, ו.

37)  תבוא כח, ו.

38)  ספרי עבודה ובפרט ספרי קבלה.

39)  ראה גם התוועדויות תש"נ חלק ד עמ' 90 ואילך. תשנ"ב חלק ב' עמ' 125 ואילך.

40)  בראשית ב, א.

41)  שבת קיט, ריש ע"ב.

42)  ראה המשך תרס"ו עמ' תקמב ואילך.

43)  זוהר חלק ב סג, ב. פח, א.

44)  אה ליקוטי תורה האזינו עח, ג.

45)  זוהר חלק ג קלח, א.

46)  ראש השנה יז, ב. הובא בפירוש רש"י על התורה תשא לד, ו.

סיכום:

הימים הנוראים מורכבים משלושה חלקים: א) ראש השנה. ב) יום הכיפורים. ג) שבעת הימים שביניהם.

בין שלושת אלה קיים הבדל בנוגע לאמירת ווידוי:

בראש השנה אין אומרים ווידוי.

בעשרת ימי תשובה צריך לומר ווידוי בכל יום (מלבד יום השבת).

ביום הכיפורים אמנם אומרים ווידוי, אך מכל מקום, זוהי אמירת ווידוי מעודנת יותר מזו שהייתה בשבעת הימים הקודמים. שהרי יום הכיפורים נחשב ל'יום טוב', וביום זה בני ישראל שרויים במעמד מיוחד, בדומה למלאכים, ואינם שייכים לחטאים.

והביאור בזה:

בראש השנה אין אומרים ווידוי כלל, מאחר והוא קשור עם בריאת העולם, וליתר דיוק: עם העניין ד"מי נמלך" שקודם בריאת העולם. נמצא, שמציאות העולם לא תפסה מקום, אף שכבר עלתה במחשבה.

לכן, יום זה קשור יותר עם נשמותיהם של ישראל, שבהן נמלך, כפי שהן בבחינת "צדיקים", כמאמר חז"ל: "במי נמלך? – בנשמותיהן של צדיקים". והיות וזהו יום נעלה כל כך – אין הוא שייך לענייני חטא ותיקוני חטאים, ולפיכך אין אומרים בו ווידוי.

בשבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים יש צורך לומר ווידוי. ימים אלו מכוונים כנגד שבעת ימי השבוע, וכנגד שית אלפי שנין דהוי עלמא ואלף השביעי. יש כבר נתינת מקום למציאות העולם, וממילא נדרש לתקן עניינים בלתי רצויים הנובעים מההעלם וההסתר השוררים בעולם.

יום הכיפורים מורה על מצב בו ניכרת ונרגשת מציאותו של הקדוש-ברוך-הוא. במדרש מבואר, שעל יום הכיפורים נאמר "יום אחד" – שהקדוש ברוך הוא "יחיד בעולמו". משכך, אין עוד צורך בתיקון עניינים בלתי רצויים ואין צורך בווידוי.

עבודת ה' שבכל יום מחולקת לשלושה חלקים הדומים לשלושת חלקי הימים הנוראים:

א) בשעות הבוקר מרומם האדם מטרדות העולם. בעת קומו מן השינה, הוא חש כי "נשמה שנתת בי טהורה היא", ובטרדות העולם טרם התעסק. זמן זה מוקדש לתפילה וללימוד  – "מבית הכנסת לבית המדרש" – מתוך מנוחה. זהו 'ראש השנה' שבכל יום.

אחר כך עוסק האדם בענייני העולם – "הנהג בהם מנהג דרך ארץ". בשלב זה נדרש האדם להתעמת עם הנחות העולם וטרדותיו, לגבור עליהם ולזככם. אלו עשרת ימי תשובה שבכל יום.

בסוף היום, בעת קריאת שמע שעל המטה, מכריז האדם: "בידך אפקיד רוחי". במהלך השינה הנשמה מתעלה לבחינת נשמה בלא גוף, ועבודת כל היום כולו מתעלה בבחינת "ברוך אתה בצאתך" – לאחר ריבוי העבודה במהלך היום כולו, מתוגמל האדם בתוספת ברכה, המרובה על תחילתו – "ברוך אתה בבואך". זהו יום כיפור שבכל יום.